בחוקותי
פרשת בְּחֻקּוֹתַי
ויקרא כ"ו
ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם, וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם, וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם, וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים, וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.
"וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע"
דיש, בציר וזריעה בהתיישבות החדשה בשנות ה-30
אני מציע קריאה מעט שונה בפסוקי הברכה היפים האלה:
בַּמֶּה נבורך? בשובע, בשלום, בגידול ובקוממיות מדינית ורוחנית.
את השובע יביאו הגשמים שיֵרדו בְּעִתָּם, הארץ תִּתֵּן יבולה ועץ השדה יִתֵּן פריו. יבול הארץ ישביע את הרעבים, ויספק ביטחון לכל יושביה.
השלום והביטחון ישררו בארץ בזכות כוחו של העם להגן על עצמו מפני אויביו, ובזכות המאמץ המתמיד להושיט יד לשלום אל מול אותם אויבים.
הגידול יבוא כתוצאה מהפריון הטבעי, מההיצמדות של בני העם לארצם, מטיפוח הבריאות האישית ומהשלום המדיני.
הקוממיות היא העצמאות והגאווה בעצמאות, ובנוסף לביטחון הלאומי ולרווחה החומרית האישית יש לה גם היבט רוחני. העם היושב בארץ ברווחה יעמול גם על תרבותו, על חגיו ומועדיו ועל חינוך בניו. הגאווה הרוחנית תעניק לעם כוחות לעמוד גם בימים קשים יותר.
****
וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם...
אלוהים מבטיח לעם לקיים עמו קשר אינטימי במיוחד. את האלוהים יכול אדם לדמות לעצמו כמי שבעבר הרחוק ברא את העולם, והניחו כמות שהוא, ומאז אין הוא מתערב בגורל עולם זה, והוא צופה ממרחק במה שמעוללים בני האדם לעולם וזה לזה. מאידך, יכול אדם לדמות את האלוהים לעצמו כמי שמפקח מלמעלה על העולם כולו ועל כל אומות בני האדם, ואין לו הפנאי והרצון להקדיש תשומת לב מיוחדת לעם ישראל. האלוהים אותו מתאר פרקנו הוא אלוהים הרבה יותר אישי ביחס שלו לבני ישראל, העם אותו בחר, העם אותו הוציא מעבדות לחרות, העם עמו כרת ברית. הוא יתן את משכנו בתוך העם שלו, ויהיה נוכח ומורגש על ידי בני עמו בכל יום ויום. נוכחותו לא תהיה בגדר רעיון מופשט. הוא יורגש כאילו הוא מתהלך בתוך העם. יהיה אשר יהיה – עבור העם הוא יהיה לאלוהים, והעם יחזיר לו באותו היחס – העם יהיה העם שלו.
דמות האל המצטיירת מפסוקים אלה היא קרובה ומשפחתית, מגוננת ומשרה ביטחון. אנו מתפכחים מהפנטזיה הזו כבר בפסוק הבא:
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם...
הקרבה האינטימית הזאת שבין האל אלינו מבטיחה לנו, שידו הארוכה תשיגנו בלי שום קושי, אם נמעל באמונו. לא יתכן, שהוא יפספס את זה. וכאן מופיעה שורה ארוכה של איומים מעוררי חלחלה, המתמשכים על עשרים ושמונה פסוקים, לעומת שלושה העשר הפסוקים האופטימיים של ראשית הפרק. אין ספק שארגוני פשיעה יכולים ללמוד מרשימה זו כיצד מאיימים על לקוחות.
עמנואל בן יוסף
מתוך 'אור הגנוז'
שאלו לו להמגיד מזלוטשוב: כתוב 'אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם – ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו'. מה זה שהשם יתברך מבטיח לנו שכר אם נעבדהו? הרי אמרו חכמינו: 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס'?
השיב הצדיק: אמנם העושה מצווה למענו, ואפילו למען שכר בעולם הבא, אינו זוכה לשום דבר, כי הוא עובד את עצמו בלבד. אבל מי שעושה את המצווה לשמו יתברך באהבה וביראה, הרי מבהיק אור מעשהו בעולם ומושך את שפע הברכה. ולכן חסד השמיים והארץ הוא אות שהמצוות קוימו כראוי, לא לשם שכר, אלא כדי לעשות את רצונו של הבורא. לפיכך נאמר: 'החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'. בחר במעשה החיים, שמביא את שפע החיים בעולם!
כשהיה ר' נחום מטשרנוביל בימי עלומיו אצל הבעל-שם-טוב, הדבר היה בשבת שקוראים בה את התוכחה, והיא מכונה בלשון סגי-נהור בשם שבת הברכה, נקרא ר' נחום בבית הכנסת לעלות לתורה בפרשת התוכחה, והיתה לו קצת חולשת הדעת, שחלקו לו דווקא פרשה זו. הבעש"ט עצמו היה הקורא בתורה. ר' נחום היה איש ידוע-חולי ולקוי בכל מיני מיחושים. כשהתחיל הבעש"ט לקרוא, הרגיש ר' נחום שעם קריאת כל פסוק של התוכחה מסתלקים והולכים המכאובים של איבר אחר איבר, וכשנגמרה קריאת הפרשה נרפא כל גופו.
אֶת הַגֶּשֶׁם תֵּן רַק בְּעִתּוֹ,
וּבָאָבִיב פַּזֵּר לָנוּ פְּרָחִים,
וְתֵן שֶׁיַּחֲזֹר שׁוּב לְבֵיתוֹ,
יוֹתֵר מִזֶּה אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים.
ויקרא כ"ז
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיהוָֹה...
מהו אותו נדר בערך נפש, בו עוסק הפרק?
נביט בדברי פרשנים מוקדמים:
רש"י אומר: 'ליתן ערך נפשו', לומר ערך דבר שנפשו תלויה בו.
אבן עזרא אומר: הטעם שידור נדר לאמר 'אם השם יעשה לי כך, אפדה נפשי כדי ערכי או ערך בני...'
זהו, ככל הנראה, הנדר שנודר אדם ברגע שחייו או חיי מישהו הקרוב לו מאד תלויים על השערה, והוא נשבע להקריב לקודש כערך נפשו, אם יינצל.
עד כאן – הדברים מובנים. ישנם רגעים בחיים, בהם אדם מוכן להבטיח כמעט כל דבר, כדי שחייו יינצלו.
ומכאן – הפירוט המצמרר של ערך חיי אדם לצורך מילוי אותו נדר. התעריף הנקבע לתשלומי ערכים, מפורט בפרקנו, החותם את ספר ויקרא:
ערכו של ילד מגיל חודש עד בן חמש שנים הוא חמישה שקלי כסף לזכר, ושלושה שקלים לנקבה (נקבות שוות פחות, שמעתם?)
ערכו של נער מגיל חמש שנים עד היותו בן עשרים שנה הוא עשרים שקלים לזכר, ועשרה שקלים לנקבה.
ערכו של אדם מגיל עשרים עד גיל שישים הוא חמישים שקלים לזכר, ושלושים שקלים לנקבה.
ערכו של אדם מבוגר, מעל גיל שישים, הוא חמישה עשר שקלים לזכר ועשרה שקלים לנקבה.
המתחייב לשלם את ערכו של תינוק שגילו לא עולה על חודש, אינו משלם כלום.
נכון שהמושג 'ערך נפש' הוא מושג מופשט, אבל ישנם רגעים נוספים במציאות, בהם הוא מקבל משמעות, כמו בקניית עבדים או בפדיון שבויים, ואפילו בגובה התשלום שישלם אדם בעל אמצעים כדי להשיג ריפוי ממחלה קטלנית.
אני מוצא את לוח המחירים המקראי מאד בעייתי, ומפחד לחשוב לאן הוא יכול להוביל, ובזאת אחתום את דברי.
קישורים
בוא אלי פסוק נחמד - בארי צימרמן
שלום על לחם - קללת האוכל של החברה המערבית - רוחמה וייס
קבצים מצורפים
לפרשת 'בחוקותי' - הרב אבי פסקל
בחוקותי - בארי צימרמן תשע"א
פרשת בחוקותי - הרב אלי לוין
בחוקותי - בארי צימרמן תשע"ב