שבת של אלתרמן

שַׁבָּת שֶׁל אַלְתֶּרְמַן

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ

אֲנִי בָּחוּר שׂוֹנֵא סְקַנְדָּלִים, פוּי, זֶה זֶפֶת.

אַךְ אִם דַּיָּר עַל רֹאשׁ דַּיָּר מַשְׁלִיךְ עָצִיץ,

אוֹ שְׁנֵי שְׁכֵנִים מַכִּים שְׁלִישִׁי עַל הַקַּרְקֶפֶת,

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי לָגֶשֶׁת לְהָצִיץ.

בְּצִבּוּרֵנוּ, גַּם בְּעֹשֶׁר גַּם בְּעֹנִי,

יֵשׁ תּוֹפָעוֹת שֶׁבָּן הֵצַצְתִּי בִּפְרָטוּת.

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי

מִן הַבְּחִינָה הַנַּעֲלָה שֶׁל חֲזִירוּת.

וּכְשֶׁעַסְקָן לוֹקֵחַ שֹׁחַד שְׁמוֹנִים לַא"יִים,

אֲנִי נִגָּשׁ, וּבְקוֹל מָתוֹק מִנִּי עָסִיס

אוֹמֵר: יַרְשֶׁה לִי אֲדוֹנִי לְרֶגַע-שְׁנַיִם

רַק לְהָצִיץ אֵיךְ הוּא מַכְנִיס אֶת זֶה לַכִּיס

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר,

אֲנִי אֵינֶנִּי מִתְעָרֵב, אֲנִי לֹא רַב וְלֹא שׁוֹטֵר,

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי

שֶׁאֲדוֹנִי הוּא, כַּנִּרְאֶה, עַסְקָן לֹא פֶּתִי.

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי,

בְּאֵיזֶה חֵן כְּבוֹדוֹ לוֹקֵחַ אֶת הַמּוֹנִי,

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר.

אֲנִי מַרְגִּישׁ, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ -

כִּי לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח.

מִבַּחוּרָה נָאֶה אֲנִי נָמֵס כַּדּוֹנַג

אַךְ מֵחֻפּוֹת אֲנִי יָרֵא כְּמִמַּפְצִיץ

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנִּשּׂוּאִים הֵם עֹנֶג

אוֹי וַי, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסְפַּקְתִּי לְהָצִיץ

יֵשׁ בַּחוּרִים אֶצְלֵנוּ, כֵּן, פְּרוֹלֶטַרְיָטִים

אַךְ מְעַנְיֵן רַק לְהָצִיץ בְּבֹקֶר אוֹר

אֵיךְ הֵם עַצְמָם נֶהְפָּכִים לְבַעֲלֵי-בָּתִּים

וּמִתְלַמְּדִים לִפְשֹׁט כִּפְלַיִם אֶת הָעוֹר

בְּהִוָּלְדִי אָמַר לִי הַמּוֹהֵל, רַב גַּדִּי:

לָמָּה יָצָאתָ לְעוֹלָם, בָּחוּר אַמִּיץ

|אֲזַי עָנִיתִי כָּךְ: כֵּיוָן שֶׁכְּבָר יָצָאתִי

אָדוֹן מוֹהֵל, אֲנִי רוֹצֶה כְּבָר לְהָצִיץ

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר

אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶעֱבֹר, לֹא אֶתְעָרֵב, לֹא אֲדַבֶּר

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי

לְהִתְהַלֵּךְ קְצָת בָּעוֹלָם, אִם כְּבָר נִבְרֵאתִי

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי

פָּשׁוּט לִרְאוֹת אֵיךְ יִסְתַּדֵּר בָּחוּר כָמוֹנִי

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר

אָדוֹן מוֹהֵל, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ -

אוֹי, לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח

בֵּין מַנְהִיגֵנוּ מִשְׁתַּנֶּה מַצָּב הָרוּחַ

מִטּוֹב לְרַע וְכֵן לְהֶפֶךְ בְּהָקִיץ

וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר הֶעָתִיד פָּתוּחַ

אֲבָל בַּסֵּפֶר לֹא מַרְשִׁים עוֹד לְהָצִיץ

לָכֵן יֶשְׁנוֹ בִּי חֵשֶׁק רַב, עַל זֶה הָרֶקַע

כֵּן, שְׁאִיפָה כָּזֹאת מוּזֶרֶת וּמְשֻׁנָּה

לָקוּם לָקוּם פֹּה לִתְחִיָּה, לוּ רַק לְרֶגַע

בְּעוֹד מֵאָה, מָאתַיִם, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה

וּבְזוֹ הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה וְהַפּוֹרַחַת

בְּתֵל-אָבִיב הַכַּבִּירָה וְהַהוֹמָה

לִי יִצְעֲקוּ שׁוֹטְרִים: לִישׁוֹן לֵךְ, שֵׁד מִשַּׁחַת

וְאָנֹכִי אָז אֶתְחַנֵּנָה בְּדִמְעָה

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר

אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶעֱבֹר, לֹא אֶתְעָרֵב, לֹא אֲדַבֶּר

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי

שֶׁפֶּסִימִיסְט הָיִיתִי קְצָת – וְנִתְבַּדֵּיתִי

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי

לִרְאוֹת בָּאָרֶץ יְהוּדִים אֲבָל מִילְיוֹנִים

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר

כֵּן רַבּוֹתַי, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ,

אֲזַי לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח.

שִׁיר הָעֲבוֹדָה – נחום נרדי

כָּחֹל יָם הַמַּיִם, נָאוָה יְרוּשָׁלַיִם

אוֹרִים הַשָּׁמַיִם עַל נֶגֶב וְגָלִיל.

הַשֶּׁמֶשׁ אוֹרִי לָנוּ, אוֹרִי, הַמַּחְרֵשָׁה עִבְרִי, עֲבֹרִי,

חִרְשִׁי בַּתֶּלֶם וַחֲזֹרִי עַד לַיְלָה, לֵיל יַאֲפִיל.

שִׁיר, שִׁיר, עֲלֵה נָא, בַּפַּטִּישִׁים נַגֵּן, נַגֵּנָה,

בַּמַּחְרֵשׁוֹת רַנֵּנָה,

הַשִּׁיר לֹא תַּם, הוּא רַק מַתְחִיל.

שִׁיר הַסַּפָּנִים – יואל ולבה

לדֶרֶךְ סַפָּן, הַיָּם לְפָנֶיךָ,

הָרוּחַ עַל הַמַּיִם קָם.

אִם לֹא יִבְגֹּד לִבֶּךָ

עַד נֶצַח לֹא יִבְגֹּד בְּךָ הַיָּם.

עֹגֶן הָרֵם, הֶגֶה כַּוֵּן, עֹגֶן הָרֵם,

וּפְתַח, וּפְתַח בְּשִׁיר הַסַּפָּנִים:

הָלְכָה סְפִינָתִי בְּלַיְלָה כָּחֹל,

הוֹבִילָה אוֹתִי לַיָּם הַגָּדוֹל,

הַיָּם הוּא רָחָב, גַּלִּים וְעָנָן

הַדֶּרֶךְ עוֹד רַב, רַב, רַב, הָלְאָה סַפָּן.

סוּפוֹת כְּבָר הָיוּ וְשֶׁבַע תַּחְזֹרְנָה

אַתָּה עַל הַמִּשְׁמֶרֶת קָם,

אַמִּיץ הֱיֵה וּזְכֹר נָא,

כִּי אֶת הָאַמִּיצִים אוֹהֵב הַיָּם.

עֹגֶן הָרֵם...

בְּכֶרֶם תֵּימָן – משה וילנסקי, מרדכי זעירא

בְּכֶרֶם תֵּימָן יָרֵחַ שָׁט, רוּחַ צַחָה נוֹשֶׁבֶת.

וְאָנֹכִי בְּשִׂמְלַת שַׁבָּת, עַל מִפְתָּנִי יוֹשֶׁבֶת.

יָבוֹא חֲתָנִי, צָעִיר וִיפֵה עֵינָיִם,

אָשִׁיר לוֹ אֲנִי וְהוּא יִמְחָא כַּפַּיִם.

לִבִּי הוֹמֶה בִּי פְּנִימָה... הַס, אַל תָּעִיר אֶת אִמָּא...

אַל תִּפְחֲדִי, תָּמָר, אִמָּא יוֹדַעַת כְּבָר.

בְּדִירָתֵנוּ תֵּשְׁבִי, תָּמָר, נְאוּם חֲתָנֵךְ סְעַדְיוֹ –

וְתִלְבְּשִׁי רַק מֶשִׁי יָקָר וּתְנַגְּנִי עַל רַדְיוֹ.

תֹּאכְלִי פִיסְטוּקִים וּמִזְמוֹרִים תַּשְׁמִיעִי

וּשְׁנַיִם מְתוּקִים אַתְּ בְּחֵיקֵךְ תָּנִיעִי.

תְּנִי אֶת יָדֵךְ, אֶגַּע בָּהּ... אַל נָא תָּעִיר אֶת אַבָּא...

אַל תִּפְחֲדִי, תָּמָר, אַבָּא יוֹדֵעַ כְּבָר.

בְּכֶרֶם תֵּימָן יָרֵחַ שָׁט, רוּחַ צַחָה נוֹשֶׁבֶת.

צֶמֶד עֵינַיִךְ בְּבַת אַחַת בִּי מַדְלִיקוֹת שַׁלְהֶבֶת.

מַכֶּה בִּי הַלֵּב, אֱחֹז בִּי וְאַל תָּנוּעַ,

רֹאשִׁי עָלַי סוֹבֵב ,וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ.

וְנִשְׁמָתִי רוֹעֶדֶת, וְלִבָּתִי פּוֹחֶדֶת...

אַל תִּפְחֲדִי, תָּמָר, זֶה יַעֲבֹר מָחָר!

שִׁיר עֶרֶשׂ – אלכסנדר ארגוב

הֵיכָל וָעִיר נָדָמוּ פֶּתַע, וְנִשְׁתַּתְּקוּ שׁוּקֵי פָּרָס

וְרַק אֵי שָׁמָה קְלָרִינֶטָה וְקוֹל כִּנּוֹר וְקוֹנְטְרָבָּס

מְלַחֲשִׁים: אַל תִּתְלַבֵּטָה ,וְשֶׁקֶט, שֶׁקֶט, הַס

אָמְנָם רָדַפְנוּ הֲבָלִים ,אֲבָל הִנֵּה הָרֹאשׁ הִרְכַּנּוּ

אִם כֶּתֶר הוּא נוֹשֵׂא אוֹ דְּלִי

אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל - בַּסּוֹף יִשַּׁן הוּא

וְהַי לִי לוּ וְהַי לוּ לִי , וְהַי לִי לָנוּ לְכֻלָּנוּ

נוּם תַּפּוּחַ, נוּמָה עֵץ , נוּמָה מֶלֶךְ, נוּמָה לֵץ

נוּמוּ נְהָרוֹת וָחוֹף ,נוּמוּ חֲצוֹצְרוֹת וְתֹף

אוּלַי בְּכָל זֹאת רֶבַע עוֹף ? - לֹא, לֹא, סוֹף.

כָּל רֹגֶז וְחֵמוֹת וְטֹרַח, וְתַאֲווֹת וְחֵרוּק שֵׁן

עָבְרוּ, חָלְפוּ כְּעוֹבְרֵי אֹרַח -שֶׁיַּעַבְרוּ, אֲנִי יָשֵׁן

גַּם שְׁאֵלוֹת לִשְׁאֹל אֵין צֹרֶךְ, וְאֵין תּוֹעֶלֶת, אֵין

רֹב נְגִינוֹת יֵשׁ וּצְלִילִים, אַךְ שִׁיר הָעֶרֶשׂ שֶׁיָּדַעְנוּ

וְשֶׁנֶּחְבָּא אֶל הַכֵּלִים - רַק הוּא בַּסּוֹף נִשְׁאָר אִתָּנוּ

נִשְׁאָר וְשָׁר: הָנִיחוּ לִי ,הָנִיחוּ לָנוּ לְכֻלָּנוּ

נוּמִי דֶּרֶךְ, בָּא הַקֵּץ , נוּמָה מֶלֶךְ, בָּא הַלֵּץ

נוּמוּ רוּחַ וּמִפְרָשׂ , הֵרָדְמוּ תּוֹלְדּוֹת פָּרָס

שֶׁיְּכַבּוּ אֶת הַפָּנָס - כֵּן, כֵּן, הַס.