יום הכיפורים אצל הבעש"ט וממשיכיו
עכשיו נחפש דרך חדשה / ש"י עגנון "ימים נוראים"
------------------------------------------------------------
פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל:
אדם תעה כמה ימים ביער, ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו - עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך - בדרך שהלכתי, אני יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה.
מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב.
נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו.
עד למוצאי יום הכיפורים היו השמים מעוננים מאוד ולא נראתה הלבנה, והבעל-שם-טוב לא יכול היה לצאת ולקדש את הלבנה. הדבר העיק עליו מאוד, שכן הרגיש, כשם שאירע לו לעיתים, שדברים שאין לתופסם תלויים במפעלו. לחינם כיוון את כוחו לאור הירח כדי לעזור לו להסיר את עיטופיו הכבדים. כמה פעמים שלח אנשים החוצה, לראות אם כבר נתפזרו העננים, ותמיד השיבו לו, שהעבים נתעבו עוד יותר. לאחרונה אמר נואש לתקוותו. בינתיים נתקבצו בבית החיצון החסידים, שלא ידעו על צערו של הבעל-שם-טוב, והתחילו מרקדים, שכן היו נוהגים לחוג את הכפרה, שהפעיל הצדיק בתפילת העבודה של הכוהן הגדול. כשגבר העונג הקדוש, נכנסו מתוך ריקוד אל חדרו של הבעל-שם-טוב, וכשהלכה וחזקה עליהם ההתלהבות, אחזו בידיו של היושב בעצבות, ומשכו אותו אל הריקוד. אותו רגע נשמע קול קורא מן החוץ. פתאום נתבהר הלילה. בשמיים הטהורים מכל כתם צפה הלבנה בזוהר שלא נראה כמותו.
ידיד נפש, אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך
ירוץ עבדך כמו איל, ישתחווה אל מול הדרך
ידיד נפש אב הרחמן משוך עבדך אל רצונך
יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם.
חסיד אחד שנסע למֶזְבּוֹז, כדי לשהות ביום הכיפורים בקרבתו של הבעל-שם-טוב, אירעה לו תקלה בדרך, ועם חשכה עדיין היה רחוק מן העיר, והוכרח בצער רב להתפלל יחידי בשדה. כשבא אחר הצום למזבוז קיבל הבעל-שם-טוב את פניו בשמחה מיוחדת ובחיה: "תפילתך" – אמר – "העלתה את כל התפילות שחנו בשדה".
אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא
לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא.
ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא
והוא היה, והוא הווה והוא יהיה בתפארה
והוא אחד ואין שני להמשילו להחבירה.
בלי ראשית בלי תכלית ולו העוז והמשרה.
והוא אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה.
והוא נסי ומנוסי מנת כוסי ביום אקרא
בא הבעל-שם-טוב קודם ראש השנה לעיר אחת ושאל לאנשי העיר מי הוא בעל-התפילה בימים הנוראים. השיבו לו, כי רב העיר הוא בעל-התפילה. "איך היא הנהגת תפילתו?" – שאל הבעל-שם-טוב. "ביום הכיפורים" , השיבו, "אומר הוא את כל הווידויים בניגונים שמחים". שלח הבעל-שם-טוב לקרוא לרב שיבוא אליו, ושאלהו לטעם התנהגותו המוזרה. "עבד המלך הפחוּת ביותר" – השיב הרב – "המנקה את החצר מכל טינופת, בשעת מעשה הוא מזמר ניגונים שמחים, כי כוונת מלאכתו לעשות נחת רוח למלך". "אם כן," – אמר הבעל-שם-טוב – "יהי חלקי עמכם!".
שיר למעלות
אשא עיני אל-ההרים, מאין יבא עזרי
עזרי, מעם ה', עושה שמים וארץ.
אל יתן למוט רגלך; אל ינום שומרך.
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ה' ישמורך ה' צלך על-יד ימינך.
יומם השמש לא יככה וירח בלילה, בלילה
ה' ישמרך מכל-רע, ישמור את-נפשך
ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, עד עולם
פעם אחת בערב יום הכיפורים שהה רבי לוי יצחק מברדיטשב, ולא ניגש אל העמוד לומר 'כל נדרי', התהלך בבית התפילה לכאן ולכאן, והנה ראה איש אחד יושב בפינה על הארץ ובוכה. על שאלת הרב לסיבת בכיו השיב האיש: "היאך לא אבכה? עד לפני זמן קצר היה לי כל טוב, ועכשיו הנני גלמוד. רבי, ישבתי בכפר, ולא עבר איש רעב על פתח ביתי בלי לאכול אצלי לשובע, אשתי היתה רגילה לאסוף הביתה את הנודדים המסכנים ולדאוג להם. ועתה בא הוא" – ובדברו הראה האיש באצבעו כלפי השמיים – "ולקח ממני את האישה פתאום, וזה עדיין מעט לו, והנה שרף את ביתי, ואני נשארתי עם שישה ילדים קטנים, בלא אישה ובלא בית, וסידור-תפילה עבה היה לי, שבו נמצאו כל הזמירות כסדרן, ולא היה צריך לחפש שום תפילה, והנה נשרף הסידור. ועתה, יאמר הרבי בעצמו, כלום יכול אני לסלוח לו?". ציווה הצדיק לבקש סידור כמו זה שתיאר המסכן לפניו. כשהביאו לאיש את הסידור, התחיל הופך דף אחר דף, לראות אם הכל נמצא כסדרו, והצדיק עמד והמתין לו. אחר-כך שאל אותו: "האם אתה סולח לו עתה?". "כן!", אמר האיש. מיד ניגש הרבי אל העמוד והתחיל בתפילת 'כל נדרי'.
אני מאמין
באמונה שלמה
בביאת המשיח.
ואף על פי שיתמהמה,
עם כל זה אחכה לו
אחכה לו בכל יום שיבוא
קישורים
בוא אלי פסוק נחמד - בארי צימרמן