ממעלותיו של מלך מצורע

מלכים ב' פרק ט"ו

בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה. בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו, רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית, וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ.

עוזיה - רמברנדט

מלך המחזיק בשלטון חמישים ושתים שנים, זה לא דבר של מה בכך. עזריה, הוא עוזיה, עשה זאת, תוך שהוא מתמודד עם מחלת הצרעת, ובנו יותם על הבית (אחראי על ניהול שוטף של הארמון?) ושופט את עם הארץ.

את עיקר המידע על המלך עוזיה אנו נשאב מספר דברי הימים ב', מפרק כ"ו. שם נלמד כי תקופת מלכותו היתה תקופת זוהר של ממלכת יהודה. נתאפק ולא נפרט את כל מה שנכתב שם, אך פטור בלא כלום אי-אפשר.

עוזיה פיתח את החקלאות במדבר, כבש את הערבה והקים בה קו ביצורים, חידש את כריית הנחושת, כבש שטחים במישור פלשת והחזיר לממלכת יהודה את המוצא לים התיכון, השתלט על חבלי ארץ בין הירדן לגלעד, קיים קשרים מדיניים עם ממלכת ישראל, הרחיב את ממלכתו לתוך שטחי ישראל בסוף ימיו, והקים צבא חזק.

ממקורות אשוריים אנו למדים עוד על עמידתו של עוזיה בראש צבאות שנלחמו באשור. בסוף ימיו של עוזיהו נוחל עוזיה, על פי מקורות אלה, מפלה מידי תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, והוא מאבד את השליטה בחבלי פלשת, עמון ואדום. במאבקיו כמלך חלש מול קואליציה של ישראל וארם פונה עוזיה דווקא לעזרת ממלכת אשור.

ומכל המידע המעניין הזה מתעלם ספר מלכים, המסתפק בציון העובדה שמלך למעלה מחצי מאה, ושהיה מצורע.

מה אנו יכולים ללמוד מעובדה זו, אם רוצים אנו? שספר מלכים מאד סלקטיבי במידע שהוא מספק לנו, אם משום שהמידע אינו מצוי בידו, או משום שהוא סבור, שהמידע אינו רלוונטי.

מצוידים במידע הנוסף ששאבנו ממקורות אחרים נוכל להגיע לעוד כמה מסקנות משמעותיות: תקופת עוזיה היתה תקופת פריחה מדינית וכלכלית של ממלכת יהודה, וגם כשאוחזת במלך צרעת, המגבילה אותו לישיבה במקום אחד, עדיין יכול הוא, תוך האצלת סמכויות, לנהל ממלכה מוצלחת.

ואולי נרשה לעצמנו השערה חתרנית משהו: אולי היו לו, לעוזיה, מעלות נוספות, שהתנ"ך בחר משום מה לא להזכירן, מעלות שבזכותן פרחה ממלכת יהודה.

מה היה 'בית החופשית' בו ישב עוזיה מאז נוגע בצרעת?

'בית החופשית ' הוא כינוי לבית מְצוֹרָעִים. אחת האפשרויות להסביר את מקור השם המוזר היא סגנון ה'סגי נהור', בו משתמש התנ"ך לא פעם. המצורעים היושבים בבית זה הם בהחלט לא חופשיים לעוזבו כרצונם. אפשרות אחרת מפנה אותנו לכתבי אוגרית, שם משתמשים בכינוי "בית החופשית "לתיאור השְׁאוֹל, הוא עולם המתים, שבו זוכה המת להשתחרר מסִבְלוֹ ונעשה חופשי. מלך מצורע, היושב בבית החופשית, זה שילוב יוצא דופן, שבוודאי מעמיד את עוזיה כמלך מיוחד, שלא יהיה קל לשכוח את חייו.

את סיפור מקור הצרעת של המלך אנו מוצאים רק בדברי הימים, ולפיכך נשאיר אותו ליום שבו נקרא את הפרק המאוחר הזה.