שני אנשים היו בעיר אחת

המלך – יוסף עוזר

בַּמִּלָּה אוֹר

נְקֻדָּה עַל הָאוֹת ו'

רוֹחֶצֶת עַל הַגַּג

כְּמוֹ בַּת שֶׁבַע.

בָּאוֹת וּ שֶׁל אוּרִיָּה

יוֹרֶדֶת כְּמוֹ חֵץ שֶׁפָּגַע בּוֹ בְּאֶמְצַע הַבֶּטֶן

אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ נִגֵּב אֶת

תְּהִלָּתוֹ הָרְטֻבָּה.

כֵּף לוֹ

הַדַּרְשָׁנִים אוֹמְרִים שֶׁלֹּא חָטָא.

שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת

שמואל ב יב

א וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-נָתָן אֶל-דָּוִד, וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ. ב לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. ג וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ כְּבַת. ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ, וַיִּקַּח אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו. ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-נָתָן: חַי-יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם, עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל אֲשֶׁר לֹא-חָמָל! ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד: אַתָּה הָאִישׁ! כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל. ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת-בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת-נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְאִם-מְעָט - וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי? אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה, וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. י וְעַתָּה לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד-עוֹלָם, עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. יא כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ, וְשָׁכַב עִם-נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. יב כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן: חָטָאתִי לַיהוָה! וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד: גַּם-יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ - לֹא תָמוּת. יד אֶפֶס כִּי-נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת-אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה, גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. טו וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל-בֵּיתוֹ. וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה לְדָוִד, וַיֵּאָנַשׁ. טז וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת-הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר, וַיָּצָם דָּוִד צוֹם, וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה. יז וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן-הָאָרֶץ, וְלֹא אָבָה, וְלֹא-בָרָא אִתָּם לָחֶם. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיָּמָת הַיָּלֶד. וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי-מֵת הַיֶּלֶד, כִּי אָמְרוּ: הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא-שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ, וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו - מֵת הַיֶּלֶד, וְעָשָׂה רָעָה. יט וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים, וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-עֲבָדָיו: הֲמֵת הַיֶּלֶד? וַיֹּאמְרוּ: מֵת. כ וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ, וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו, וַיָּבֹא בֵית-יְהוָה וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ, וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל. כא וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה? בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם. כב וַיֹּאמֶר: בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי - מִי יוֹדֵעַ, וְחַנַּנִי יְהוָה, וְחַי הַיָּלֶד. כג וְעַתָּה מֵת - לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד? אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי. כד וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַיהוָה אֲהֵבוֹ. כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה.

אתה האיש - יוהן כריסטוף וויגל - סוף המאה ה-17

אמר חכם אחד: רוצה אתה ללמוד כיצד להיטיב דרכיך? הכר את חסרונותיך. רוצה אתה להכיר את חסרונותיך? חשוב על החסרונות שאתה מוצא באחרים. רבים מהיתרונות שאתה רואה בזולת הם דברים שאתה מעריך בעצמך. כך הוא הדבר גם לגבי החסרונות. רבים מהחסרונות שאתה מוצא בזולת, אם תבדוק – תגלה שאתה מכיר אותם היטב, ושאתה שופט אותם לחומרה דווקא בגלל שאתה יודע שחסרונות דומים מאד מצויים גם בך. וכך מצא נתן הנביא את הדרך להעמיד את דוד המלך מול המראה. הוא סיפר לו את הסיפור, שלמעשה דוד מכיר היטב – את סיפורו שלו בלבוש משל. ודוד זיהה בקלות את החטא הגדול שעשה העשיר ברש, חטא הדומה כל-כך לחטא שבליבו ידע שגם הוא ביצע. ומשאמר דוד 'בן מוות האיש העושה זאת!', בוודאי לא הופתע מששמע את נתן משיב לו: 'אתה האיש!'

עמנואל בן יוסף

כִּבְשַׂת הָרָשׁ - רחל

כִּבְשַׂת הָרָשׁ, זֶה רַחֲשִׁי אֵלֶיךָ,

וּבְצַמְרָהּ הָרַךְ

יֵחַם לְלֵב קוֹפֵא, לְלֵב חֵלֵכָה

לְלֵב לֵאֶה כָּל כָּךְ.

אֵין זוּלָתָהּ, וּפַחַד מַרְעִידֵנִי:

גּוֹרַל הָרָשׁ הוּא דְוָי –

יָדַעְתִּי יַד עָשִׁיר תִּגְזֹל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי,

הִיא לֹא תָחוּס עָלָי.

תרפ"ח

ּדָּוִד הַמֶּלֶךְ אָהַב נָשִׁים רַבּוֹת – יהודה עמיחי

דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָהַב נָשִׁים רַבּוֹת. יֵשׁ לוֹ אֲרוֹן אַהֲבָה

מָלֵא נָשִׁים יָפוֹת, כְּמוֹ אֲרוֹן קֹדֶשׁ מָלֵא סִפְרֵי תּוֹרָה,

זוֹהֲרִים בְּיָפְיָם וּמְלֵאֵי אִסּוּרִים וְצַוִּים

שֶׁל עֲשֶׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲמוּסֵי קִשּׁוּטִים,

עֲגֻלִּים וּמְתוּקִים כְּמוֹ סִפְרֵי תּוֹרָה סְפָרָדִיִּים

וּכְבֵדִים כְּמוֹ אַשְּכְּנַזִּיִּים עִם כֶּתֶר כָּבֵד,

לְבוּשֵׁי מֶשִׁי וּמַלְמָלָה וּקְטִיפָה רַכָּה רְקוּמָה בִּשְׁלַל צְבָעִים,

וְלוּחוֹת תְּלוּיִים כַּעֲנָק עַל צַוָּאר, וִיְדֵי קְרִיאָה אֲרֻכּוֹת

וַעֲדִינוֹת מִכֶּסֶף וּמְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי יְקָר,

וּבְשִׂמְחַת תּוֹרָה, הִיא שִׂמְחַת הָאַהֲבָה,

הוּא מוֹצִיא אֶת כֻּלָּם מִן הָאָרוֹן

וּמְנַשֵּׁק אוֹתָם אֶחָד אֶחָד וּמְחַבֵּק אוֹתָם

וְעוֹשֶׂה שֶׁבַע הַקָּפוֹת וְרוֹקֵד עִם כֻּלָּם

אֲפִלּוּ עִם מִיַכל וּמֵרַב שֶׁבְּחַיֵּיהֶן לֹא רָצוּ שֶׁיִּרְקֹד.

אַחַר-כָּךְ הוּא מַחֲזִיר אוֹתָם לְמַעֲמָקֵי הָאָרוֹן

וְסוֹגֵר אֶת הַפָּרֹכֶת הַכְּבֵדָה וְכוֹתֵב תְּהִלִּים.

אוריה

יהונתן גפן, שלום חנוך

עורה, עורה אוריה

הלילה לא תבוא בת שבע

עורה, עורה אוריה

הלילה לא תבוא בת שבע.

גם הארמון רוצה לנוח

כולם כולם כבר ישנים

רק אישתך יצאה לשוח

היא עם דוד בשושנים.

עורה, עורה אוריה...

הם מדברים בכל הפלך

על אוריה, על החיתי

הלא המלך הוא רק מלך

אז אל תצעק: "אשתי, אשתי!".

עורה, עורה אוריה...

אין ריח של בשמים בבוקר

המלך נח על הספות

והכבשים בוכות לשוקת

אשר ממנה הן שותות.

עורה, עורה אוריה...

חָלָל

אֵיזוֹ בְּגִידָה הִכְאִיבָה יוֹתֵר, אוריה,

בְּגִידַת הָאִשָּׁה שֶׁאָהַבְתָּ

אוֹ בְּגִידַת הַמֶּלֶךְ הַנֶּעֱרָץ

מִי תָּקַע אֶת הַסַּכִּין

וּמִי סוֹבֵב אוֹתָהּ

וְהַאִם בהרף הָעַיִן

לִפְנֵי מוֹתְךָ

הֵבַנְתָּ עַל מָה

נָפַלְתָּ בַּמִּלְחָמָה

חנה קב רוט

קבצים מצורפים

חז"ל מתרצים את פשעי דוד - מני גל

דוד ובת שבע - מתוך 'אלוהים יודע' של ג'וזף הלר