סדר שני

סֵדֶר שֵׁנִי

שַׁבָּת בְּחוֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח

סדר קבוע הוא אחד מסמלי החירות. אדם משועבד איננו אדון לזמנו ואין באפשרותו לקבוע לעצמו את סדרי חייו. סדר קבוע הוא גם גורם מאחד ומגבש. בהיותו נחוג בכל קצוות העם, בישראל ובגולה, באותו הזמן, סביב אותה ההגדה ואותם הסמלים והמנהגים, הוא מסייע ליצירתה של תודעה משותפת ולהנחלת הזיכרון ההיסטורי מדור לדור.

בִּעוּר חָמֵץ

כשיצא ר' ישראל מויז'ניץ עם שַׁמָּשׁוֹ לבדיקת חמץ נעצר הרבי, פתח את מעילו, חשף את חזהו ואמר: "הרי יודע אתה שעיקר החמץ הוא החמץ שבלב, בְּדוֹק כאן!"

הָא לַחְמָא עַנְיָא

קַו הָעֹנִי – רוני סומק

כְּאִלּוּ אֶפְשָׁר לִמְתֹּחַ קַו וְלוֹמַר׃ מִתַּחְתָּיו הָעֹנִי.

הִנֵּה הַלֶּחֶם שֶׁבְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים נִהְיָה שָׁחוֹר

וְהַזֵּיתִים בְּצַלַּחַת קְטַנָּה עַל מַפַּת הַשֻׁלְחָן.

בָּאֲוִיר, עָפוּ יוֹנִים בְּמַטַּס הַצְדָּעָה

לִצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹן שֶׁבְּיַד מוֹכֵר הַנֵּפְט בָּעֲגָלָה הָאֲדֻמָּה,

וְהָיָה גַּם קוֹל הַנְּחִיתָה שֶׁל מַגְּפֵי הַגּוּמִי בָּאֲדָמָה הַבֻּצִּית.

הָיִיתִי יֶלֶד, בַּבַּיִת שֶׁקָּרְאוּ לוֹ צְרִיף, בַּשְּׁכוּנָה שֶׁאָמְרוּ עָלֶיהָ מַעְבָּרָה.

הַקַּו הַיָּחִיד שֶׁרָאִיתִי הָיָה קַו הָאֹפֶק וּמִתַּחְתָּיו הַכֹּל נִרְאָה עָנִי.

בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה

מהי "היד החזקה והזרוע הנטויה"?

יש אומרים: כוח הזרוע, האלימות המתפרצת, ונקמת המדוכא במדכאיו.

ואפשר לומר: "היד החזקה" היא כוח הרצון המצוי ברוח האנושית, המגייס את הגוף להיחלץ מדיכוי. "הזרוע הנטויה" היא הגוף הנחלץ מדיכוי.

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ.

אמנם נאמר הדבר על עבודת האל, אולם אנחנו נבקש כי גם עבודתנו שלנו לא תהיה זרה לנו, לאמונתנו ולחיינו. שלא נעבוד מתוך כורח וצורך הקיום בלבד, כי אם מתוך רצון לחיות ולהתפתח מתוך העבודה, מתוך שאיפה לבטא עצמנו וללמוד ממנה. (מתוך הגדת קבוצות הבוגרים, דרור-ישראל)

ממצרים

מילים ולחן: עלמה זהר

תמיד יש מלחמה באפריקה

מזל שהיא רחוקה

שלא רואים ולא שומעים

אותה מכאן

גם אני הלכתי פעם

בנתיב הייסורים

ממצרים לירושלים

במדבר, ימים רבים

בלי מים

עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע

המכה בלי אבחנה

אנשים חפים מפשע

אנשים בלי הגנה

בלי בית

עם ילדים קטנים בידיים

הם דופקים לך בדלת

הם בוכים בכי תמרורים

אל תאמר - מה לי עם אלה

אלה אנשים זרים

כי בכל דור ודור

חייב אדם לראות עצמו

כאילו הוא יצא ממצרים

שלא ישכח איך ברח,

הוכה, הושפל, נרצח

איך צעק לשמיים

גם אני חיפשתי כוח

להציל מה שאפשר

כשלא היה לאן לברוח

דמי היה מותר

אות קין

אנשים נופלים לברכיים

הם דופקים לך בדלת

הם בוכים בכי תמרורים

אל תאמר - מה לי עם אלה

אלה אנשים שחורים

כי בכל דור ודור...

אז שמור נא על כולנו

ריבונו של עולם

שלא נזדקק אף פעם

לרחמים של בני אדם

כי בכל דור ודור...

תמיד יש מלחמה באפריקה

מזל שהיא רחוקה

שלא רואים ולא שומעים

אותה מכאן

תמיד יש מלחמה באפריקה

מזל שהיא רחוקה

שלא רואים ולא שומעים

את הצעקה

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא

פסח. עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה. מאבות אל בנים, דרך כל הדורות נמסר דבר יציאת מצרים זיכרון אישי, אשר איננו מחוויר ואיננו דהה. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין לך שיא של הכרה היסטורית, מרומם מזה. ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעסקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ"זכר ליציאת מצרים".

איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור.

קבצים מצורפים

חול המועד - הרב אבי פסקל