אברהם שומר

       *****

גרנו בבנין הנקרא "הרכבת". בחדר שלנו היתה עליית גג.

היתה לנו מטפלת (אם בית) -  לוניה כרמי, מנוחתה עדן, שנהגה להיכנס לחדר במילים אלה: "בוקר טוב, מי תורן היום?", וכך הלאה עד שקיבלה תשובה לשביעות רצונה.

יום אחד החלטנו "לשגע אותה": פתחנו את פתח עליית הגג, לקחנו מכנסיים ארוכים ומלאנו אותם בקש. על חלק  מן הקש גרבנו גרביים ונעליים ותלינו את המכנסיים מן הפתח, כך שזה נראה כאילו מישהו יושב שם. מאחר והתקופה היתה ראשית תחילת שנת הלימודים , הגיעו  ילדים חדשים לכפר. זה הצליח:

עם בואה פתחה כמדי בוקר:" בוקר טוב, מי תורן?" ענינו לה "יעקב שלזינגר החדש". "איפה הוא?" הצבענו על עליית הגג. עמדה לוניה ועשתה שימוש בכל אוצר המילים שלה כדי לשכנע את "יעקב שלזינגר" שירד, וכי זה מסוכן לשבת שם, ושהתקרה עשויה להתמוטט, ושהוא יאחר ללימודים... עד שלא יכולנו יותר להתאפק ופרצנו בצחוק. ואז היא הבינה כי "עבדנו עליה". היה רגע של  מבוכה, אולם החיוך של נשמה טובה זאת, פיזר את מבוכתנו והשרה  אווירה טובה.

הו לוניה, לוניה- אם פגענו בך, אנא סלחי לנו ואני מקווה שאת רווה נחת שם בגן העדן. אני משוכנע שלנשמות טובות כמוך,  המקום בגן עדן מובטח.

(לקוח מחוברת  היובל 'הדסים שלנו'  1998 בעמ' 137)

הובא לאתר באוגוסט 2024