משפט שלמה

מִשְׁפַּט שְׁלֹמֹה

מלכים א ג

ה בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ. ו וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה: אַתָּה עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ, וַתִּשְׁמָר-לוֹ אֶת-הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן-לוֹ בֵן, יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה. ז וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי, וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. ח וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ - עַם-רָב אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה, וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. ט וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. ?וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו: יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ, וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. יב הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ - הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. יג וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ - נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר, גַּם-כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל-יָמֶיךָ. יד וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאֲרַכְתִּי אֶת-יָמֶיךָ. טו וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת, וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו.

טז אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם-הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו - אֵין-זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת, זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. יט וַיָּמָת בֶּן-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. כ וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, וַתִּקַּח אֶת-בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ, וְאֶת-בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת-בְּנִי, וְהִנֵּה-מֵת, וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא-הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. כב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: לֹא, כִי בְּנִי הַחַי, וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא, כִי בְּנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי. וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת - זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת – לֹא, כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.

כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי-חָרֶב, וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת-הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת-הַחֲצִי לְאַחַת, וְאֶת-הַחֲצִי לְאֶחָת. כו וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-בְּנָהּ הַחַי אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל-בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם-לִי, גַם-לָךְ, לֹא יִהְיֶה. גְּזֹרוּ. כז וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ. הִיא אִמּוֹ. כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ, כִּי-חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

משפט שלמה - גוסטב דורה

אמר רבי יהודה אמר רבי עילאי: אילו הייתי שָׁם, חבל הייתי כורך על צווארו לחונקו. כששלמה אומר 'קְחוּ לִי-חָרֶב' - אילולי שנתמלאת האם רחמים על התינוק, כבר נהרג. ועל אותה שעה הוא אומר: 'אִי-לָךְ אֶרֶץ, שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר' (קהלת רבה י' ט"ז)

שלמה לא ערך מבחני DNA ולא חיפש את האם הביולוגית. בחכמתו, הוא חיפש את האם הרגשית – זו שתיטיב לטפל בילד ולגונן עליו, זו שתשים את טובת הילד לפני טובתה, שתהיה מוכנה להקריב את טובתה למען טובת הילד. (מור אלטשולר)

מעשה בשייח בדווי, אשר נודע בחכמתו הרבה. יום אחד התייצבו לפניו שניים מבני שבטו ועימם סייח רך, וכל אחד מהם טען כי סוסתו ילדה את הסייח. ציווה השייח לשים את הסייח על אי בודד בתוך אגם מים סמוך, ולהביא אל שפת האגם את שתי הסוסות. וכך נעשה. משראו הסוסות את הסייח מרחוק התקרבו אליו, אך משהמים נעשו עמוקים וסוערים יותר, החלה סוסה אחת לסגת חזרה אל שפת האגם, בעוד הסוסה השנייה חתרה בכל כוחותיה אל האי עליו ניצב הסייח. זוהי הסוסה, אמו של הסייח! - פסק השייח החכם לתדהמת כל הרואים את המחזה. (מסיפורי הגליל)

ישנה קושיה עצומה על שלמה המלך. מי הרשה לו לעבור על איסור מפורש בתורה של "לא תרצח"? ומי מחייליו או עבדיו של שלמה המלך היה מסכים לבצע פקודה זו של המלך ולעבור על איסור תורה?

זהו עיקר עניינה של המדינה. תמיד היו כאלה שחשבו שלא כדאי להקים מדינה, כמו עשרת המרגלים ששלח משה רבנו לרגל את הארץ. הסיבה להתנגדות להקמת המדינה היא משוםשהכניסה לחיי מדינה בהכרח תגרור הידרדרות מוסרית שלא ניתן לעמוד בה...

זנות היא חילול ה'. כאשר לא יודעים מי האב של הילד – זה חילול ה'. כאשר אם הורגת בטעות את ילדה – זה חילול ה'. חטיפת התינוק השני – חילול ה'. החשיפה התקשורתיתהגדולה – חילול ה' גדול. ומתוך כל חילול ה' העצום הזה מצליח שלמה המלך לקדש את ה' בעוצמה כה גדולה, עד ששמע חכמתו מגיע לכל העולם. דווקא משם יצא אור עליון שהיהביכולתו לרומם את כללות האנושות. זהו עניינו של משפט שלמה.

(על פי הרב קוק)

גַּם-לִי, גַם-לָךְ, לֹא יִהְיֶה

וַיֹּאמֶרו האומות: גִּזְרוּ אֶת-הארץ לִשְׁתַיִם, וּתְנוּ אֶת-הַחֲצִי לְאֵלֶה, וְאֶת-הַחֲצִי האחר לְאֵלֶה. ויאמרו אֵלֶה – את הגְּזֵרָה נקבל, גם אם צר לנו על החצי האחר. ויאמרו אֵלֶה – כולה שלנו. והדברים ידועים. גזרת האומות לא נתקיימה. הארץ לא חולקה על פי התכנית, ועד היום נאבקים אלה באלה באלימות רבה על השליטה בה. יש האומרים כי את הארץ לא ניתן לחלק, ויש האומרים כי רק אם תחולק – תשקוט הארץ.

ארץ אינה תינוק, וגם אם תיגזר באכזריות לשני חלקים נפרדים – לא תגווע ותמות, אך גורל האנשים החיים על אדמתה מחייב קבלת החלטות משותפת. עדיף שזו לא תהיה תוצאה של הפעלת כוח, אלא של פעולה משותפת לטובת כל החיים על האדמה הזאת, ולטובת הדורות שיבואו אחריהם. יתכן שכמו במשפט שלמה – יש פתרונות העדיפים על גזירת הילד לשתים.

עמנואל בן יוסף

פשטותה של חכמת שלמה

חכמה לא צריכה להיות מסובכת. החכמות והתאוריות הטובות מאופיינות בפשטות מסויימת. חכמה פשוטה כחכמת הפרדוקס של שלמה המלך יכולה לחסוך לנו הרבה כאב וסבל. שלמה המלך, החכם באדם, לימד אותנו כבר לפני אלפי שנים את חכמת השימוש בפרדוקסים. שלמה המלך החכם באדם ניסה התערבויות פרדוקסאליות כלומר הקצנה עד למקסימום של מצב נפשי בכדי להגיע לאבסורד ולהראות משהו לצד המטופל. מכאן אנו לומדים ששופט טוב ומלך טוב, כדאי להם שיהיו בקיאים בסודות השימוש בתורות הנפש. (דורי לוי, פסיכולוג קליני)