נאוה הופ (גל)

*****

נולדתי בגבעת עדה והייתה לי ילדות נעימה. אהבתי את משפחתי את חברותיי, אהבתי ללמוד ואהבתי את מורותיי.

עם סיום ביה"ס היסודי במושבה, עלתה השאלה היכן אמשיך לבית ספר תיכון, האם לבית הספר האזורי הכרוך בנסיעה מדי בוקר או במקום אחר.

באותה העת, יצא לי לקרוא ספר על נערה צעירה שלמדה בפנימייה וחוויותיה הציתו בי את הדמיון והביאו להחלטה נחושה - אצא ללמוד בפנימיית הדסים.

הורי ממש היו מבוהלים מההחלטה, אולם לאחר מבחני הקבלה ומשראינו יחד את הכפר המטופח, ולאחר מפגש עם המחנכים והסגל, השתכנעו הורי והחילותי את לימודי בהדסים בכתה ט'.

כבר בימים הראשונים מצאתי את העצמאות וכן את חברת הילדים/נערים כחוויה לה ציפיתי. חברותיי לחדר, שושי קריגר, יערה אבני ואביבה פורמן היוו משפחה מחבקת איתה התחלתי את חיי בהדסים.

אהבתי ללמוד, אהבתי בעיקר לימודים ראליים ולכן השתלבתי באופן טבעי במגמה הביולוגית. אהבתי ללמוד כימיה אצל אפרים גת אבל יותר מכל אהבתי את לימודי המתמטיקה אצל חוה דותן. אלה נראו לי כמו חוויית משחק המחדדת את החשיבה ועולם המתמטיקה נפתח בפני.

חיי הקבוצה, מראשיתה, "קבוצה חדשה" התחילה טוב. החברים החדשים יחד בכיתה, יהודה שטטר, יערה אבני, שושי קריגר, ישראל קליימן... עשו יחד עם הרבה אחרים תקופה של עיצוב אישיות, ידע בלחבור וגם לחלוק עם אחרים. ללמוד איך להיות עצמאי.

העולם השתנה ועל כל הטוב הזה התווסף בסוף כיתה י"א צביקה פוגל, היינו חברים ולא נפרדנו זה מזה (עד היום). יחד עם צביקה, קיבלתי בהמון אהבה והערכה את מנחם זילברמן והפכנו לסוג של משפחה בתוך משפחה.

הדסים, זהו כפר, המקפל בתוכו חיים שלמים. חיים שלי לצד חיים של אחרים, חיים המשתלבים זה בזה, תומכים האחד בשני ומכשירים אותנו לחיים של אחרי, לחיים של בוגרים לחיים האמיתיים.

הדסים הכשירה בנועם ואהבה לחיים הבוגרים שציפו לי.

(ינואר 2025)