מי יכול לשפוט את עמך הכבד הזה ?

מלכים א' פרק ג'

מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה?

דוד, בתפילתו אל ה', קורא לעזרה משמים נגד כל אויביו, ומשזו באה – הוא מהלל ומשבח את מצילו. ואכן, דמותו של דוד כמנהיג נתעצבה תוך כדי מאבקים קשים עם אויבים: עם הפלישתים ועם שאר אויבי ישראל, עם המלך שאול שרדף אותו להורגו, ולבסוף – עם בנו יוצאי חלציו ועם המורדים שקמו בעקבותיו.

שלמה מקבל מידי אביו ממלכה גדולה. כס המלוכה בטוח מתחתיו. משימותיו כמלך תהיינה שונות. הוא ייבחן ביכולת לנהל את הממלכה הקיימת, להיטיב עם בני-עמו, וללכת בדרכי האל. הוא מבין את אופי המשימה המלכותית שלו, והבנה זו באה לידי ביטוי במשאלות שהוא מפנה כלפי האל.

בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ.

דומני כי זו הפעם הראשונה בתנ"ך, שהאלוהים בא ביוזמתו אל האדם ומציע לו לבקש בקשה, תוך הבטחה שמשאלתו תתמלא. זהו רגע של חסד שלא דוד, ואף לא משה או אברהם, לא חוו מעודם בקשר האינטימי שלהם עם האל.

ומה מבקש שלמה ברגע זה של חסד?

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה?

גם אלוהים מבין שבקשתו של שלמה היא יוצאת דופן. שלמה, למעשה, אינו מבקש דבר לעצמו, כי אם עבור התפקיד שהוא ממלא, ואת תפקיד המלך בעת הזאת הוא מבין יפה. מכל המשימות המוטלות על המלך מתמקד שלמה בתפקידו כשופט עליון של בני-עמו, והוא מבקש לשפוט את העם בצדק ומתוך הבנה של הבאים להישפט לפניו.

מהו לב שומע? אם בענייני משפט עסקינן, הרי שמדובר ביכולת של השופט להקשיב הקשבה עמוקה ומבינה, לפענח את מה שנאמר לו, להיכנס לנעליהם של המתדיינים ולחוש את רגשותיהם. בלחץ העבודה המוטל על בתי המשפט של דורנו יש לראות במשאלה זו משאלת לב תמימה, אם כי יפה מאד.

מהו 'להבין בין טוב ורע'? זו היכולת לראות מעבר לקריטריון של עמידה בחוק היבש, להבין שהכרעת הדין צריך שיהיה בה גם ממד מוסרי.

ומדוע אומר שלמה כי העם כבד הוא? האם יש באמירתו זו ביטוי של חוסר אונים מול כובד המשימה המוטלת על השופט? לא ולא! שלמה מודע לכובדה של המשימה, אך רוצה את עזרתו של האל בהתמודדות אתה.

וכמו באגדות התמימות והיפות – מסתבר ששלמה נתן את התשובה הנכונה, כלומר את התשובה המצופה ממנו, ואלוהים יעניק לו כבונוס גם את העושר והכבוד, את העוצמה ואפילו את אריכות הימים, אם כי זו האחרונה תוענק לו רק אם יתנהג יפה.

וכך אנחנו מקבלים בפרק זה הסבר עקיף לשאלה ששאלנו בפרק הראשון – 'מי הוא שלמה?'. שלמה היה מועמד לא אטרקטיבי במיוחד עת גָּבַר בעזרת אמו ויועציו על אדוניהו. את חוכמתו המיוחדת, שהיא גם חוכמת הלב, קיבל שלמה במתנה מאלוהים אחרי שעלה על כס המלכות.

וכאילו כדי להמחיש את חכמת הלב שהוענקה לו, לשלמה, ממשיך הפרק ומספר לנו את סיפור משפט שלמה, שבו מפגין המלך השופט את יכולתו להבין לרגשותיהן של הנשים הרבות על התינוק החי.

חז"ל הוסיפו ותיבלו את הביוגרפיה המקראית של שלמה באגדות ובמדרשים רבים. אביא כאן אחד מהם, משיר השירים רבה:

אָמַר רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לְבוּלֶוְטֵיס (חבר מועצה) שֶׁהָיָה גָּדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ.

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל מָה אֶתֵּן לְךָ?

אָמַר הַבּוּלֶוְטֵיס: אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב – הוּא נוֹתֵן לִי,

אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת – הוּא נוֹתֵן לִי;

אָמַר: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – וְהַכֹּל בִּכְלָל.

כָּךְ "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ?" (שם, ה).

אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הוּא נוֹתֵן לִי,

אֶלָּא אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה – וְהַכֹּל בִּכְלָל.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁלֹמֹה, חָכְמָה שָׁאַלְתָּ לְךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶר וּנְכָסִים וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ –

חַיֶּיךָ הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לְךָ, וְעַל יְדֵי כֵּן עֹשֶר וּנְכָסִים אֶתֶּן לְךָ.

raffael_Loggia_1518-1519_Judgment_of_Solomon

מעשה בשייח בדווי, אשר נודע בחכמתו הרבה. יום אחד התייצבו לפניו שניים מבני שבטו ועימם סייח רך, וכל אחד מהם טען כי סוסתו ילדה את הסייח. ציווה השייח לשים את הסייח על אי בודד בתוך אגם מים סמוך, ולהביא אל שפת האגם את שתי הסוסות. וכך נעשה. משראו הסוסות את הסייח מרחוק התקרבו אליו, אך משהמים נעשו עמוקים וסוערים יותר, החלה סוסה אחת לסגת חזרה אל שפת האגם, בעוד הסוסה השנייה חתרה בכל כוחותיה אל האי עליו ניצב הסייח. זוהי הסוסה, אמו של הסייח! - פסק השייח החכם לתדהמת כל הרואים את המחזה. (מסיפורי הגליל)

גַּם-לִי, גַם-לָךְ, לֹא יִהְיֶה

וַיֹּאמֶרו האומות: גִּזְרוּ אֶת-הארץ לִשְׁתַיִם, וּתְנוּ אֶת-הַחֲצִי לְאֵלֶה, וְאֶת-הַחֲצִי האחר לְאֵלֶה. ויאמרו אֵלֶה – את הגְּזֵרָה נקבל, גם אם צר לנו על החצי האחר. ויאמרו אֵלֶה – כולה שלנו. והדברים ידועים. גזרת האומות לא נתקיימה. הארץ לא חולקה על פי התכנית, ועד היום נאבקים אלה באלה באלימות רבה על השליטה בה. יש האומרים כי את הארץ לא ניתן לחלק, ויש האומרים כי רק אם תחולק – תשקוט הארץ.

ארץ אינה תינוק, וגם אם תיגזר באכזריות לשני חלקים נפרדים – לא תגווע ותמות, אך גורל האנשים החיים על אדמתה מחייב קבלת החלטות משותפת. עדיף שזו לא תהיה תוצאה של הפעלת כוח, אלא של פעולה משותפת לטובת כל החיים על האדמה הזאת, ולטובת הדורות שיבואו אחריהם. יתכן שכמו במשפט שלמה – יש פתרונות העדיפים על גזירת הילד לשתיים.