מקדש שלמה

מלכים א ז נא וַתִּשְׁלַם כָּל-הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת-קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה.

מלכים א ח א אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. ב וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. ג וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-הָאָרוֹן. ד וַיַּעֲלוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-כָּל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. ה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. ו וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֶל-מְקוֹמוֹ אֶל-דְּבִיר הַבַּיִת אֶל-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל-תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. ז כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל-מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל-הָאָרוֹן וְעַל-בַּדָּיו מִלְמָעְלָה. ח וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן-הַקֹּדֶשׁ עַל-פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. י וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת-בֵּית יְהוָה. יא וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה אֶת-בֵּית יְהוָה. יב אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. יג בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. יד וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת-פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד.

איור מראשית המאה ה-16

"וַיַּעַשׂ לַבַּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻּפִים אֲטֻמִּים" – אמר ר' אבין הלוי: אתה מוצא מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותן רחבות מבפנים וצרות מבחוץ. למה? שיהיו שואבות אור; אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים. למה? שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם. (תנחומא)

"וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה" – ותהי שלום; מלמד שכל הָאֻמָּנִים שהיו בונים בו – לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם, ולא נשברה מַגְרוֹפִית ולא קַרְדּוֹם, ולא נפסק אחד מכלי המלאכה. (פסיק"ר, ילקוט שמעוני)

אמר ר' ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בית המקדש נשא את בִּתְיָה בת פרעה, ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש. באותה שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים. אמרו חכמים: אלף מיני זֶמֶר הכניסה לו בת פרעה לשלמה, והיתה מצווה לְזַמֵּר לפניו באותו לילה, והיתה אומרת לו: כך מְזַמְּרִין לפניעבודת כוכבים פלונית וכך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית. מֶה עשתה בת פרעה? כְּמִין פָּרֹכֶת שטחה לו למעלה ממנו, וקבעה בה כל מיני אבנים טובות ומרגליות שהיו מבהיקות כְּעֵין כוכבים ומזלות, וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד (לקום) היה רואה אותם הכוכבים והמזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות. אמר ר' לוי: אותו היום נתקרב (קרבן) תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עֲצֵבִים - שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות (את הקרבן) מפני שהיה יָשֵן שלמה, והיו מִתְיָרְאִים להקיצו מפני אֵימַת הַמַּלְכוּת. הלכו והודיעוּ לבת שבע אמו, והלכה היא וְהֶקִיצַתּוֹ וְהוֹכִיחַתּוֹ. נטלה קוֹרְדִּיקֹון (סנדל) שלה, והיתה מְסַטְרַתּוֹ לכאן ולכאן..." (עפ"י במדבר רבה נשא פרשה י)

על פי ר' ישמעאל, באותו הלילה ששלמה מלאכת הקמת בית המקדש על ידי שלמה – החלו לצוץ הבעיות... יכול היה בהחלט לספר את הסיפור מעט אחרת, ולתאר את השיבושים בתפקוד המלך שלמה ואת חדירת ההשפעות האליליות אל עבודת האל כאילו הופיעו מאוחר יותר, כאילו בתחילה היה הכל נאה ונכון, טהור וישר. אם כן, מה רצה ר' ישמעאל לומר? לא נוכל לשאול אותו, אבל אפשר בהחלט לנסות ולענות במקומו:

פולחן דתי הבא לידי ביטוי במקדשים, במזבחות, בקרבנות ובטקסים – יש בו מלכתחילה מנגנון השחתה עצמי. בסיפור מעשה העגל, שהתרחש מייד אחרי מעמד הר סיני בא לידי ביטוי רעיון דומה: הצורך האנושי במימוש מוחשי של דמות האל, ועבודת-האל הנעשית בקהל ואשר מנוהלת ע"י ממסד דתי – יש בהם סכנה. ברגע שאלוהים שלי אינו האלוהים שלך, בין אם משום שאנחנו ממחישים את דמותו באופנים שונים, בין אם משום שהמקדש שלי מייצג את הקשר אלוהים-עם-ארץ, ולך יש מקדש לאל אחר ובמקום אחר, ובין אם החלפתי את עבודת-האל בעבודת הפסלים, הקרבנות או הכוהנים המייצגים אותו בסגנון המקובל על קבוצת הייחוס שלי – כבר ממתינות על פתחנו הבעיות המוכרות: מלחמות דת בין עמים או פלגים בעם, קנאות דתית וכפייה דתית, שחיתות ושררה של ממסד דתי, ובנוסף לכל אלה - ניכור בין בני-אדם.

אולי ר' ישמעאל נתכוון למשהו אחר, אבל אנו, שלמודי-ניסיון היסטורי אנחנו הרבה יותר ממנו, יודעים שאם ישנה בכלל עבודת-אל אמיתית, שאין בתוכה מנגנוני השחתה כאלה, היא פרטית, והיא שוכנת בלבנו ולא במקדש.

עמנואל בן יוסף

שירו של אבא – נעמי שמר

אם בהר חצבת אבן להקים בנין חדש

בהר חצבת אבן להקים בנין חדש

לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש

כי מן האבנים האלה יבנה מקדש

ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש

אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר

בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר

לא לשווא אחי נטעת במקום דרדר

כי מן הארזים האלה ייבנה ההר

ייבנה, ייבנה, ייבנה ההר

אם לא שרת לי שיר עדיין, שירה לי מזמור חדש

שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש

שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש

שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש

ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש