שופטים ט' ז וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים. חהָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. ט וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי-אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ. יא וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי-אַתְּ מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. יג וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים אֶל-הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ-עָלֵינוּ. טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל-הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם-אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. טז וְעַתָּה אִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאִם-טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ וְאִם-כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ. יזאֲשֶׁר-נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. יח וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל-בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת-בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל-אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-אֲמָתוֹ עַל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא. יט וְאִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם-הוּא בָּכֶם. כ וְאִם-אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת-בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת-בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת-אֲבִימֶלֶךְ.
האטד וכבשת הרש
ד"ר שלמה בכר
הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.// "ודאי יש כזה", התעקשו לתומם// חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם// אצל אבימלך, גדעון ויותם.// שוחחה המשלחת עם כל צמח ראוי,// ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.// כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב// הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.// במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.// וויתרו מרצונם על שליטה וסמכות,// כדי שלא ייאלצו לשאת בשליחות.//
אך שליטה ושליחות עברו מהפך// מאז ימי שפוט השופטים בתנ"ך.// וכיום כבר אין עץ שלמלך נמשח.// כי נכבש שביל חדש אל סבכי הממשל// משמעות חדשה נטענה במשל.// ושליחות שהייתה פעם לב השיטה//
התחלפה בתשוקה עזה לשליטה.// אל מרכז הגינה נכנסים מעתה// קוצי סרק רדודים מקצווי המטע.// ודווקא עצים עמוסים בכל טוּב// כגון זית וָגפן,
תאנה או חרוב// עמוקי שורשים, נדחים בסירוב,// כי תמיד קל לרוץ כשהמַצָע מנותק.// מעכשיו משתנים חוקי המשחק// כלל חדש משתרש תחת זה שנדחק:// הרוצה לשלוט בעולם העצים// אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים.//
כך הגיע לגמר עוד אילן מועמד.// זה עצו של יותם, הלא הוא האטד.// מסביבו אין ידיד, הוא שוכן לבדד// ועל פני אחרים יתרון לו אחד,// שקוצו כלשונו מתער הוא חד.// בעצת יועציו// הוא הסווה עוקציו.// וכמומחה לתקשורת כלל עולמית// עיצב לו יחצן חזוּת עממית// וּבקורטוב של תרמית// הוא שיפר לו תדמית.// אזר עוז האטד והכריז ברוב מרץ:// "רק אני אוכל לעמוד בפֶרץ.// אם אני אבָחֵר ישגשג אז היער.// בין אזוב לבין ארז אקטין את הפער.// בְצִלִי כל עץ יהיה צמח מוגן,// כי טוב האטד לעצים שבגן".// את בדיו הוא הניף מול המון אוהדים// שבלעו את כל סיפורי הבדים.// ובעודו כובש את דרכו אל צמרת.// הוא נתן לכל עץ הבטחה אחרת.//
נדלקה אז עליו חבורה מתלהבת// ובלהט קראה: "קום הצת השלהבת.// עץ גזעי, שיצריו כקוציו כה עזים// בוא תמשול מאזוב ועד ארזים".// סוף דבר, רוב סוחף ומוחץ// בחר באטד, השנון כמו חץ.//
אך נבחר, וקוציו שהיו רדומים// נשלפו אל מול בוחרים המומים// ומי שהפיח ביער תקווה// כִסַח את תומכיו מפרי עד עלווה.// הציגם עירומים, חשופים עד ערווה.//
בקטע הזה הסיפור עוד לא תם.// עוד פרק נוסיף למשלו של יותם.// כך יוכלו העצים שביער לחשוף// איך 'עבדו' עליהם יחצנים עד הסוף.//
לאחר שעל כול מתחריו הוא גבַר// אל משל נתן האטד אז חבַר// (הלא זה המשל הידוע לכול// על עשיר, על כבשה, ועל רש חסר-כול).// ובקבלת הפנים באתר המפגש,// כמסופר בִמְשל נתן במפורש// העשיר לאורח הכין, כנדרש,// סעודת ניצחון... מכבשת הרש.// ובהזדמנות חגיגית, במֶחוָה מתוקשרת// השליך האטד לתומכיו עצם גרומה, למזכרת.//