שבת של הבעל שם טוב

שַׁבָּת שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב

הבעל-שם-טוב, ובקיצור הבֶּעשְׁ"ט, הוא ר' ישראל בן אליעזר, 1698-1760, מניח היסודות לתנועת החסידות.

הבעש"ט נולד באוקופ, במרחב הרומני הנמצא כיום באוקראינה, ופעל בכפרים, עיירות וערים במחוז פודוליה (אז פולין, היום אוקראינה).

שמו מעיד על היכולת שיוחסה לו לרפא ולהציל באמצעות קבלה מעשית, כמו שימוש בשמות קדושים.

למרות שהיה מיסטיקן – ביטא הבעש"ט התנגדות לעיסוק בקבלה מעשית.

פעם אחת, בימי עלומיו של הבעל-שם-טוב, לא היתה בידו בערב שבת אפילו פרוטה אחת לקנות צרכי שבת. הלך בבוקר השכם ודפק בלאט על חלונו של יהודי אמיד אחד ואמר: 'יש אדם שאין בידו כלום לשבת', ומיד הלך לו לדרכו. האיש, שלא ידע את הבעל-שם-טוב, רץ אחריו ושאל: 'אם זקוק אתה לעזרה, למה אתה בורח?' 'יודעים אנו מתוך הגמרא' – השיב הבעל-שם-טוב בחיוך – 'שעם לידת כל אדם נולדת עמו פרנסתו, והנה, ככל שחש אדם במעמסת עוונותיו, צריך הוא לטרוח יותר, כדי שהפרנסה המגיעה לו תבוא לידו. אבל הבוקר הרגשתי שהוקלה המעמסה מעל כתפי, אלא שעדיין נשאר לי ממנה במידה המחייבת לעשות עוד משהו. וזה עשיתי עכשיו!'. (עפ"י 'אור הגנוז')

זְכֹר-דָּבָר לְעַבְדֶּךָ

עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי

זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי

כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי

זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד

מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי

כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ

לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ

כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ

לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ

צָמְאָה הוֹי צָמְאָה הוֹי צָמְאָה צָמְאָה

צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי

כָּמַהּ, הוֹי כָּמַהּ הוֹי כָּמַהּ כָּמַהּ

כָּמַהּ לְךָ בְּשָׂרִי.

פעם אחת אנוס היה הבעל-שם-טוב לקדש את השבת בשדה תחת כיפת השמים. לא הרחק משם רעה עדר כבשים. כשאמר 'בואי כלה' התרוממו הכבשים על רגליהם האחוריות ועמדו כך כשפניהם מופנים אל הצדיק עד שסיים תפילתו; שֶׁכֵּן כל זמן שהאזין השם יתברך לקול התפילה של הבעל-שם-טוב היה כל יצור במעמדו הקדמון, כמו שעומדות החיות בכיסא הכבוד. (עפ"י 'אור הגנוז')

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ

יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ

כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם

מי האיש החפץ חיים,

אוהב ימים, אוהב ימים לראות טוב.

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה

סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו.

מעשה ביהודי שחילל שבת בשגגה, מפני שעגלתו נהפכה בדרך, וככל שמיהר בלכתו, לא הגיע לעיר קודם שקידש היום, והטיל עליו רבי יחיאל מיכל מזְלוֹטְשׁוֹב סיגופים קשים וארוכים לתיקון העבירה. התאמץ האיש בכל כוחו למלא כל המוטל עליו, אבל במהרה הרגיש שגופו אינו עומד בסיגוף, אלא לוקה במחלות, ואף רוחו מתחיל לְהֵחָלֵש. והנה נודע לו שהבעל-שם-טוב עובר בסביבה ושוהה במקום סמוך לעירו; הלך לשם, אימץ את ליבו וביקש מן הצדיק, שֶׁיִּתֵּן לו תיקון על העבירה שעבר. 'הבא ליטרה נרות אל בית התפילה' אמר הבעל-שם-טוב, 'וּבַקֵּשׁ שידליקום בשבת. זה תיקונך'. סבור היה האיש שדבריו לא נשמעו אלא למחצה, וחזר על בקשתו בהפצרה יתרה, וכשהבעל-שם-טוב הוסיף לעמוד על התיקון הקל שהטיל עליו, סיפר האיש מה היתה התשובה החמורה שהטיל עליו רבי מיכל. 'עשה נא מה שאני אומר לך', השיב הצדיק, 'ואילו לרבי מיכל מְסֹר, שיואיל לבוא אל העיר חְבוֹסְטוֹב, שֶׁאֶשְׁבֹּת שם בשבת הבאה'. בפנים מאירות נפרד ממנו האיש.

כשהיה רבי מיכל בדרך לעיר חבוסטוב, נשבר אופן העגלה שנסע בה, והוכרח ללכת ברגל, ואף כי מיהר – החשיך עליו היום כשבא לעיר, וכשעבר את המפתן של הבעל-שם-טוב, ראה שקם על רגליו ונטל את הכוס לקדש על היין. מיד הפסיק הצדיק ופנה אל האיש העומד כנדהם: 'שבת שלום, נְקִי עָווֹן! לא טעמת טעם יסורים של החוטא, לא נשאת מעולם בקרבך את לבו הנמס, ולכן קלה היתה ידך להטיל תשובה. שבת שלום, חוטא!' (עפ"י 'אור הגנוז')

כשהרבי מזמר, כשהרבי מזמר

שרים אז כל החסידים

שרים אז כל החסידים

יבה בה בה בם...

וכשהרב צוחק, וכשהרב צוחק

צוחקת כל החבריה

צוחקת כל החבריה

חה חה חה חה חה...

צוחקת כל החבריה.

וכשהרב בוכה, כשהרב בוכה

בוכים אז כל החסידים

בוכים אז כל החסידים

טרה לה לה לה...

בוכים אז כל החסידים.

כשהרבי אלימלך התבדח כמו מלך

התבדח כמו מלך אלימלך!

מיד חלץ את התְּפִילַיַא, וחבש המִשְׁקָפַיַא

וקרא לכַּנָרַיַא: כַּנֵּר!

אז כינרו כנריא, כנריא כה כינרו

כה כינרו כנריא כנר!

כשהרבי אלימלך התבדח כמו מלך

התבדח כמו מלך אלימלך!

מיד שכח מִילֵי דִּשְׁמָיַא ויצא ברִקּוּדָיַא

וקרא למְצִלְתָּיַא: צַלְצֵל!

אז צילצלו מצילתיא, מצילתיא כה צילצלו

כה צילצלו מצילתיא צלצל!