צוואת יהושע
פרק כ"ג
א וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר-הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל-אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב, וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. ב וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל-יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֲנִי זָקַנְתִּי, בָּאתִי בַּיָּמִים. ג וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. ד רְאוּ, הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת-הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן-הַיַּרְדֵּן, וְכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. ה וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם, וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם, וִירִשְׁתֶּם אֶת-אַרְצָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם. ו וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול. ז לְבִלְתִּי-בֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא-תַזְכִּירוּ, וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ, וְלֹא תַעַבְדוּם, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. ח כִּי אִם-בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט וַיּוֹרֶשׁ יְהוָה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים, וְאַתֶּם - לֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. י אִישׁ-אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף-אָלֶף, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. יא וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (יהושע כ"ג יא)
אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (שם ג): עד היום נגלה ה' לעיניכם בניסים ובנפלאות, בעמוד ענן ובעמוד עשן, בשמש ובירח ובאבנים מן השמים. והיום יושבים אתם לבטח על נחלות שבטיכם, ואלוהיכם לא יוסיף להראות לפניכם במחזות עליונים ולא יישמע בקול גדול באוזניכם. את האלוהים תשמרו בתוככם, כמו שנאמר: " וִידַעְתֶּם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם" (שם יד). ועל כן - וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה את האלוהים שבלבכם ובנפשכם פנימה, ולאהבה את כל בני אדם.
כִּי לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם – עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ; עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא. (קהלת ג'). ועתה עת לרפוא, לבנות ולנטוע, ללדת ולאהוב.
וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול. ז לְבִלְתִּי-בֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא-תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ, וְלֹא תַעַבְדוּם, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.
לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול - כדי לא לסור מהדרך ימין ושמאל יש להכיר מהי הדרך ומה אינה הדרך, כך הוא הדבר גם עם ידיעת טוב ורע. יש להכיר גם את מה שאנו בוחרים לא לאמץ. אך עריכת ההיכרות עם הדתות, האמונות והפולחנים של העמים השכנים – יש בה גם סכנה של התפתות לאמץ, ולו רק חלקית, את דרכי הגויים.
על כן מסביר האל ומפרט כיצד הוא סבור שצריכים בני ישראל לנהוג, כדי לא לסור מדרך ה' ימין או שמאל: לְבִלְתִּי-בֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה, כלומר לא להתקרב אליהם, לא לחיות במחיצתם, לא לעסוק איתם בכל עסק. וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא-תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ, וְלֹא תַעַבְדוּם, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם – לא להזכיר את שמותיהם של אלי הגויים, ועל אחת כמה וכמה לא להישבע בשמותיהם, ובוודאי לא להשתתף בפולחן שלהם.
כיצד יימנעו בני ישראל מללכת הצידה, אל דרכי הגויים? זה נראה כמו הליכה בעיניים קשורות – קדימה, ותמיד רק באותו הכיוון.
וכך, הדרך החדשה, אותה תובע ה' לאמץ, היא שמרנית לאללה, היא עיוורת למה שנקרה על דרך החיים שלנו, היא מתגוננת מפני שינויים והפתעות, והיא סלולה על מסד של פחד ואיומים.
לחוקרי הדתות ברור כי היהדות הלכה והתגבשה כדת בעלת ייחוד, אך בראשיתה היא ינקה רעיונות ומנהגי פולחן מדתות העולם שסבב אותה. ידוע עוד כי סינקרטיזם נפוץ בהרבה דתות, וכי היהדות אינה 'נקייה' ממנו לחלוטין ('נקייה' – לא במובן של הטלת רפש במה שאינו יהודי).
ישנו פן בלתי מוסרי במאפיינים הבדלניים שמתווה האלוהים לדת הצעירה שהוא מנחיל לעמו. לעומת הגישה הרואה בדתות השונות דרכים שונות אך לגיטימיות לעבודת האל (אותו אל?), מנוסחת כאן גישה הפוכה, הרואה בכל פולחן אחר (אל אחר?) תועבה, שמצווה תקיפה במיוחד תובעת להתרחק ממנה ולהשמיד את בני האדם האחרים הנושאים אותה.
אורחת חביבה שהדרכתי לאחרונה בבית הכנסת העתיק שבעין-גדי, הופתעה לשמוע על המקורות המשותפים לסגנון הכנסיות הנוצריות ובתי הכנסת היהודיים בתקופת התלמוד, והיא הוסיפה במבוכה: יש לי בעיה, יש לי רגישות גבוהה לכל עניין נוצרי...
אני נזכר בהתקפות הנזעמות על פסטיבל המוסיקה באבו-גוש, עוד בשנותיו הראשונות, שנות החמישים המאוחרות, על שהעז לבצע בפני קהל יהודי יצירות מוסיקליות בעלות אופי דתי נוצרי. כל חיי אני יונק בהנאה ממעיינותיו של יוהן סבסטיאן באך, הנוצרי האדוק, שהעניק לנו מוסיקה כל כך נהדרת, ולרגע אחד לא נעשיתי, ולו במעט, נוצרי בשל כך.
ובאותו הקשר – מדינה יהודית זה טוב. יהדות זה טוב. זה לא עושה את כל מה שאינו יהודי לרע. רק אמרתי...