והיה באחרית הימים

והָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

ישעיהו פרק ב א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה, אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

ישעיהו נ"ב ז' מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר - מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. ח. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו, יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן. ט. פִּצְחוּ, רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.

הר תבור – המאה ה-19

"מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׁר"– "ללמדך שעתיד הקדוש ברוך הוא להוריד ירושלים בנויה מן השמים ולהעמידה על ארבעה ראשי הרים, על הר סיני ועל תבור ועל חרמון ועל כרמל" (ילקוט המכירי ישעיהו נ"ב ז').

מַּה נָּאווּ

מילים: ר' שמעון בן ר' נסים שמעון, המאה ה-20, לחן – עממי בבלי

השיר חובר על ידי ר' שמעון ב"ר נסים שהגשים את מלות שירו - יצא מבבל ועלה לישראל. ולא רק הוא - גם שירו "עשה עלייה" ונקלט בקרב רפרטואר השירה הישראלי, וכיום הוא מושר על ידי כלל עם ישראל, ספרד ואשכנז כאחד.

מַה נָּאווּ עֲלֵי הֶהָרִים רַגְלֵי

מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם בְּבִנְיַן עִירֵךְ

קוֹל צוֹפַיִך יִשְׂאוּ קוֹל רִנָּה

הִתְנַעֲרִי מִתּוֹךְ מְגִנָּה

עַיִן בְּעַיִן תִּרְאִי שְׁכִינָה

וְשָׁבוּ בָנַיִך לִגְבוּלֵךְ

לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר בְּשִׁיר וּמִזְמוֹר

אֶל בֵּית הַר הַמּוֹר יְהִי שְׁבִילֵךְ

סֹלּוּ סֹלּוּ אֶת הַמְּסִלָּה

פִּצְחוּ רְנָנָה וּתְהִלָּה

יָבֹא מְבַשֵּׂר בִּלְשׁוֹנוֹ מִלָּה

קוּמִי עוּרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ

צְאִי מִבָּבֶל קִרְיַת עוֹבְדֵי בֵל

כִּנּוֹר וָנֵבֶל אָז יְהִי שִׁירֵךְ

שׂוֹשׂ יָשִׂישׂוּ כָּל אֲבֵלֵי צִיּוֹן

לָבֹא לַחֲסוֹת בְּצֵל הָעֶלְיוֹן

בָּנֹה אֶבְנֶה לָךְ נְוֵה אַפִּרְיוֹן

אָכִין כִּסֵּא לְדָוִד מַלְכֵּךְ

מַה נָּאווּ עֲלֵי הֶהָרִים רַגְלֵי

מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם בְּבִנְיַן עִירֵךְ

בזמן מלך המשיח ישכון שלום לבטח. לא יהיו מלחמות, לא יהיה רעב ומחסור, שפע של טובה יציף את העולם, והמעדנים יהיו מצויים כעפר. לא תהיה שנאה, לא קנאה, לא תחרות ולא יצר הרע!

"וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" הבריאה כולה תזדכך ותתלבן. הארץ תצמיח באותו יום, כדרך שעשתה בימי אדם הראשון: ביום שנזרעה, בו ביום עשתה פירות. יהיה אילן ניטע, ובו ביום עושה פירות; כל אילנות הסרק יטענו פירות. חיטה תִּתָּמֵר כדקל בראש ההרים. בימות המשיח עתיד הקב"ה לָשִׁית נהרות נהרות של יין, נהרות נהרות של שמן, נהרות נהרות של דבש, נהרות נהרות של מעדנים, נהרות נהרות של ממתקים, נהרות נהרות של אפרסמון טהור, וכל ההרים מנטפים עסיס, וכל הגבעות דבש וחלב. עתידים תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישראל באים ונוטלים חפציהם מהם!" (ילקוט שמעוני ישעיה תצ"ט)

מֵעֵין אַחֲרִית הַיָּמִים - יהודה עמיחי

הָאִישׁ תַּחַת תְּאֵנָתוֹ טִלְפֵּן לָאִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ:

"הַלַּיְלָה הֵם בְּהֶחְלֵט עֲלוּלִים לָבוֹא.

שַׁרְיֵן אֶת הֶעָלִים, סְגֹר הֵיטֵב אֶת הָאִילָן,

קְרָא לַמֵּתִים הַבַּיְתָה, וֶהֱיֵה מוּכָן".

הַכֶּבֶשׂ הַלָּבָן אָמַר לַזְּאֵב:

"בְּנֵי אָדָם פּוֹעִים וְלִבִּי כּוֹאֵב:

הֵם יַגִּיעוּ שָׁם לִיְדֵי קְרָבוֹת כִּידוֹן.

בַּפִּגִישָׁה הַבָּאָה בֵּינֵינוּ, הָעִנְיָן יִדּוֹן".

כָּל הַגּוֹיִים (הַמְּאֻחָדִים) יִנְהֲרוּ לִיְרוּשָׁלַיִם

לִרְאוֹת אִם יָצְאָה תּוֹרָה, וּבֵינְתַיִם.

הֱיוֹת וְעַכְשָׁיו אָבִיב

יִלְקְטוּ פְּרָחִים מִסָּבִיב.

וְכִתְּתוּ חֶרֶב לְמַזְמֵרָה וּמַזְמֵרָה לְחֶרֶב

וְחוֹזֵר חֲלִילָה וְשׁוּב בְּלִי הֶרֶף.

אוּלַי מִכִּתּוּתִים וְהַשְׁחָזוֹת הַרְבֵּה,

בַּרְזֶל הָרִיב בָּעוֹלָם יִכְלֶה.

וְגוֹיִים רַבִּים יִנְהֲרוּ – נעים עריידי

וְגוֹיִים רַבִּים יִנְהֲרוּ לְשָׁם

וַאֲנִי בֵּינֵיהֶם אֶהֱיֶה

אָדָם שֶׁיִּשָּׂא לְאָדָם -

שִׁיר.

וְכִתְּתוּ לְאִטָּם חַרְבוֹתָם

לְאִתִּים.

לְעִתִּים יִשְּׂאוּ חֲנִיתוֹת,

לְעִתִּים יִשְּׂאוּ מַזְמֵרוֹת

וַאֲנִי אֶהֱיֶה בֵּינֵיהֶם

אָדָם שֶׁיִּשָָֹּׂא לְאָדָם

שִׁיר.

...

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה לְמַעְלָה

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה לְמַטָּה

קַח נָא יְחִידָתְךָ שֶׁאָהַבְתָ

וְאֶקַּח לִי אֶת אֲהוּבָתִי

נַעֲלֶה אוֹתָן לָאֶמְצָע

וְהָיוּ לְאַחַת שֶׁחֻבְּרָה לָהּ

וְגוֹיִים רַבִּים יִנְהֲרוּ לְשָׁם

וַאֲנִי בֵּינֵיהֶם אֶהֱיֶה

אָדָם שֶׁיִּשָָֹּׂא לְאָדָם

שִׁיר.

בַּדֶּרֶך לַעֲרָד – רוני סומק

הַכְּבָשִׂים הַלְּבָנוֹת בַּדֶּרֶך לַעֲרָד

כְּמוֹ שִׁנֵּי חָלָב בְּלֶסֶת הַמִּדְבָּר.

הַמִּלְחָמָה נִמְשֶׁכֶת,

הַזְּאֵב שֶׁיָּגוּר אִתָּן עֲדַיִן לֹא נוֹלַד.