קבלת שבת של סוכות

קַבָּלַת-שַׁבָּת לְחַג הַסֻּכּוֹת

ויקרא כ"ג לט ... בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָהאֱלֹהֵיכֶם. מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מגזרת נייר לסוכה – ציפורה נאמן

מהן הסוכות, בהן ישבו בני ישראל במדבר? אומר ר' עקיבא: סוכות החג שלנו הן זכר לענני הכבוד שבהם הקיף ה' את ישראל אחרי יציאת מצרים, כדי להגן עליהם מאויבים ומקשיי המדבר.

והרמב"ן (ר' משה בן נחמן, ספרד, המאה ה-13) מסביר כי בישעיהו ד' 5-6 מוזכר ענן-הכבוד כסוכה: "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל כל מקרָאֶהָ ענן יומם ועשן ונֹגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חֻפה. וסֻכה תהיה לצל יומם מחֹרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר".

ואף יעקב בן הרא"ש (ר' יעקב בן אשר, גרמניה-ספרד, המאה ה-14) טוען: והסוכות, שאמר הכתוב שהושיבנו בהם הקב"ה, הם ענני הכבוד שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה ציוונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו.

אומר רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י, צרפת, המאה ה-12): כשיֵשבו ישראל בארץ בבתים מלאים כל טוב, עם שדות וכרמים, יש חשש שמא יתפארו: "כֹּחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דב' ח:יז). זיכרון חייהם במדבר, כיושבי סככות עלובות, שחייהם היו תלויים בה', שפִּרנסם והֶחיָים בדרכי נס יש בו כדי ללמדם שגם עתה, בארץ כנען, ה' הוא הנותן להם כוח וכישרון לעשות חיל, והוא המפרנסם על‑ידי הורדת טל ומטר. השגחת ה' הנסית והישירה על ישראל במדבר היא שיעור של המחשה להשגחת ה' בדרך הטבע, בארץ יישוב.

ואומר עמנואל בן יוסף, נכדו של משה, ישראל, המאה ה-21: כשיֵשבו ישראל בארץ בבתים מלאים כל טוב, מטלביזיה ועד מחשב, עם חדר לכל ילד ועם פלדלת להגנה מפני פורצים, יש חשש שמא יתפארו: "כשרוני וזכויותי עשו לי את החַיִל הזה". זיכרון חייהם במעברה, כיושבי פחונים עלובים, כשחייהם תלויים בחסדי הממשלה, המגבית והג'וינט, יש בו כדי ללמדם שגם עתה יש מי שֶׁמָּעוֹן אין לו, וממשלה אטומת-לב מתמהמהת מלפעול למענו, והוא נפלט אל הרחוב ומקים לו סֻכָּה, והוא מְיַחֵל לישועה. יִשָׁמַע בחג הסכות הזה קול צעקתם, ויפתח את לִבֵּנוּ למחשבה ולמעשה.

שלום, שלומית – יזהר בן-נחום

עוד שנה שחלפה מסוכות עד סוכות

ושלומית מהשיר ממשיכה לחכות.

היא הביאה לולב והדס ואתרוג,

והסכך, כמו תמיד, רענן וירוק.

היא הזמינה שכנים ועשתה מסיבה,

ורק הוא, האושפיז הראשי, עוד לא בא.

וכולם מנסים לנחם: לא נורא!

הן זה מה שקרה בשנה שעברה;

ואם השנה לא הואיל בטובו,

מין אורח כזה, מי צריך שיבוא?

אך שלומית הקטנה היא מחומר אחר;

היא תמשיך , והיא לא תוותר!

ביוזמה מקומית, אזורית, עולמית -

השלום עוד יבוא לסוכה של שלומית!

אסיף – איתמר פרת, נעמי שמר

אסוף את המעשים

את המילים והאותות

כמו יבול ברכה כבד משאת.

אסוף את הפריחה

אשר גמלה לזיכרונות

של קיץ שחלף בטרם עת.

אסוף את כל מראות פניה היפים

כמו את הפרי ואת הבר.

האדמה היא אפורה מתחת לשלפים

ואין לה עוד לתת לך דבר.

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו

ואין יותר נדרי ואסרי

רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו

עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.

סוכת שלום – יורם טהר-לב, יאיר קלינגר

עמוק עמוק אני עוד מבקש לי

סוכת שלום וצל התאנה

אבל כעת אינני מתעקש עוד

אם לא עכשיו - אולי בעוד שנה.

שרק יהיה מה שהיה עד הנה -

בין הזמנים המשנים פניהם

שרק אוכל לחוש עוד את האושר

בדברים המובנים מאליהם.

שרק יהיה מה שהיה עד הנה

זה לא הרבה אך זה כמעט הכל

רק שאוכל עוד להתגעגע

אל המחר ולא אל האתמול.

שרק יהיה מה שהיה עד הנה ,

שיישאר לי פתח לחלום

כשהאהבה חמה עודנה

כילד קט שבעיניו התום.

עמוק עמוק אני עוד מבקש לי

סוכת שלום לנוח בצילה

אך מאמין כי המעט שיש לי

גם הוא הרבה יותר מכל תפילה.

שרק יהיה מה שהיה עד הנה...

אַתְּרֵגִי אוֹתִּי קָרוֹב מִגָעָת,

הַרֵיח שְׁלָךְ

מַטְרִיף אֶת הַדָעָת

תְנִי לִי לִטְעוֹם אוֹתָּךְ

בְּמָנוֹת קְטָנוֹת

לְהָתִּיר אֶת הפְּקָעָת

כְּמִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ,

בְּחִלוּפֵי עוֹנוֹת

לְסוֹכֵךְ וְלַגָעָת

גל גרינברג, סוכות תשע"ז

אלישבע (באר) רוזנבוים

סוכות תש"ן

"אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה (רחל)

וְלַתּוֹעִים

אַרְבָּעִים שָׁנִים

בַּמִּדְבָּר –

גַּם סֻכַּת נְבוֹ הִיא בַּיִת.

בַּדִּים קִירוֹתָיו,

וּמֵצִיץ הַחוּצָה מִן הַמְּחִצּוֹת

אֶל תּוֹך הַפְּנִים עַל קִשּׁוּטָיו

אֲשֶׁר נִרְאָה דַּרְכָּן לְמֵרָחוֹק –

וְלַתּוֹהִים

כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנִים,

גַּם סְכָךְ הוּא גַּג.

כִּי מְאִירִים דַּרְכּוֹ הַכּוֹכָבִים.

וְאוּלַי, אֲנִי סֻכָּה:

אֲרָעִי. אִוְשָׁה.

מַשָּׁב חוֹלֵף

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אֲנִי כָּאן רַק לְרֶגַע,

לְשָׁבוּעַ, לִשְׁבוּעַיִם,

לִרְאוֹת בְּעַד הַסְּכָךְ

מְעַט שָׁמַיִם.

(עפר לרינמן)

קישורים

בוא אלי פסוק נחמד - בארי צימרמן

קבצים מצורפים

למה בסוכות יושבים בסוכה? - בארי צימרמן