כל הנשמה תהלל יה

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ - הַלְלוּ-יָהּ

(הקטעים במסגרות - לקריאה. כל הקטעים האחרים - לשירה)

פרק כ"ג

א מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי - לֹא אֶחְסָר. ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. ד גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע, כִּי-אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ - הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. ה תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה. ו אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

פרק קכ"א

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים - מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ. ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ. ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע, יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ . ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב יְהוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה. ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים. ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת-שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע. בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

פרק קיד

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר.

פרק קלז

א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל - שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן. ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה: שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר? ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. ז זְכֹר, יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם: הָאֹמְרִים: עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ. ח בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע.

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל - שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן.

Super flumina Babylonis - על נהרות בבל - מזמור גרגוריאני

פרק סג

א מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. ב אֱלֹהִים, אֵלִי אַתָּה, אֲשַׁחֲרֶךָּ: צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי; בְּאֶרֶץ-צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי-מָיִם. ג. כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ.

פרק א

א אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. ג וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. ה עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

פרק לד

יג מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. יד נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. טו סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

פרק קמז

יב שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת-יְהוָה; הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן. יג כִּי-חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ; בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ.

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל – ואנחנו מה?

עמנואל בן יוסף

ספר תהילים עוסק כולו בדברי תהילה לאל. דברי התהילה מעורבים בתפילה – אישית או קהילתית. התפילה האישית נובעת מעמקי הלב, לעיתים ברגעי מצוקה, לעיתים ברגעי ההקלה מהמצוקה . התפילה ודברי ההלל הנאמרים בציבור – יש להם ממד חגיגי וטקסי, המרומם את הנפש. כל אלה – מכוונים אל האל. הוא הכתובת לבקשות ולתחינות; הוא הכתובת לדברי השבח והתודה; הוא הנוסך הדר ותפארת על הטקסים הציבוריים.

ואנחנו מה? היש לנו עוד מה להלל?

עצם העובדה, שקריאת פרק בתהילים מעוררת בנו רגש חזק, רומזת לכך שאותו רגש שמתעורר בנו – הוא רב-משמעות עבורנו. דומה כי לא מדובר ברגש אחד, כי אם בתערובת של רגשות: התפעלות והיקסמות, תחושה אינטנסיבית של חיים מלאי תוכן והנאה, רצון להביע תודה למישהו על הטוב, צורך לבטא אהבה וחיוב לַיֵּשׁ. כל אלה קיימים בנו, וממלאים את לבנו ואת מחשבותינו ברגעים יפים של חיינו, גם אם אלוהים אינו הכתובת להם.

ועל כן – נהלל ונשבח, נפאר ונרומם עולם ואדם כל עוד נשמה באפנו.

וכך אומר נתן זך:

אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת

אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי

הַמֻפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל

אֶת מִי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ יָפֶה לְהַלֵּל

וּמָלֵא, כָּל כָּךְ מָלֵא, יֹפִי.

וְאֶינֶנִּי רוֹצֶה לְעוֹלָם לִהְיוֹת עִוֵּר לִיְפִי

הָעוֹלָם כָּל עוֹד אֲנִי חַי. אֲנִי אֲוַתֵּר

עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים אֲבָל לֹא אֹמַר דַּי

לִרְאוֹת אֶת הַיּפִי הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי חַי

וְשֶׁבּוֹ יָדַי מְהַלְּכוֹת כְּמוֹ אֳנִיּוֹת וְחוֹשְׁבוֹת

וְעוֹשׂוֹת אֶת חַיַּי בְּאֹמֶץ, וְלֹא פָּחוֹת

מִכֵּן, בְּסַבְלָנוּת, סַבְלָנוּת בְּלִי דַּי.

וְלֹא אֶחְדַּל מֵהַלֵּל, כֵּן, לְהַלֵּל לֹא אֶחְדַּל.

וּכְשֶׁאֶפֹּל עוֹד אָקוּם - וְלוּ רַק לְרֶגַע - שֶׁלֹּא יֹאְמְרוּ

הוּא נָפַל. אֶלָּא הוּא קָם עוֹד רֶגַע לְהַלֵּל

בְּעֵינַיִם אַחְרוֹנוֹת

אֶת שֶׁלְּהַלֵּל לֹא יֶחְדַּל.

שירה בהשראת פסוקי תהילים

אֱלֹהִים בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו – רעיה הרניק

אֱלֹהִים

בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו

יְרוּשָׁלַיִם

(כָּל יוֹם אַחַר הָאֲרוּחָה),

וְכָל אֶבֶן שֶׁבָּנָה

בְּרַחֲמָיו

בִּיְרוּשָׁלַיִם

סְפוּגָה בְּדָם וְדִמְעָה.

אֶתֵּן לֵאלֹהִים

בְּרַחֲמָיו

אֶת יְרוּשָׁלַיִם

וְאֶקַּח אֶת

בְּנִי

בִּתְמוּרָה.

הָלֹךְ אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת – רעיה הרניק

הָלֹךְ אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת

וְאִירָא רָע

וְאַתָּה אֵינְךָ עִמָּדִי

כְּתָמִיד

- בְּמָקוֹם אַחֵר.

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ

אֵינָם לְנַחֲמֵנִי

וּמֵי הַמְּנוּחוֹת

כְּתָמִיד

- בְּמָקוֹם אַחֵר.

מָטוֹס בּוֹדֵד בִּפְאַת הָאֹפֶק

אַתָּה

בְּמָקוֹם אַחֵר.