מתי פורים?

'מחזירים את אלוהים למגילת אסתר'

קטעים מעובדים ממדרש רבה – על מגילת אסתר

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.

מדרש רבה - שם כולל לקבוצת ספרים של מדרשי אגדה שנוצרו בתקופת האמוראים - בעיקר בארץ ישראל, ואשר כוללים מדרשי אגדה לכל אחד מחמשת חומשי תורה ולכל אחת מחמש מגילות. מדרש רבה נמנה עם "המדרשים המקובלים ביותר במשך הדורות", ואף על פי שהיום נדפסים מדרשי רבה בקובץ אחד, כל אחד ממדרשי רבה הוא "יצירה בפני עצמה", ויש הבדלים ביניהם מבחינת מבנה המדרשים וזמן עריכתם. מדרשי רבה למגילות (שיר השירים, רות, קהלת ואסתר) נערכו במאה 6 - 7 לספירה. (לקסיקון לתרבות ישראל)

אוסף המדרשים על מגילת אסתר מעשיר את הסיפור בפרטים צבעוניים נוספים ותורם לסיפור מרכיב בסיסי חשוב ביותר, שהיה, בעיני חז"ל, חסר מאד – נוכחותו של אלוהים והשפעתו על מהלך העניינים. מוטיב אחר, הבולט גם הוא בחלק מהמדרשים, הוא העיסוק בשנאתם של הגויים כלפי היהודים, ונראה שמוטיב זה מושפע מאד ממה שהכירו יוצרי המדרשים בחייהם שלהם.

בחרתי מספר מדרשים, ועיבדתי אותם מעט, להקלת הקריאה.

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי—וַיְנַשְּׂאֵהוּ" אמר ר' פנחס: האריה עשה סעודה לבהמה ולחיה, וסיכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות. לאחר שאכלו ושתו, אמרו: הלוואי יאמר מישהו לפנינו דברי זמר. תלו עיניהם בשועל. אמר להם: ענו לי מה שאני אומר לכם. אמרו לו: הן.

אמר להם: מי שהראה לנו את העליונים, הוא יראה לנו את התחתונים. מי שהראה לנו את עורותיהם של האריות והזאבים שהם תלויים מעלינו, הוא יראה לנו את נפילתם של האריות והזאבים הנמצאים לידינו.

כך מי שהראנו במפלתם של בגתן ותרש וצליבתם, הוא יראה לנו במפלתו של המן. ומי שפרע מן הראשונים, הוא יפרע לנו מן האחרונים. מה כתיב למעלה מן העניין? "וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ". אף סופו של אותו האיש ליצלב.

משל המן הרשע למה הוא דומה? לעוף שעשה קן על שפת הים, ושטף הים את קנו, ואמר: איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים. מה עשה? נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה, ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים. בא חברו ועמד לו על גביו ואמר לו: ביש גדא, סוף סוף במה את יכול?

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא להמן הרשע: אי שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם, כביכול,

ולא יכולתי. שנאמר: "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית" (תהלים ק"ו), ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד?

אמר רבי יצחק נפחא:

המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל. כמו שנכתב: "וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" וגו'. ואין העם האמור כאן אלא ישראל.

אמר המן לאחשורוש: אלהיהם של אלו שונא זימה. העמד להם זונות ועשה להם משתה, וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם. שנאמר: "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ".

כיוון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם: לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש, שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא, כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא. ולא שמעו לדברי מרדכי, והלכו כולם לבית המשתה.

אמר רבי ישמעאל:

שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה, ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו. מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא. ואמר לפניו: ריבונו של עולם, עד מתי תדבק באומה זו, שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך. אם רצונך, אַבֵּד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה. אשביתה מאנוש זכרם.

מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן: הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה. באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה.

מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקדוש ברוך הוא, וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה.

באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם, ואמר להם: עד מתי אבות העולם רדומים בשינה, ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה? כי מלאכי השרת, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרד, ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים.

אמרו לו: מפני מה? אמר להם: מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשוורוש, ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם.

אמרו לו אברהם יצחק ויעקב: אם הם עברו על דת הקדוש ברוך הוא ונחתמה גזירתם, מה אנו יכולים לעשות?

חזר אליהו ואמר לו למשה: אי רועה נאמן, כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית.

אמר לו משה: כלום יש אדם כשר באותו הדור?

אמר לו: יש, ושמו מרדכי.

אמר לו: לך והודיעו, כדי שיעמוד הוא משם בתפלה, ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם לפני הקדוש ברוך הוא.

אמר לו: רועה נאמן, כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל

אמר לו משה: אם בטיט היא חתומה - תפילתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה - מה שהיה הוא יהיה.

אמר לו: בטיט היא חתומה.

אמר לו משה רבנו: לך והודיע למרדכי. מיד הלך והודיע למרדכי.

וכך נכתב: "וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר".

"לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים--לִהְיוֹת עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה ".

אמר רבי לוי: אומות העולם נבואתן סתומה, ואינן יודעין אם ליהרג ואם להרוג.

משל לאדם שהיה מהלך בדרך. נקע את קרסולו. מדוחק הדרך אמר: הלוואי היה לי חמור אחד.

עבר עליו אחד רומאי שילדה חמורו עַיִר אחד. אמר לו הרומאי: קח והרכב את העיר על כתפיך.

אמר היהודי: תפילתי נשמעה, שיש לי חמור, אבל אני לא שאלתי כהוגן, אם חמור לרכב עליו, או חמור שירכב עלי.

כך נבואתן של אומות העולם "לִהְיוֹת עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה", ואינן יודעים אם להרוג אם ליהרג. אבל ישראל נבואתן מפורשת: "לִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם".

"וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ."

מאיזה עצים היה אותו העץ?

אמרו חכמים: בשעה שבא להכינו, קרא הקדוש ברוך הוא לכל עצי בראשית: מי יתן עצמו ויתלה רשע זה עליו?

תאנה אמרה: אני אתן את עצמי, שממני מביאין ישראל בכורים,

ולא עוד אלא שנמשלו ישראל כבכורה?

הלא כתוב: (הושע ט') כבכורה בתאנה בראשיתה.

גפן אמרה: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל.

הלא כתוב: (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע?

רימון אמר: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל.

שנאמר: (שה"ש ד') כפלח הרמון רקתך?

אגוז אמר: אני אתן את עצמי שבי נדמו ישראל.

הלא כתוב: (שם ו') אל גנת אגוז ירדתי?

אתרוג אמר: אני אתן את עצמי שממני נוטלין ישראל למצוה.

הלא כתוב: (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'?

הדס אמר: אני אתן את עצמי שנמשלו בי ישראל.

שנאמר: (זכריה א') והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה?

זית אמר: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל.

שנאמר: (ירמיה י"א) זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך?

תפוח אמר: אני אתן את עצמי

שבי נאמר: (שיר השירים ב') כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. וכתוב (שם ז') וריח אפך כתפוחים?

דקל אמר: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל

הלא כתוב: (שם ז') זאת קומתך דמתה לתמר?

עצי שטים ועצי ברושים אמרו: אנו ניתן עצמנו, שממנו נעשה המשכן, ונבנה ביהמ"ק?

ארז ותמר אמרו: אנו ניתן עצמנו, שאנו נמשלים לצדיק.

שנאמר: (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה?

ערבה אמרה: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל.

שנאמר: (ישעיה מ"ד) כערבים על יובלי מים וממני נוטלין למצווה לארבעת המינין שבלולב?

באותה שעה אמר הקוץ לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אני שאין לי (במה) לתלות, אתן את עצמי, ויתלה טמא זה. שאני נקרא שמי קוץ, והוא קוץ מכאיב, ונאה שיתלה קוץ על קוץ. וממנו מצאו ועשאו. וכיוון שהביאוהו לפניו הכינו על פתח ביתו, ומדד עצמו עליו להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו.

השיבתו בת קול: נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית.

על פורים ועל חרפת השתייה

"ולמה הינך שותה?"

"אני שותה כדי לשכוח."

"מה לשכוח?"

"לשכוח חרפתי."

"וחרפתך מהי?"

"חרפת השתייה" (הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט אכזופרי)

וכך, במילים קטנות ומובנות, מסביר השיכור לנסיך הקטן המבקר בכוכבו שלוש עובדות בסיסיות הקשורות בתופעת השתייה, היא, כמובן, שתיית משקה אלכוהולי: א. מדובר באסקפיזם, באחת מהדרכים היותר מוכרות לברוח מהמציאות של החיים. ב. מדובר בתופעה הממיטה חרפה על השותה ועל התרבות בה הוא חי. ג. מדובר בתופעה מעגלית המזינה את עצמה; חרפת השתייה מעיקה גם על השותה והיא מחריפה את תחושת ה'באסה' מהחיים אותם הוא חי, תחושה הגורמת לו לרצות לברוח עוד יותר...

במה שונה פורים משאר הימים? האם ההיתר שמתירים ההלכה או מנהגי המסורת היהודיים לשתות 'עד דלא ידע' בפורים – יש לו הצדקה או מטרה?

בכל ימות השנה אנו מצפים מעצמנו ומקרובינו ואהובינו לשליטה עצמית במנהגי השתייה – גם משום שאנו נוהגים ברכב או עובדים עם מכשירים שיש בהם סכנה, וגם משום שחשוב לנו לשלוט בדחפים שיש לכולנו, אשר מדעת אנו רוצים להגבילם, לרסנם או לעדנם. כוסית היין הקטנה שאנו לוגמים בטקסים שונים, כמו בקבלת-שבת או בטקס נישואין, היא עדות למודעות הרבה שיש לנו לכך שיש דברים, שהמינון שלהם חייב להיות בבקרה תמידית, למרות שהם גורמים לנו עונג. אז מדוע בפורים ניתן כזה מין היתר – להתיר את הרסן? האם התרת הרסן ביום אחד בשנה תקל עלינו להחזיק בו ביד יציבה כל ימות השנה האחרים? מסופקני.

אני מנסה לחשוב על ציפיות שהיו לי בצעירותי – לקראת מסיבת תחפושות של פורים. אם אינני טועה (זה היה לפני מאתיים שנה...) – חלק מהכיף של ההופעה בתחפושת במסיבה עליזה ו'חופשית' היתה ההתנסות בלהיות מישהו אחר לרגע. זה צורך אנושי טבעי אצלנו, בני-התרבות, שחונכנו להצניע, להדחיק, לרסן, להסתיר, לעטוף ולייפות יצרים ודחפים שונים שלנו. ההתנסות הזאת היא באמת חוויה מיוחדת, והיא יכולה להעניק לנו משהו מעבר להנאה הרגעית – היכרות עמוקה יותר עם עצמנו, והיכרות נוספת ומגוונת יותר עם אנשים החיים סביבנו. לחלק מאיתנו יש קושי לעבור את החוויה הטובה הזאת, ומעט יין יכול בהחלט לסייע. האם למי שממש קשה עם העניין כדאי לשתות הרבה יין? אני סבור שלא, שכן ברגע שנתפכח מהשיכרון - לא נאהב את מה שהיינו תחת השפעת היין.

הבה נמצא דרך לעודד את ההתנסות הזאת – של חיים בתחפושת לשעת המסיבה: נחגוג את הפורים בקרב אנשים האהובים עלינו, המוכנים ליהנות מהתנהגות מעט אחרת שלנו ולהעניק לנו חוויה דומה. לא נשווק את האלכוהול כזרז האולטימטיבי של השמחה במסיבה. נעלה על נס את ההומור, החסר כל-כך בחיינו (כולל בכתבה הזאת) ונחגוג את ביטוייו בכיף. נשחרר את העכבות היומיומיות שלנו – אבל תוך החזקת הרסן ביד ותוך שמירה על הטעם הטוב.

אני מצרף ברכה למסיבת-פורים, המבטאת את הרעיונות האלה בדרך משלה:

בא אדר,

מלא הדר,

עמו ריחות אביב.

הוד-פריחה

מביא שמחה

לכל אחד סביב.

נניף גביע

ונריע –

רק היום פורים!

נקרא 'הידד',

הו מה נחמד

להיות קצת אחרים.

נלבש מלכות

או בגד-שטות,

הרסן קצת נתיר,

וכל זקן

או סתם מסכן

ירגיש פתאום צעיר.

ואף עסקן,

בזכות קנקן,

יכול להיות קצת 'פְרֶח'.

בקבוק נפתח,

בו יין צח,

וככה נברך:

אשרי אדם,

שככה סתם,

בזכות יינות פורים

יוכל לפתוח,

או לשכוח,

כמה מעצורים,

כי אז מחר,

כשלאחר

שיתפוגג היי"ש -

יאמר האיש:

אני מרגיש

אצלי דבר-מה חדש.

אני מבסוט –

זיכרון השטות

ממש לא מבייש,

וקצת מזה

אני רוצה

עוד פעם לבקש!

לחיים!

עמנואל בן יוסף

ועוד, משל אבינעם מן:

אַל תֵּשְתְּ אֶת כּוֹסְךָ עַד לִרְוָיָה,

פֶּן יִהְי הַיַּיִן לְזָרָא.

שִבְעָתַיִם יִמְתָּק תִּירוֹש כָּל עוֹד

נוֹתָר הַטַּעַם שֶל עוֹד וְעוֹד.

אל: המכון הטכנולוגי מדעי להלכה.

מכובדי.

חג הפורים הבא אלינו לטובה ראוי להתייחסות שלכם.

כידוע לכם, מכובדי, בלב החג עומדת הצלת בני עמנו מידי המן על ידי אסתר המלכה.

מרדכי, הלא הוא האליל מורדוך ואסתר, הלא היא האלילה אשתר, הצילו את עמנו באורח פלא.

אמנם, מכובדי, ההצלה הייתה פלאית, אך לשם כך נדרשה מערכה שלמה לפני ואחרי ההצלה.

ראשית, נדרשה ושתי, אשת המלך, הדמות האמיצה, הישרה ואנושית ביותר מהדמויות שבהן עוסק המקרא - להתייצב ולשמח את לב המלך ואורחיו אך זו, פמיניסטית יימח שמה וזכרה, סירבה.

מורדוך, ניתב את בת דודו, אשתר, לזנות עם המלך ולהינשא לו.

אמנם עמנו ניצל, לא רק זאת אלא שעמנו ביצע שני מעשי טבח בפרסים לאחר ההצלה, כנאה ויאה לעם הבחירה – אך, יחד עם זאת, מכובדי, נותר טעם מר, בשל כך שבת עמנו, הפכה לזונת המלך ונישאה לגוי מושחת כדי להצילנו.

על כן, מכובדי, הריני פונה אליכם ומבקש להמציא פטנט, שייתר את הצורך להפוך את בנות עמנו לזונות כדי להצילנו.

כמו כן, מכובדי, אולי יימצא פתרון הלכתי אחר לביטויי השמחה על הניצחון וההצלה, שכן: מלבד הטבח שעשו היהודים תחילה בחמש מאות איש ותליית עשרת בני המן, הוסיפו בני עמנו לחגוג בטבח של שבעים וחמישה אלף בני העם הפרסי שלא עשו כול רע על פי המסופר, מלבד זאת, שלא היו מבני עמנו.

אני פונה אליכם שבוע מראש כדי שמכונכם הנכבד יספיק לעיין בסוגיה ההלכתית ולמצוא לה פתרון.

בכבוד רב,

אזרח מודאג.

נסים נהר דעא

אוזניו המתוקות של המן

מרדכי ממציא את אוזן המן

דודו פלמה

וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו. וַיִּתְלוּ אֶת הָמָןעַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי; וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה.

ויהי אחר הדברים האלה מרדכי, המכונה "יהודי", האיש הממולח ששתל את אשת חיקו הנצחית המכונה ביתו בארמון המלך הפרסי לא ניתלה על העץ, דווקא המן ניתלה על עץ ,50 אמה גובהו, עץ שהוכן במיוחד למרדכי. כל הלילה ישב המן וליטף את החבל בערגה כשהוא מדמיין איך הוא נכרך סביב צווארו המתועב של מרדכי וכשעצם את עיניו שמע את הצלילהיבש של מפרקתו הנשברת.

אבל אין מדברים על החבל בבית התלוי. ולכן התכנסנו כאן בעצם כדי לברר איך הומצא המעדן הקרוי בפי היהודים "אוזן המן".

ובכן כך היה הדבר. מרדכי שהיה גדול בתורה, זכר שהמן מתואר בספר שמות, פרק ט"ז, פסוק ל'א כמשהו ש"הוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש". ומאחר שעוד מקודם כברעמדנו על כך שמרדכי הוא בחור ממולח שיודע לנצל הזדמנויות, מותר לכם להניח שאמר לעצמו בשקט "אני חייב לטעום את אוזן המן, ולברר אחת ולתמיד אם היא באמת מתוקה כמושכתוב בספר שמות".

מרדכי לקח סולם גבוה, עלה אל המן שהיה תלוי לו שם באוזניו המחודדות, חתך לו אוזן אחת ונגס בה בזהירות.

אנשים בשושן יספרו אחר כך לילדיהם איך הם ראו את מרדכי רץ ברחובות שושן וצועק "אאוריקה, אאוריקה, היא מתוקה". וכך נולד בשושן הסטארט אפ הגדול של מרדכי היהודי. מפעל ענק לייצור אוזני המן מתוקות, בטעמי פרג ושוקולד. ומרדכי גרף מיליונים וחי בעושר ואושר בשושן עד שמת ונקבר עם אסתר ליד קיבוץ ברעם.

חז"ל ששנאו את הרעיון שיהודים אוכלים חלקי גוף של גויים ניסו להשבית שמחה ולהילחם בתופעה באמצעות כמה מדרשים מפוקפקים המתאמצים להוכיח שהמן לא באמת ניתלה עלעץ ועובדה שצאצאיו לומדים תורה בבני ברק יחד עם יוסל'ה שוכמכר.

אבל כמובן שאת עם ישראל לא עשו באצבע, ולכן איש לא מאמין להם עד היום. ועובדה היא שעד היום כאשר משתטחים על קברות מרדכי ואסתר ליד קיבוץ ברעם בוקעות מן האדמהאוזניו המתוקות של המן ואנחנו חוטפים אותן מנופפים ברעשנים ומקימים מהומה גדולה ורווים הרבה נחת.

קבצים מצורפים

למה פורים הוא לא חג מצחיק - בארי צימרמן

מגילת אסתר בקומיקס

קישורים

כל יום פורים, לגמרי... איה קרמרמן

תחפושות של פלדה על עוצמה מחלידה - יצחק מאיר

שיר השירים לאסתר - רוחמה וייס