ניחוח שיר השירים

קַבָּלַת שַׁבָּת בְּנִיחוֹחַ שִׁיר הַשִּׁירִים

יא כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף, הָלַךְ לוֹ. יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. קוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי, יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.

יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה - הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ, כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.

ט מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ? י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. יא רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. יב עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל-מִלֵּאת.

מקרא

יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. יג נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי לָךְ. יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם-יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.

קידוש ליל שבת

א אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ. ב דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.

מקרא

ויהי אחרי הַמְרוֹת אדם וחוה את פי אלהים, בְּאָכְלָם מפרי עץ-הדעת אשר בתוך הגן, וַיְּשַלַּח אלהים את השניים מגן-עדן, ויגרש אותם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לגן-עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים.

ואדם בכה לפני המלאכים השומרים את הגן, ויאמרו אליו המלאכים: מה בקשתך, אדם, ונעשה לך? ויען אדם ויאמר להם: הנה אתם מגרשים אותי, ועתה הניחו לי ואקחה לי מניחוחות גן-העדן, ואביא מנחה לאלהים אחרי צאתי, למען יענה אלהים לתפילותי.

ויגשו המלאכים אל האלהים ויאמרו אליו: ה' מלך העולם, צווה נא וְיֻתַּן לאדם לקחת איתו בְּשָׂמִים מהגן וזרעים למאכלו. ויקרא אלהים לאדם לבוא ולקחת צמחי ניחוח ובושם וזרעים למאכל, וייקח אדם את כל אלה וַיֵּצֵא מן הגן.

ויהי ביום ההוא, ביום צאת אדם מגן-עדן, הקטיר לאלהים ריח ניחוח קטורת – לְבוֹנָה וְחֶלְבְּנָה וּנְכֹאֹת וְנֵרְד.

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.

מקרא

בְּעֵין-גֶּדִי, נְוֵה-מִדְבָּר קָסוּם עַל חוֹפוֹ שֶׁל יַם הַמֶּלַח, מָקוֹם בּוֹ גָּדֵל הַכֹּפֶר הָרֵיחָנִי, חַיָּה לָה נַעֲרָה בְּתוּלָה וִיְפַת-מַרְאֶה. אָהוּב הָיָה לָהּ לַנַּעֲרָה, נַעַר מֵרוֹעֵי הָעִזִּים שֶׁבַּכְּפָר. נָאֶה ונָעִים הָיָה הַנַּעַר, ואַהֲבָה גְּדוֹלָה וְעַזָּה שָׂרְרָה בֵּין הַשּׁנַיִים. לֹא נְשׂוּאִים הָיוּ, וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְאָרְשׂוּ, וּכְמִנְהַג הַמָּקּוֹם לֹא מִמְּשׁוּ אֶת אַהֲבָתָם בְּמַגָּע, אֶלָּא רַק בְּמַבָּטֵי-עֵינַיִים וּבְדִבְרֵי אַהֲבָה לוֹהֲטִים וְכֵנִים.

וַיְהִי הַיּוֹם, וְהַנַּעֲרָה יָרְדָה אֶל גַּנָּהּ, לָשֶׁבֶת בֵּין שִׂיחֵי הַכֹּפֶר וְלַחֲלוֹם עַל אֲהוּב נַפְשָׁהּ. וְהִנֵּה הִקִּיפוּהָ אַנְשֵׁי-הַחַיִל שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הַיּוֹשֵׁב בִּיְרוּשָׁלַיִם. נָשְׂאָה הַנַּעֲרָה הַיָּפָה חֵן בְּעֵינֵיהֵם, וַיַחְטְפוּהָ וַיְּבִיאוּהָ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

וְהַנַּעֲרָה בּוֹכִיָּה וּמִתְחַנֶּנֶת עַל נַפְשָׁהּ. חוֹלַת גַּעְגּוּעִים הִיא אֶל דּוֹדָהּ, בְּחִיר לִבָּהּ אֲשֶׁר בְּעֵין-גֶּדִי. וּבְדִמְיוֹנָהּ רוֹאָה הִיא אֶת אֲהוּבָהּ יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ, עוֹלֵה אֶל הֶהָרִים, נִכְנָס אֶל תּוֹךְ הָעִיר וּמִתְגַּנֵּב אֶל הָאַרְמוֹן. הִיא חוֹלֶמֶת עַל שִׁיבָתָהּ עִם אֲהוּבָהּ לְעֵין-גֶּדִי, שָׁם יֹאהֲבוּ זֶה אֶת זוֹ בְּאֵין מַפְרִיעַ.

הַסְּתָיו עָבַר, הַגֶּשֶׁם חָלַף לוֹ, וְהַנַּעֲרָה שָׂמָה נַפְשָׁהּ בְּכַפָּהּ, נִמְלְטָה מֵאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, הִתְחַמְקָה מֵעֵינֵי הַשּׁוֹמְרִים עַל הַחוֹמוֹת, וְיָרְדָה אֶל הַמִּדְבָּר. עִם שַׁיָּרוֹת רוֹכְלֵי הַבְּשָׂמִים הָלְכָה בַּמִּשְׁעוֹלִים הַגּוֹלְשִים מַטָּה אֶל הַבִּקְעָה, וְשָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ שֶׁבְּעֵין-גֶּדִי. שַׁחַר עָלָה, נָסוּ הַצְּלָלִים, וְהַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל דּוֹדָהּ. שָׁם, תַּחַת הַתַּפּוּחַ, מְצָאַתְהוּ יָשֵן.

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי, יִזְּלוּ בְשָׂמָיו.

יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

מקרא

לִפְנֵי שֶאָכַלְנוּ מֵעֵץ הַדַּעַת

הָיוּ הַמִּלִּים עֲרֻמּוֹת

לְלֹא בּוּשָה.

וְזֶהוּ שִיר הַשִּירִים

קֹדֶש קֳדָשִים.

(אבינעם מן)

עֶרֶב שֶׁל שׁוֹשָׁנִים

נֵצֵא נָא אֶל הַבּוּסְתָּן

מוֹר, בְּשָׂמִים וּלְבוֹנָה

לְרַגְלֵך מִפְתָּן.

לַילַה יוֹרֵד לְאַט

וְרוּחַ שׁוֹשָׁן נוֹשְׁבָה

הָבָה אֶלְחַש לָך שִׁיר בַּלַּאט

זֶמֶר שֶׁל אַהֲבָה.

שַׁחַר הוֹמָה יוֹנָה

רֹאשֵׁך מָלֵא טְלָלִים

פִּיך אֶל הַבֹּקֶר, שׁוֹשָׁנָה.

אֶקְטְפֶנו לִי...

עִם הַשַּׁחַר, עִם הָאוֹר

נַעֲלֶה אֶל הַר הַמּוֹר.

שִׁיר חָלִיל וּגְדִי נֶחְמָד

לָךְ אָבִיא מִן הַגִּלְעָד,

וְאִם לְמוֹאָב נֵלֵךְ

בָּאַרְנוֹן אֶרְחַץ רַגְלֵךְ;

אִם תִּצְמָאִי לָךְ אֶתֵּן

בַּגָּבִיעַ מֵי יַרְדֵּן.