יום הכיפורים

כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן!

זהו אחד הסיפורים הנודעים, אחד הלקחים היסודיים ביותר במשנתו של רבי ישראל סלנטר זצ"ל (מייסד תנועת המוסר). היה זה כאשר הלך רבי ישראל סלנטר בשעת לילה מאוחרת, וראה שהסנדלר עדיין עסוק במלאכתו. איחורה של השעה גרמה לו לרבי ישראל לשער ולהרהר שכבר מתאים היה לסגור את החנות וללכת לישון. ובפרט, שבזמן כניסתו לחנות הוא ראה שלא נותר מהנר כי אם טיפ-טיפה, עוד מעט הוא ייגמר וייכבה מאליו. די כבר, נגמר עוד יום.

הוא שאל את הסנדלר על כך, שהרי הנר כמעט נגמר והשעה מאוחרת... האם לא כדאי כבר להתקפל וללכת לישון?

ענה לו הסנדלר, באותו משפט שנשאר לנצח, שהוא בו זמנית גם תמים וגם עמוק ומשמעותי: "רבי, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן". רבי ישראל לקח את המשפט כהוראת חיים. וההוראה היא מעשית מאד. כי הייאוש לעתים כל-כך קרובות מתגבר על האדם, עד שהוא מדמה שכבר אבדה תקוותו וכל חלומותיו נגוזו. הוא כה עיוות את חייו עד שכבר הכל מקולקל, כל-כך מקולקל שכבר אי אפשר לתקן.

איי, איזו מילה אכזרית היא זו – ייאוש! המסמלת את גמר הדרך, את הכניסה לרע ללא מוצא, ללא כל אפשרות גישה אל הטוב. זו ההרגשה שאין אפילו טעם קלוש לנסות ולהמשיך הלאה במאמץ לתקן, ולא יעזור להשקיע ביצירת אור לפחות כפי האפשרות הדלה הקיימת.

כל זמן שהנר דולק, אומר רבי ישראל, אין מקום לייאוש! עוד יש הזדמנות לתקן, אז הבה נתקן.