הִלַּחֲמוּ עַל בֵּית אֲדוֹנֵיכֶם!

מלכים ב' פרק י'

מני גל

Andrea Celesti: Queen Jezabel Being Punished by Jehu

עלייתו של יהוא לשלטון עקובה מדם. זו אינה הפעם הראשונה שהחלפת שושלת מלכות כרוכה ברצח כל המועמדים הפוטנציאליים לרשת את המלך המת. כך עשה אבימלך לשבעים אחיו, בניו החוקיים של גדעון השופט. כך עשה דוד לבית שאול, ובעשא לבית ירבעם. הזוועה של מעשי יהוא מתוארת יותר במפורט, והיא מצביעה גם על עורמתו.

גם לאחר שהרג את יהורם מלך ישראל, את איזבל אמו ואת אחזיהו מלך יהודה, לא יכול יהוא לנוח על זרי הדפנה. הוא מבצע את החיסול הטוטאלי של בית עמרי תוך רכישת נאמנות העם והצבא באמצעות הטלת פחד. הוא פונה אל השרים ומציע להם לבחור מקרב שבעים בני אחאב את המוצלח ביותר, ולהעמידו בראש ההתנגדות למרד, ואם לא – הוא דורש מהם לחסל בעצמם את כל בני המלך. הפחד עושה את שלו, ושרי יזרעאל ושומרון עוברים לצדו, תוך שהם רוצחים את שבעים בני אחאב ומרכזים את ראשיהם בדודים נוכח פני הארמון ביזרעאל. למעשה נאלצים שרי ישראל בזאת לקחת חלק באשמת המהפכה השלטונית.

צעדו הבא של יהוא הוא נגד בית המלוכה של יהודה, הקשור קשרי משפחה עם בית המלוכה הישראלי. גם הם לא נהרגים בקרב, כי אם נתפסים חיים בעורמה, ומובאים להישחט אל בור בית עקד. בזאת תם הקשר המשפחתי בין בתי המלוכה הישראלי והיהודאי. בפרק הבא נגלה שמישהו שרד שם מקרב המומתים, והוא אשר ימשיך את שושלת בית דוד.

יהוא פועל בעוצמה ובעורמה, והוא משתמש בגורם ההפתעה כדי להשיג את כיבוש השלטון. מעשה העורמה הבא הוא גאוני ומצמרר: יחסו של יהוא אל פולחן הבעל עדיין לא ידוע בעם, והוא מנצל זאת כדי להכריז כי פולחן הבעל יימשך ביתר שאת, וכך הוא מרכז את נביאי הבעל וכוהניו בבית הבעל. הוא מאיים על השומרים בחוץ בעונש מוות לכל מי שיחלץ נפש חיה אחת מתוך המקדש, וכך טובלים גם אלה במרחץ הדמים שארגן להם.

השגת הלגיטימציה מהעם מתבצעת על ידי הכרזה פומבית, שהנה מתקיימות כל נבואות הזעם של אליהו לבית עמרי:

צַדִּיקִים אַתֶּם! הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ, וּמִי הִכָּה אֶת כָּל אֵלֶּה? דְּעוּ, אֵפוֹא, כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְהוָה אַרְצָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עַל בֵּית אַחְאָב, וַיהוָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ.

סופו של הפרק תמוה. ה' משבח את יהוא על מחיקת פולחן הבעל ממלכת ישראל. יהוא, שחיסל את פולחן הבעל, עדיין מואשם ע"י התנ"ך בשימור במות הפולחן שהקים ירבעם. ה' מתחיל 'לקצות' בעם, לפגוע בו באמצעות האויב הקלאסי, חזאל מלך ארם, הפולש לתחומי ארץ ישראל ומכה את הישראלים קשות. גם אם נקבל את הגישה המקראית, הרואה בתהפוכות ההיסטוריות של ממלכת ישראל תוצאות פעולותיו של ה' כתגובה על מידותיהם הדתיות של בני ישראל ומלכיהם, איך נסביר את השבח האלוהי ליהוא, ואת פגעי הארמים זמן קצר לאחר מכן?

בניתוח קר של מעשי יהוא ניווכח כי במעשיו ניתק המורד האכזר את קשריה המדיניים של ממלכת ישראל עם צור וצידון ועם ממלכת יהודה, ובזאת החליש את ממלכתו מאד. אפילו חיסול פולחן הבעל אינו נזכר לטובה יותר מלשעה קלה, ומתקבל הרושם כי האג'נדה של יהוא לא היתה דתית, כי אם גם היא ממוקדת-כוח, וכי סך כל פעולותיו של יהוא הותיר אחריו ממלכה מצומקת ומוחלשת, שלא תוכל לעמוד מול האויבים הוותיקים (ארם) ולא מול החדשים (אשור).

האובליסק השחור של שלמנאסר השלישי, מלך אשור, מזכיר ארוע, שהתנ"ך לא מספר עליו. נראה שיהוא, בחששו מהתמודדות עם חזאל מלך ארם, הציע להשתעבד לממלכה האשורית העולה, כדי לקבל ממנה חסות והגנה מפני הארמים. חולשתה ההולכת וגדלה של ממלכת ישראל מאז ימי יהוא תוביל לחורבנה תוך דורות מספר. חלקו של יהוא בשקיעה הזאת משמעותי ביותר.