יחזקאל לז
א הָיְתָה עָלַי יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? וָאֹמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה יָדָעְתָּ! ד וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה! ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים, וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם, וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה. ז וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת - עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. ח וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה, וְרוּחַ אֵין בָּהֶם. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ, הִנָּבֵא, בֶן-אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה - מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי, הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. י וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי. וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ, וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. יא וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה - כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אֹמְרִים - יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ, וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ. יב לָכֵן הִנָּבֵא, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה - הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם, וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, נְאֻם-יְהוָה.
חזון העצמות היבשות – נדב כהן
"תגיד", אמרתי ליחזקאל, "אתה בטוח שזה יעבוד?"
"מאה אחוז"
"ואין לך שום צל של ספק? זה הרי מנוגד לכל היגיון..."
"תראה, בחור, אני לא ממציא את הדברים. עם כל הכבוד, מדובר בנבואה שמבוססת על התקשרות מול בורא עולם. אתה לא מתעסק כאן עם חובבן."
"אז תן לי לראות אם אני מבין נכון: אסופה של עצמות יבשות, בתוך בקעה, על פי החזון שלך, אמורה להתחבר באמצעות גידים, להעלות בשר ולקרום עור. לאחר מכן, על פי אותו חזון ממש, מישהו אמור להפיח רוח חיים בעצמות האלה, ולאפשר להן להיות לבני אנוש לכל דבר."
"בדיוק. אני רואה שתפסת את העניין."
"ומה לגבי כל הסוגיות שמתעוררות בעקבות ההליך הזה שאתה מתאר? אתה בטוח שחשבת על הדברים עד הסוף?"
"אני לא כל כך מבין על מה בדיוק יש לחשוב כאן. החזון דווקא נראה לי מאוד ברור. כפי שאני רואה את פני הדברים, כל הסיפור אמור לקחת לא יותר מחצי שעה."
"ואז? ניסית לדמיין מה יקרה אז?"
"אני לא מבין את השאלה..."
"מה יקרה לכשיקומו העצמות היבשות, יתאחדו, יקרמו עור וגידים, ותיפח בהן רוח חיים? מה אז?"
"הממ... האמת שלא ממש הגעתי לזה."
"כלומר, תרגמת חלום שחלמת לאיזשהו חזון, התנבאת עליו, אבל לא טרחת להבין את ההשלכות של הדברים?"
"אפשר להציג את הדברים גם בצורה הזאת, אבל..."
"תעזור לי להבין,יחזקאל, איפה יגורו כל האנשים שיקומו לתחיה? במה תאכיל אותם? מי ישליט סדר, חוק ומשפט בין כולם? איך תגשר בין התרבויות השונות? האם תוכל לאזן בין הצרכים שלהם לבין הצורך לשמור על המשאבים המועטים שקיימים בכדור הארץ? מה יעשו האנשים בלי עבודה? הרי אין סיכוי שתצליח למצוא תפקידים לכל האנשים האלה. ומערכת הבריאות? נראה לך שהיא תצליח לשרת את כל האנושות לדורותיה? והתחבורה? והחינוך?"
יחזקאל נאנח בכבדות. "אני בהחלט מעריך את הדאגה שלך, אדוני. חזון העצמות היבשות אכן לא עוסק בכל הסוגיות האלו שהעלת. לגבי עניין האכלוס, המגורים, הבריאות והתחבורה- ייתכן שנדרש כאן שיפור מערכתי בחזון, ואני מאמין שעם רצון טוב ואנשים איכותיים, נוכל להגיע רחוק. לגבי עניין חלוקת התפקידים שהעלת- ההסטוריה מוכיחה שניתן יהיה להסתדר..."