קבלת שבת של חנוכה

צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו. ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו. (הרב קוק)

חשמונאים ב' פרק י'

(א) ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו, וילכדו את העיר ואת המקדש. (ב) ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילוּלים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. (ג) ויהי אחרי טַהֲרָם את הבית, ויעשו מזבח חדש, ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו, ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים. (ד) ויקטירו ויערכו את הנרות, ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'. (ה) וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור: (ו) אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר בָּאַתְנוּ. (ז) ואם חטאנו לך, יַסְרֵנוּ כְּחַסְדֶּךִָּ, ואל תִּתְּנֵנוּ עוד בידי זרים המְחָרְפִים את שם קודשך. (ח) ומאת ה' היתה זאת לְחַטֵּא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. (ט) ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מִקֶּדֶם בְּחָגְגָם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. (י) ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. (יא) ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

ראה אדם הראשון יום שהתמעט (התקצר) והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסָרַחְתִּי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים?! עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפילה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עֲשָׂאַן לְאֵלוּ וּלְאֵלוּ ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם (הגויים) קבעום לשם עבודת כוכבים. (עבודה-זרה ח, ע"א)

כמה נרות מדליקים בחנוכה?

"תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך." (תלמוד בבלי מסכת שבת)

עיקרה של מצוות הדלקת נר של חנוכה היא 'נר איש וביתו', כלומר נר אחד לבית. כך ביום הראשון, וכך בכל אחד משמונה ימי החג. יש המהדרים במצווה, כלומר מוסיפים על חובת הדלקת הנר האחד את שליבם חפץ, ומדליקים נר אחד לכל אחד מבני הבית. והמהדרין מן המהדרין מוסיפים נר בכל אחד מימי החג. במה מזכה אותנו המצווה המהודרת? בשמחה בה זוכה כל אחד מבני המשפחה, המעורב בקיום המצווה, ובאור ההולך וגובר מיום ליום, אור המשמר ומעצים את תחושת החג לכל אורך שבוע החנוכה. ומה הטעם שמצאו בית שמאי בהדליקם שמונה נרות ביום הראשון, ובסיימם בנר יחיד? אולי במעבר ההדרגתי מחגיגה של אור גדול המקסים את החושים אל ההתמקדות באור הקטן והצנוע, אשר ילווה אותנו גם בימים שלאחר החג. (עמנואל בן יוסף)

הרב שלמה קרליבך התייחס לפסוק 'והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום' ולנאמר על כך בבראשית רבה 'חושך על פני תהום- זו מלכות יוון'.

"שימו לב, חֲשֵׁכָה הוא מלשון שִׁכְחָה. שכחה וחושך זה אותו דבר. מה היוונים רצו מאיתנו? היוונים רצו שנשכח שאנחנו עמו של הקב"ה. מה זו התבוללות? זו שכחה. ואז מתוך החשיכה 'ויאמר אלוקים יהי אור'- חנוכה הוא חג של אור. האור של חנוכה מסלק את השכחה ואת הזרות".

"לא יהיה נצחון של האור על החושך

כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה

שבמקום להילחם בחושך

עלינו להגביר את האור"

אהרון דוד גורדון

לְאוֹר הַנֵּר – נתן יונתן

וְכָךְ יָצַר הָאִישׁ אֶת דְּמוּת הַנֵּר:

מִן הַחֹמֶר לָקַח לוֹ חֵלֶב רַךְ וְחִוֵּר

וְאֶל תּוֹכוֹ אֶת פְּתִיל חַיָּיו חִבֵּר,

וְאָז הָיָה הַנֵּר שָׁלֵם.

בְּאֵשׁ קְטָנָה הִדְלִיק אוֹתוֹ

וּכְמוֹ אָדָם: תָּמִיר, עַד תֹּם,

בָּעַר הַחֹשֶׁךְ לְאִטּוֹ,

לוֹהֵב וּמְהַבְהֵב

כְּמוֹ נְשִׁימַת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב.

אוֹהֵב

אֶת מַעֲגַל הַפַּרְפָּרִים,

זוֹלֵג הַחֵלֶב כִּדְמָעוֹת עַל הַסְּפָרִים,

עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר.

חַיָּל בְּאָהֳלוֹ אֶת הַמִּכְתָּב גּוֹמֵר.

וּבְלֵיל סַעַר, מְאֻחָר

כְּשֶׁרְעָמִים נוֹפְלִים בַּחֲשֵׁכָה

וְלֹא רוֹאִים שָׁמַיִם, לֹא כּוֹכָב זוֹהֵר,

אָז מַדְלִיקִים אֶת שְׁאֵרִית הַנֵּר

וְיֵשׁ תִּקְוָה שֶׁהָעוֹלָם יָשׁוּב וְיִתְבַּהֵר.

"נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"

(מִשְׁלֵי כ', כז')

הָאָדָם מָשׁוּל לְנֵר: נֶפֶשׁ הָאָדָם הִיא כְּמוֹ הַלֶּהָבָה, וְהִיא שׁוֹאֶפֶת תָּמִיד לְהִתְעַלּוֹת אֶל-עַל. גּוּף הָאָדָם הוּא כְּמוֹ הַפְּתִילָה, הַמַּחְזִיקָה אֶת הַלֶּהָבָה.

אֵין לֶהָבָה בְּלִי פְּתִילָה, וּפְתִילָה בְּלֹא לֶהָבָה אֵינָה מַגְשִׁימָה אֶת יִעוּדָה.

אֵין נֶפֶשׁ בְּלִי גּוּף, וְגוּף שֶׁאֵינוֹ מְרוֹמֵם אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְּצוּיָה בּוֹ – אֵינוֹ מְמַמֵּש אֶת שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת.

בִּשְׁנוֹת יַלְדּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם עוֹד גְּדֵלָה הַפְּתִילָה, וְהַלֶּהָבָה עֲדַיִן קְטַנָּה וּצְנוּעָה. בְּבַגְרוּתוֹ – יְכוֹלָה הַפְּתִילָה לְהָזִין לֶהָבָה גְּדוֹלָה, שֶׁתַּעֲלֶה וְתִתְרוֹמֵם אֶל-עַל. גַּם נֵר הַהוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר, כְּיָמָיו שֶׁל אָדָם, יָכוֹל עֲדַיִן לְהָזִין לֶהָבָה גְּדוֹלָה. וּמַה נוֹתַר עִם כְּלוֹת הַנֵּר וּכְבוֹת שַׁלְהַבְתּוֹ? זִכְרוֹן הַנֵּר וְזִכְרוֹן הַלֶּהָבָה שֶׁהִדְלִיק. (עמנואל בן יוסף)

לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם

...

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!

בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ - בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!

בְּמִי? אַל תִּבְדֹּקוּ - כָּל לִבּוֹ יִדְּבֶנוּ!

מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה -

הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִילֶנוּ!

כָּל-קָרְבָּן - יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת - נֶאֱמָנָה;

אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!

כָּל פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז וְהָאוֹרָה,

שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,

הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֶגֹרָה,

וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;

וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם

חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!

חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!

אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ -

לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;

...

הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!

חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!

ח.נ. ביאליק - אודיסא, תשרי תר"ס / 1899

כִּי תָּבוֹא אֶל מוֹדִיעִין

אברהם ברוידס, מרדכי זעירא

כִּי תָּבוֹא, כִּי תָּבוֹא

כִּי תָּבוֹא אֶל מוֹדִיעִין

וְהֵבֵאתָ שָׁם גַּרְעִין

וְטָמַנְתָּ הַגַּרְעִין

הוֹ! בַּשְּׁמָמָה, בַּשְּׁמָמָה

בַּשְּׁמָמָה שֶׁל מוֹדִיעִין.

וּבִזְכוּת, וּבִזְכוּת

וּבִזְכוּת אוֹתוֹ גַּרְעִין

יִתְרַחֵשׁ בְּמוֹדִיעִין

נֵס בְּרָכָה, נֵס הַגַּרְעִין

הוֹ! וְיִפְרַח, וְיִפְרַח

וְיִפְרַח הַר מוֹדִיעִין

קבצים מצורפים

שבחי הנר - חיים הזז

להפוך את האפל לפלא - נעמי מעודד

תאודור הרצל - על חג החנוכה

מול פני המנורה בבית - יצחק מאיר

קישורים

מהו לפיד - גבריאל בירנבאום (אתר האקדמיה ללשון העברית)

גליון Ynet של 164 לפנה"ס