ורדה אורבך (אמדרוסקי)

*****

בגיל 15 קרה הנס, הגעתי להדסים לאחר שהות של שנים אחדות בכפר הילדים "שפיה" (שם הסתיימו הלימודים בכתה ט'). כדי לסיים 12 שנות לימודים. בפעם הראשונה הרגשתי שהגעתי אל בית. הדסים היתה מקום של אור והשראה בהשוואה לפנימיות ילדים אחרות שהכרתי. במשך שנים ניסיתי "לשים את האצבע" על סודו, מקורו וסיבותיו של האור הזה, והחוטים מהם הוא נטווה, הסיפורים והאירועים הנקודתיים שאזכיר אולי יצליחו להעביר את הקסם שלמקום הזה היה עבורי.

הדסים שלי היתה ניגונים עם גיל אלדמע בפסטיבל המחולות בדליה ובהזדמנויות רבות אחרות. היא היתה חווית השיעורים הנפלאים של זאב אלון, מרים אחיטוב, חוה דותן, אריה מר ועוד. החוג לחובבי גיאומטריה של דרורה אהרוני, הריקודים הנפלאים, שכאילו התעלמו מהשפעת כוח הכובד, של חברי לכיתה והשיחות על עצמנו ועל החיים, על תוכניות ועל חלומות – שיחות לב אל לב עם חברי וחברותי שבנו ידידויות אמיצות שמתקיימות עד היום.
מצאתי בהדסים יצירתיות, אנושיות ואכפתיות.

אין לי היום ספק שתרומה מכרעת לאווירת המקום היתה האכפתיות, המקצועיות, החזון והנאורות של מנהלי המקום בתקופה בה למדתי – רחל וירמיהו שפירא.
מנהלי הכפר בחרו צוות מחנכים ומדריכים שהיו להם מספיק כישורים ומספיק נשמה כדי לתת לנו את המתנות הנפלאות ביותר - האמונה באדם ובעשיה החיובית. מתנות שאנו נושאים עמנו עד עצם היום הזה.
כבר ביום הראשון – כשאני מלאת חששות מן המקום החדש, יצאה לקראתי ילדה חמודה ויפה בשם אביבה בורשטיין (היום תמרקין) וברכה אותי -"יופי שהגעת אל כתתנו".

בכתה י"א מסרה לי רחל שפירא כי אף על פי שאבי נפטר ואין יותר מי שישלם את לימודי היא אינה מוותרת ותמצא כבר דרך לכך שאמשיך ללמוד בהדסים.

אליעזר גת, מי שהיה המדריך שלנו, דאג לכך שבחופשות אתארח בביתה של חברתי הטובה עדה הרץ.

אכן קרו לי דברים נפלאים ומיוחדים בהדסים – כגון חדר המלאכה המקודש שהעמידה לרשותי פילי אלון כדי שיהיה לי היכן לנגן בכינור, או חדר המגורים של גיל אלדמע שהועמד לרשותי ולרשות עופרה שפירא כדי שנוכל להתכונן לבגרויות בשקט. אין ספק שכאן עוצבה אצלי האיכפתיות לאדם והאמונה, מוגזמת אולי לפעמים, בטוב שבאדם.

רחל וירמיהו שפירא הקימו בהדסים מפעל חיים אדיר והם שמורים בזכרוני בחיבה והערכה לכל ימי חיי.

מתוך חוברת היובל "הדסים שלנו" עמ' 109.