ישעיהו ה

א אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ. כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. ב וַיְעַזְּקֵהוּ, וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ. וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ג וְעַתָּה, יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה, שִׁפְטוּ-נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. ד מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ? מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים? ה וְעַתָּה, אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ, וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ, וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה - לֹא יִזָּמֵר, וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת, וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. ז כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת - בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה - נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו, וַיְקַו לְמִשְׁפָּט - וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה - וְהִנֵּה צְעָקָה.

קשה מלאכתו של הכורם. שנים יעמול עד שיבסס כרם מטופח, המניב פרי טוב. משל הכרם בספר ישעיהו מזכיר עשר מלאכות שהכורם צריך לדעת וליישם, כדי שעמלו לא יהיה לשווא: הכשרת אדמת הבּוּר מתחילה בעקירת הבתה, השמיר והשית, ממשיכה בעִזּוּק – עידור עמוק לעקירת הסלעים, ובסִקּוּל – ליקוט האבנים שעל פני השטח, ופינויו אל גבולו של השדה. מאבנים אלה יבנה הכורם גדרות, המקיפות את הכרם ומונעות מבעלי החיים לפלוש פנימה. על גבי גדרות האבן יניח הכורם או ישתול משוכות של שיחים קוצניים. אזי מגיע הזמן לנטוע, ורצוי שהזן של הענבים יהיה משובח, כמו השורק, גפן המניבה ענבים אדומים וטעימים. את הכרם יש לשמור נקי, ואת אדמתו יש לתחח, על ידי עידור בין שורות הגפנים. בחורף, עוד בטרם עלה על הגפנים לבלוב חדש, יש לזמור את הכרם. כרם מניב זקוק למגדל שמירה, בו ילון הכורם בעונת הפרי, וליקב או לפחות לגת, בה ידרוך את הענבים הבשלות ויפיק מהן את התירוש. ובארצנו – כל זה אינו מספיק לפעמים: הכורם זקוק לברכת שמים, לגשם שירד בעתו, וירווה את הגפנים הצמאות (על פי יהודה פליקס)

- "שלום אדוני, אולי אתה יכול לעזור לי?"

- "כן, בשמחה!"

- "לפני חודשיים קניתי מכונית. כמה שהשקעתי בה! את כל החסכונות שלי נתתי בשבילה! הסתובבתי בכל המגרשים כדי לבחור את המכונית הכי טובה! התקנתי בה מערכת אזעקה משוכללת! התקנתי בה רדיו ואביזרים ו...מה לא התקנתי בה! ואחרי כל זה - אתמול היא הפסיקה לנסוע"

- "אוי... אז במה אני יכול לעזור?"

- "תשפוט ותגיד לי מי צודק: אני או המכונית שלי?"

- "המממ... זו שאלה מוזרה... איך אפשר לשפוט מכונית?"

- "מה זאת אומרת?! ברור שהמכונית אשמה! אם אתה לא יודע לשפוט, אז אני אגיד לך מה אני אעשה למכונית שלי: אני אשבור את החלונות שלה, שכל אחד יוכל לגנוב אותה! אני אשאיר אותה באמצע הכביש, שכל משאית שתעבור תרמוס אותה! אני אצווה על העננים שיורידו עליה גשם כדי שתתקרר..."

- "סליחה, חשבתי שאתה שפוי... אני חייב ללכת..." [בורח משם ומחייג 100...] (אראל סגל)

שִׁמְעוּ מָשָׁל אַחֵר: אִישׁ בַּעַל אֲחֻזָּה נָטַע כֶּרֶם. הוּא גִּדֵּר אוֹתוֹ מִסָּבִיב, חָצַב בּוֹ יֶקֶב וּבָנָה מִגְדָּל, וּלְאַחַר שֶׁהֶחְכִּיר אוֹתוֹ לְכוֹרְמִים נָסַע. בְּהַגִּיעַ עֵת הַבָּצִיר שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו אֶל הַכּוֹרְמִים לְקַבֵּל אֶת הַפְּרִי שֶׁלּוֹ. תָּפְסוּ הַכּוֹרְמִים אֶת עֲבָדָיו, אֶת זֶה הִלְקוּ, אֶת זֶה הָרְגוּ וְאֶת זֶה סָקְלוּ. הוֹסִיף וְשָׁלַח עֲבָדִים אֲחֵרִים, רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְגַם לָהֶם עָשׂוּ כָּךְ. לְבַסּוֹף שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת בְּנוֹ בְּאָמְרוֹ, 'אֶת בְּנִי יְכַבְּדוּ'. כְּשֶׁרָאוּ הַכּוֹרְמִים אֶת הַבֵּן אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, 'זֶה הַיּוֹרֵשׁ, בּוֹאוּ נַהֲרֹג אוֹתוֹ וְנִקַּח לָנוּ אֶת נַחֲלָתוֹ'. הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ. וּבְכֵן, כְּשֶׁיָּבוֹא בַּעַל הַכֶּרֶם מַה יַּעֲשֶׂה לַכּוֹרְמִים הָהֵם?"

הֵשִׁיבוּ לוֹ: "הַשְׁמֵד יַשְׁמִיד אֶת הָרְשָׁעִים הָהֵם, וְאֶת הַכֶּרֶם יַחְכִּיר לְכוֹרְמִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת הַפְּרִי בְּעִתּוֹ."

אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים, 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה; מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ'? עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי תִּלָּקַח מִכֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְתִנָּתֵן לְגוֹי אֲשֶׁר יָפִיק אֶת פִּרְיָהּ". (מתי כא:33 – 43).

שיר הכרם – יעקב שבתאי, אלכסנדר ארגוב

טל צונן על הגפנים

וטל על הפנים

צונן הטל באשכולות

קם הבוקר ורגליו קלות

בוקר, בוקר להאיר

יאיר בכרם

אור עולה על ההרים

ואור על הבוצרים

עולה האור מערפילים

שיר לגפן ירוקת עלים

גפן, גפן להלל

הלל בכרם.

חום כבד נושב באור

וחום ואין ציפור

כבד החום על הפנים

נח היין בענבי כרמים

יין, יין חכלילי

שלי בכרם

רד היום על פני שדות

ירד בגאיות

החום ירד אל הצללים

לילה לילה שועלים קטנים

עד הבוקר כוכבים

כבים בכרם.

אֶל הַכְּרָמִים – מילים: לא ידוע, לחן: אמיתי נאמן (1952)

נכתב לפסטיבל המחולות בדליה

עִם רֵעוֹתַי אֵרֵד מִן הֶהָרִים אֶל הַכֶּרֶם

נִבְצֹר לִי הַגְּפָנִים עַד בּוֹא, עַד בּוֹא רֵעִי

בִּכְלִי לָבָן נֵרֵד, לֹא אַחֲזֹרָה בְּטֶרֶם

יָרֵחַ יַעֲלֶה, יָעִיר אֶת חַמָּתִי

חַג חַג לָנוּ, נֵצֵא אֶל הַכְּרָמִים

עֶלֶם בְּזֶמֶר יַנְעִים

חַג חַג לָנוּ, מֵרֵיחַ גֶפֶן שָׁר

עֶלֶם עַלְמַת-חֵן יִבְחַר

עִם עֲלָמִים אֵרֵד מִן הֶהָרִים אֶל הַכֶּרֶם

אָתוּר בֵּין הַגְּפָנִים, הֵן לִי עַלְמָה עוֹד אֵין

לֵילִי עוֹד לְפָנַי, לֹא אַחֲזֹרָה בְּטֶרֶם

אֶמְצָא אֶת הַנָּאָה מִכָּל עַלְמוֹת הַחֵן.

חַג חַג לָנוּ...