הניתוח הצליח - איוב

איוב א' ו' וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה, וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים? י הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב - מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. יא וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן: הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ, רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ! וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה.

הניתוח הצליח... נדב כהן

רוח אלוהים ריחפה על פני המים.

השעה הייתה שעת צהריים, ונראה היה שהעולם מתפקד בצורה סבירה למדי. לעת עתה, לא נדרשה התערבותה של רוח אלוהים בנעשה על פני האדמה. לפחות לא התערבות חריגה.

במרחק של שלוש מאות מטר זיהתה הרוח, במלוא הדרו, את השטן. "מאין תבוא?"

השטן סיים זה עתה את הסיור היומי מעל פני האדמה. "משוט בארץ ומהתהלך בה", השיב.

"השמת לבך על עבדי איוב?", המשיכה הרוח, "כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר, ירא אלוהים וסר מרע."

השטן לא נראה מתרגש. "החינם ירא איוב את אלוהים? הרי רוח האלוהים, ולא מדובר כאן חלילה בקמצוץ של ביקורת, זיכתה אותו בכל טוב. איוב זכה להקים משפחה למופת, לבנות בית, ולצבור מקנה לרוב. אם באמת ברצונה של הרוח לבחון את נאמנותו של איוב, הרי שעליה לנסות אותו גם במכאובים."

רוח אלוהים קיבלה את הנאמר בהכנעה. "אתה רוצה לעשות את זה מעניין?", פנתה אל השטן.

הבשורות הרעות לא איחרו להגיע. הבקר, הצאן, הגמלים, הנערים וילדיו שלו- בזה אחר זה נתברר לאיוב שכולם אבדו לעולמי עד. בעוד איוב שוקע בצער ומהרהר על גורלו, הוא לקה במחלת עור קשה.

אשתו של איוב מיהרה להציע לו פתרון, שעל פניו, נשמע לא רע: "קלל אלוהים ומות."

איוב הצדיק זעם על ההצעה הבלתי הגיונית. "כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלוהים, ואת הרע לא נקבל?"

לא רבים האנשים על כדור הארץ, אשר נאמנותם לאלוהים הייתה כה מוחלטת.

רוח אלוהים העלתה חיוך גדול על שפתיה. "אתה רואה", פנתה אל השטן הרשע, "בכל זאת לא חטא איוב בשפתו"

"אכן", השיב השטן, "הצדק עמך, רוח האלוהים"

"כלומר", המשיכה הרוח, "אתה מודה שניצחתי בהתערבות?"

השטן חשב על איוב המסכן, שאיבד את בריאותו, את ילדיו, הבקר, הצאן, הגמלים והנערים שליוו אותו במשך שנים כה רבות. "כן", השיב לרוח האלוהים, "אפשר לומר שניצחת בהתערבות."

אצל איוב זה היה חד פעמי / נתן זך

אֵצֶל אִיּוֹב זֶה הָיָה חַדפַּעֲמִי

עוֹד זֶה מְדֻבָּר וְהִנֵּה זֶה בָּא

קֹדֶם הַבָּקָר, אַחַר כָּךְ הַגְּמַלִּים וְהַבָּנִים וְהַבָּנוֹת

מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר, מַכּוֹת בְּרִיאוֹת.

אַחַר כָּךְ בָּאוּ הַוִּכּוּחִים הַנִּצְחִיִּים,

הַטְּעָנוֹת וְהַמַּעֲנוֹת, וְהַבְטָחוֹת, הַבְטָחוֹת.

אֶצְלִי זֶה לֹא כָּל כָּךְ דְּרָמָטִי.

מַכֹּנֶת קְטַנָּה בַּבֹּקֶר, לִפְעָמִים

סְתָם חֲבָטָה אוֹ טְפִיחָה מִקְרִית.

לִפְעָמִים אֲפִלּוּ תַּקָּלָה, לֹא אֱלֹהִית.

וְחַבּוּרָה קְטַנָּה, לִפְעָמִים פָּנָס בָּעַיִן

אוֹ סְתָם קְשָׁיֵי רְאִיָּה, אוֹ טְפָסִים,

אוֹ בַּעַל הַבַּיִת, עֲבוֹדָה, אוֹ מִכְתָּבִים, אִשָּׁה, בָּעֶרֶב.

וּבַיּוֹם שִׁשִּׁי שְׁתֵּי מַכּוֹת, לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה,

וּבַשַּׁבָּת נָחִים וּמִתְאוֹשְׁשִׁים.

פַּעַם חָיִיתִי בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת,

שָׁם לֹא יָדַע אִישׁ אֶת שְׁמִי,

ואֱלֹהִים וְהַשָּׂטָן לֹא הִתְחָרוּ בֵּינֵיהֶם עַל צִדְקָתִי

וּבִכְלָל אִישׁ לֹא הִטְרִיד, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין צְוָחָה, וְהָיָה

קְצָת מְשַׁעֲמֵם אַךְ הָיָה נִפְלָא. וְהַכֹּל הָיָה

בְּסֵדֶר אֲבָל לֹא כַּשּׁוּרָה. וְחָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי

וְהִנֵּה אֲנִי נָבִיא,

אִיוֹבְצִ'יק מֻלְאָם מִזְדַּקֵּן בּוֹעֵט וְצוֹעֵק

אֲנִי אֲנִי.

איוב ושלושת הרעים - דודו פלמה

דרשה / דן פגיס

כְּבָר מֵרֹאשׁ לֹא הָיוּ הַכֹּחוֹת שְׁקוּלִים: הַשָּׂטָן שַׂר גָּדוֹל בַּמָּרוֹם, וְאִיּוֹב בָּשָׂר וָדָם. גַּם מִלְּבַד זֶה לֹא הָיְתָה הַתַּחֲרוּת הוֹגֶנֶת. אִיּוֹב, שֶׁקִּפַּח אֶת עָשְׁרוֹ וְשָׁכַל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְהֻכָּה בִּשְׁחִין, לֹא יָדַע כְּלָל שֶׁזּוֹ תַּחֲרוּת.

כֵּיוָן שֶׁהִתְלוֹנֵן יוֹתֵר מִדַּי, הִשְׁתִּיק אוֹתוֹ הַשּׁוֹפֵט. וְהִנֵּה, כֵּיוָן שֶׁהוֹדָה וְשָׁתַק, נִצַּח,

בְּלֹא שֶׁיָּדַע, אֶת יְרִיבוֹ. וּבְכֵן הוּשַׁב לוֹ עָשְׁרוֹ וְנִתְּנוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת – חֲדָשִׁים,

כַּמּוּבָן – וְנִטַּל מִמֶּנּוּ אֶבְלוֹ עַל הָרִאשׁוֹנִים.

יָכֹלְנוּ לַחְשֹׁב שֶׁהַפִּצּוּי הַזֶּה הוּא הַנּוֹרָא מִכֹּל; יָכֹלְנוּ לַחְשֹׁב שֶׁהַנּוֹרָא מִכֹּל הוּא חֶסְרוֹן דַּעְתּוֹ שֶׁל אִיּוֹב, שֶׁלֹּא הֵבִין שֶׁנִּצַח, וְאֶת מִי. אֲבָל הַנּוֹרָא מִכֹּל הוּא בָּזֶה, שֶׁאִיּוֹב לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, אֶלָּא מָשָׁל הָיָה.

איוב מודה לאלוהים - יעקב שטיינהרט