אשת חיל מי ימצא

אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא

משלי ל"א י אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. יא בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. יב גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ. יג דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. טו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ. טז זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם. יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ. יח טָעֲמָה כִּי-טוֹב סַחְרָהּ לֹא-יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. יט יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ. כ כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן. כא לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל-בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. כב מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.כד סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. כה עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. כו פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ. כז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. כח קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ. כט רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה. ל שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל. לא תְּנוּ-לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

אשת חיל מי ימצא - מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אימן? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי השבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו. אמר לה: היכן שני בני? אמרה לו: לבית המדרש הלכו. אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם. נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל. חזר ואמר לה: היכן שני בני? אמרה לו: פעמים שהלכו ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו המאכל ואכל. לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך. אמר לה: אמרי שאלתך. אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא? אמר לה: בתי, מי שיש פקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו?! אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו. מה עשתה? תפשתו בידה, והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבה אותו למיטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה. התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבאי רבאי, בני כדרך הארץ, ורבאי שהיו מאירין פני בתורתן! באותה שעה אמרה לו: ר' מאיר, רבי, לא כך אמרת לי שאנו צריכים להחזיר הפקדון לרבו? כך אמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" (איוב א, כא). אמר ר' חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא"".

מדרש משלי, פרשה לא, סימן יד

על פי לחן של בן ציון שנקר, חסידות מודזיץ'

אגדת בראשית (בובר) פרק לד (מקורו במאה העשירית)

אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא - זו שרה, 'כי אשה יפת מראה את' (בראשית יב יא) . בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, שנאמר 'אמרי נא אחותי את' (בראשית י"ב יג). וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר – שנאמר 'ואברם כבד מאד' (בראשית יג ב). גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע – שנאמר 'ולאברם היטיב בעבורה (בראשית יב טז)... הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר - שהיתה בעבר הנהר ובאה לה לארץ כנען... זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ - זה שדה המכפלה, שנאמר 'ויקם השדה והמערה וגו' (בראשית כג כ)... חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ - בשעה שבאו המלאכים לאכול אצל אברהם [אמר לה] מהרי שלש סאים וגו' (בראשית יח ו)... כא לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג - שהתנה הקב"ה עם אברהם, שבזכות מילה ושבת אין בניו יורדין לגיהנום... מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ – אֵימָתַי? כשאמרו לו 'איה שרה אשתך, ואמר הנה באהל' (בראשית יח ט). אמרו לה הרי את מבושרת שבניך עתידין לעשות כהנים, להיות לובשים בגדי כהונה, ומשמשין באהל מועד... כיון שמתה שרה קפצה עליו זקנה והזקין. מיד נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ...

מתוך מאמרה של אהובה אשמן: 'איזבל – אשת-חיל'

'למעשה, רק אישה אחת מתאימה למודל אשת חיל: האישה המושמצת ביותר במקרא, איזבל. סיפורה של איזבל ומזמור אשת חיל מקיימים זיקה, כאשר המסמן המובהק ביותר הוא כמובן ה"כרם". זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם - מש' ל"א 16, וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל-לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. - מלכים א' כ"א .7זיקה זו מסתברת, ככל הנראה, גם מההקשר ההיסטורי והתרבותי המשותף, שכן סיפור כרם נבות בספר מלכים ומזמור אשת חיל בספר משלי נכתבו, או קיבלו את צורתם הסופית, קרוב לוודאי, בימי בית שני.

אשת חיל היא אישה חזקה ועשירה, בדומה לאיזבל, בת אתבעל מלך צידונים, אשת מלך ישראל אחאב, ה"גבירה", אם יורם. אשת חיל מכלכלת את בעלה ואת בני ביתה, בדומה לאיזבל הדואגת למזונות של בעלה אחאב, שאינו אוכל "לחם". איזבל גם מכלכלת את נביאיה, "אוכלי שולחן איזבל", הנתמכים על ידה. אשת חיל, "פיה פתחה בחכמה". בדומה לנשים חכמות רבות במקרא, גם איזבל משמשת יועצת חכמה לבעלה, שפועל בעקבות הוראותיה. אשת חיל היא סוחרת – 'זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם'. איזבל אף היא זממה להשיג את הכרם בעבור בעלה. כדי לסייע להגדלת הרכוש של המשפחה, יוצאת אשת חיל מביתה למרחקים. אשת המלך, איזבל, עושה זאת באמצעות המנגנון הביורוקרטי העומד לרשותה, במטרה "לקחת" את כרם נבות.'

אהובה אשמן מציגה בפנינו שתי פרשנויות מנוגדות לדמותה של איזבל. לעומת דמותה השטנית, המאפיונרית של איזבל, הדמות המוכרת לנו, קיימת האפשרות שאיזבל היתה אישה מוכשרת, שתמכה בבעלה, המלך אחאב, ואשר פולחן הבעל והאשרה הסובלני, שטיפחה בהשפעת מוצאה הצידוני, נתקל בפנאטיות המונותיאיסטית של אליהו. פרשנות מקורית זו מטילה על אחאב את אשמת רצח נבות, והיא מסתייעת ברקע ההיסטורי של תקופת בית שני, שבה המלחמה באלילות ניטשה בכל עוזה.

מתוך 'אשת חיל' – ספרה של ליהיא לפיד

... והקשבתי לשקט. אחרי כל כך הרבה זמן שרק נתתי, ושהיו צריכים ממני, וצריכים אותי, ושכל כך התאמצתי להיות בסדר, להיות טובה, אישה טובה, אישה שדואגת לכולם, שקודם כל דואגת לאחרים, כמו שחינכו אותי שאני צריכה להיות. לא לחשוב על עצמי. לא לדאוג לעצמי, אלא לדאוג קודם כל לכל האחרים. לדאוג לילדים שלי, לבעל שלי, להורים שלי, לחברות שלי, לעבודה שלי, לזה שיהיה מסודר, ושיהיה אוכל. וכמו כל אישה טובה אכלתי את מה שנשאר. כי אישה טובה מקריבה את עצמה למען זה שיהיה לכולם טוב. כי אישה טובה לא אומרת עכשיו אני, עכשיו תורי...

אשת חיל - חריצות בלי תירוצים

אראל סגל

אנשים עצלנים מוצאים הרבה תירוצים כדי להצדיק את הבטלה שלהם. החריצות האמיתית מתבטאת בכך שהאדם מחפש תירוצים כדי לעשות, ולא כדי להתבטל. דוגמה יפה לכך ניתן למצוא בדברי השבח שנאמרו על "אשת חיל" בספר משלי, פרק לא (ע"פ מלבי"ם):

· יש אנשים שאומרים "אין לי חומרי גלם -אני לא יכול לעבוד". אך אשת חיל "דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ": היא לא מחכה שיביאו לה חומרי גלם, אלא דורשת אותם (= מחפשת היטב, כמו שמחפשים דבר חשוב במיוחד), כי היא באמת חפצה לעשות מלאכת-כפיים (=רוצה לעבוד, אוהבת את המלאכה ומבינה את חשיבותה).

· יש אנשים שאומרים "אין טעם לייצר כאן - אין למי למכור". אך אשת חיל "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ": מחפשת לקוחות לסחורה שלה גם מעבר לים.

· יש אנשים, שגם כאשר הם עובדים - הם מנצלים את שעות העבודה ל"סידורים" אישיים. אך אשת חיל: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ": את העניינים האישיים שלה - כגון הכנת אוכל לבני-ביתה - היא מסדרת בלילה, לפני שעות העבודה.

· יש אנשים שאומרים "אין לי קרקע כדי להקים מפעל; אין לי אמצעי-ייצור". אך אשת חיל: "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם". היא השקיעה מחשבה עמוקה (זממה) והצליחה להשיג שדה, וגם לנטוע כרם.

· יש אנשים שאומרים "אין לי כוח, השרירים שלי חלשים". אך אשת חיל: "חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ": התחזקה והתאמצה לעבוד עוד.

· יש אנשים, שמפסיקים לעבוד מייד עם סיום יום העבודה. אך אשת חיל "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ": כשהרגישה שיש ביקוש ל"סחורה" שהיא מייצרת, המשיכה לעבוד גם בלילה, כדי לנצל את הגאות בשוק.

· יש אנשים, שכאשר כלי-העבודה שלהם נופל, הם פשוט מחכים שיתקנו להם אותו. אך אשת חיל: "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ": כשהכישור מתקלקל או שהפלך נופל - היא מתקנת אותם ותומכת בהם במו ידיה, כדי שתוכל להמשיך לעבוד.

קראנו שבעה פסוקים שמתארים שבעה "תירוצים" שנועדו להצדיק את העצלנות, ואשת-החיל לא משתמשת באף אחד מהם. בכך, אשת החיל עומדת בניגוד לעצל: "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם" (משלי כו 16).

רבות בנות עשו חיל, ואת?!

בלה אבן-חן, צו פיוס, וואללה

כשהייתי קטנה נהגתי להקשיב לאבי מולידי כשהוא שר באוזני אימי בכל ערב שבת את המזמור "אשת (ובלשונו 'אישעס') חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". באותם ימים רחוקים, לא התעכבתי על כל שורה ושורה במזמור, ורק המילים "רבות בנות עשו חיל ואת עלית כולנה" הציתו בי גחלים לוחשות של הערצה לאימי מחד, וים של תהיות מאידך: איך ייתכן שכל איש שר בדיוק שורה זו לרעייתו, והלא יש רק א ח ת שעולה על כולנה...

כשגדלתי בשנים, וגם לי התחיל איש אחד לזמר בדיוק אותו מזמור, נתתי לפרטים השונים המרכיבים את דמות האישה האידיאלית להתנחל בתאי המוח האפורים שלי. עולה מהם אב טיפוס של סופרוומן, שלא רק ניחנה בסגולות טרומיות של נאמנות, חוכמה, חסד, חריצות, תמיכה בבן הזוג, ניהול משק הבית למופת, חינוך הבנים ועוד כהנה וכהנה, אלא שהיא גם יחידת משק סגור בפני עצמה: "עשתה סדין ותמכור... ידיה שילחה בכישור ותעש בחפץ כפיה...". היא מייצרת, משווקת ומפרנסת. קווי המתאר המרשימים האלה לא כל כך הסתדרו לי כבר אז, בראשית צעדי, כבת, רעייה ואם עם הערך "כבודה בת מלך פנימה".

בתקופת הרמב"ם, כבודה בת מלך פנימה התפרש כ"גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאת תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות...". סטנדרט זה היה למעשה תקף בעולם הנשי הכלל עולמי בתקופה זו. רק מאה שנים אחר כך, במאה ה-12, פוסק רבי אליעזר בר' נתן כי "בזמן הזה שהנשים אפוטרופסות, חנווניות, נושאות ונותנות, לווות ומלוות, פורעות ונפרעות, והאישה בזמן הזה בת משא ומתן... ואפילו אשת איש". יש כאן מודרניזציה של תפקיד האישה בעולם הכלכלי והחברתי. בשנת 1940 מתיר הראשון לציון הרב עוזיאל לנשים לבחור ולהיבחר (שלושים שנה לפני שזכו בכך נשות שוויץ). ההלכה דינמית ומתאימה עצמה לשינויים המתבקשים בתקופות השונות.

"השמיעיני את קולך" וגם "הראיני את מראיך" הם מוטיבים מרכזיים במיצוב האישה הדתית העכשווית. קולה ודעותיה מושמעים ברשות הרבים והיא נראית בדורנו בכל המקומות הראויים לכישוריה ולמיומנויותיה. תופעות של לימוד תורה לנשים, מנייני נשים, קריאת מגילה והקפות בשמחת תורה, כמו גם מינוי נשים לתפקידים ציבוריים, הם ניצנים העולים כפורחים ואין בהם כל סתירה להלכה.

לימוד תורה לנשים בדורנו, תהליך שהושג תוך מאבקים ובמאמצים בלתי מתפשרים של קבוצת נשים צמאת דעת, הוא תופעה שעדיין מעוררת שאלות והתנגדויות לא מעטות, בכמה מישורים. מספרן הגדל והולך של בנות החובשות את ספסלי המדרשות ליהדות ורק אחר כך ממשיכות בלימודים גבוהים, מטיל צל כבד על הקהילה הדתית, בשל האפשרות לדחיית גיל הנישואים, ועיכוב הקמת בית ומשפחה, וכן בשל החשש שבנות החובשות שני כובעים, כובע הידע התורני לצד הכובע האקדמי, תעלינה את רף הציפיות מבני הזוג המיועדים, ותידחקנה לקרנות הזווית המגונות בקהילה של הרווקות המאוחרת.

לצד קבוצה בלתי מבוטלת של נשים דתיות שאינן מחפשות שינוי משמעותי במעמדן ומסתפקות במקום שהציב אותן עולם הפסיקה, הנשלט ע"י הגברים, כנגזרת או כגזירה שמקומה בהלכה, ישנה התעוררות נשית גוברת והולכת המציבה אתגרים מול ההגמוניה הרבנית הגברית. בשלב זה של התהליך, ישנה דרישה למעורבות נשים בפסקי הלכה שיש בהם זיקה והשלכות ישירות לגבי הנשים, אבל עתידו של התהליך – מי ישורנו.

לאן מובילה התופעה של נשים הרוכשות ידע מתוך אותם חלקים של ארון הספרים היהודי שהיו נעולים בפניהן של אימות-אימהותיהן בדורות הקודמים?! האם הן תסתפקנה בתשתית רחבה יותר לדיאלוג עם משפחתן, או שהתופעה תביא ליצירת דפוס חדש של הנהגה נשית-דתית בתחומים רלוונטים לחיי הנשים?! אני בהחלט מאמינה כי בעוד דור או שניים, לאחר שהנשים יכבשו עמדות כטוענות רבניות, דיינות ושאר תפקידים משמעותיים בציבוריות הדתית, לא מן הנמנע שגם נשים תהיינה בין פוסקי ההלכה היהודית. אך בשלב זה לא נראה שיש נשים הטוענות לכתר רבנות בקהילה הדתי.

ועם כל זאת, ואף על פי כן, לא תמה ולא נשלמה לי השאלה מי היא אשת החייל האמיתית. ואולי החיפוש התמידי הוא התשובה?!