מלכים ב' פרק ח'
לתזכורת – קטע מתוך מלכים א' פרק י"ט
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו (אל אליהו) : לֵךְ, שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם, וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא, וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע.
אליהו לא השלים את שלוש המשימות שהטיל עליו ה'. הוא העביר את שרביט הנבואה לידי אלישע, ואלישע הוא ההולך להשלים את המשימות הנותרות. שלוש המשימות שלובות זו בזו: אליהו ואלישע מכסים ביחד את תקופת המלוכה של בית עמרי. יהוא הוא אשר יפיל את יהורם בן אחאב וימלוך תחתיו. חזאל, היורש של בן הדד הארמי, הוא אשר יחליש את ממלכת ישראל לקראת חילופי השושלות שלה.
מרחק הפרקים בין קטע זה במלכים א' לפרק שלפנינו הוא מרחק מרשים, והוא מעיד על היריעה הרחבה שפרש מחבר מחזורי הסיפורים של אליהו ואלישע. רצף הסיפורים שקראנו ושעוד נקרא מקבל השראה מרעיון, המלכד את כולם, לכאורה, ליחידה הגיונית אחת.
הפוליטיקה הפנימית בממלכת ארם, הפוליטיקה הפנימית בממלכת ישראל והמאבק הקשה בין שתי הממלכות שלובים זה בזה. הדמות המקשרת בין כל אלה היא, למרבה הפלא, הנביא אלישע. כבר בסיפור נעמן פגשנו את המוטיב הזה. הארמים מכירים את אלישע ומייחסים לו כוחות גדולים והשפעה על עתידם. אם ננסה לעמוד על טיבו של המסר של הסיפור הארוך הזה, על עלילותיו המגואלות בדם, כפי שהתכוון לו כותב הדברים, מדובר במאבקם של אלוהים ונביאיו בשושלת החוטאת המולכת על ישראל. אלוהים ונביאיו מגייסים גם את הממלכה הארמית למאבק במלכי בית עמרי, ולשם כך בוחש אלישע אפילו בתככי חצר המלוכה הארמית, ומקדם את ההפיכה הצבאית של חזאל, וכל זה כדי להעניש את ישראל. חטאיהם של אחאב, בנו ונכדיו הם חטאים דתיים, של טיפוח עבודת אלילים זרה בקרב עמם.
זו כתיבה מגויסת, ללא ספק. דבר לא נכתב אודות עוצמתם של מלכי בית עמרי, אודות קשריהם הדיפלומטיים והבריתות הצבאיות שכרתו עם ממלכות שכנות, כולל עם ממלכת יהודה. הכוחות ההיסטוריים, הצבאיים והכלכליים שהניעו את מהלכי ההיסטוריה אינם זוכים כאן להתייחסות של ממש. ה' ונביאיו, אליהו ואלישע, הם אשר מושכים בחוטים, כשבאמתחתם אג'נדה אמונית.
נחפור ונחשוף בפרק כמה רמזים לאירועים, שהקשר בינם לפולחן הדתי הוא רופף ביותר, אירועים שלבטח השפיעו רבות על ההיסטוריה של אותם ימים:
רעב של שבע שנים לא היה דבר של מה בכך. האישה השונמית, שאלישע החיה את בנה, יורדת בעצתו לארץ פלישתים, למלט את נפשה מהרעב הכבד. שנות הרעב הרצופות לבטח החלישו מאד את ממלכת ישראל, ויתכן שבסופן היה הצבא הישראלי הרבה פחות כשיר למאבק עם האויב הארמי.
מחלתו של בן הדד, וחילופי השלטון האלימים שבאו בעקבותיה, היו אולי גורם משהה ומעכב במאבק בין שתי הממלכות; אך המלך החדש, חזאל, יהיה רעב לניצחונות ולהישגים צבאיים, ועד מהרה ינצל את ההזדמנות, ויתקוף את ישראל.
גם ביהודה מתבצעים חילופי שלטון. יהורם בן יהושפט יורש את כסא אביו, אך הוא מושפע, על פי הכתוב בפרקנו, מבית אחאב, שכן הוא נשוי לבת אחאב ואיזבל. ההיתה ברית בין שתי הממלכות העבריות באותה התקופה? האם בנוסף להשפעה הפולחנית ה'שלילית' של ממלכת ישראל לא נפתח פתח של תקווה לשיתוף פעולה בין הממלכות האחיות? האם לא עלו באותה תקופה רעיונות של איחוד הממלכות? רב הנסתר על הגלוי.
מלכותו של יהורם בן יהושפט כנראה לא התאפיינה בעוצמה צבאית או מדינית, שכן אדום משתחררת מעול יהודה באותה תקופה, וממליכה על עצמה מלך עצמאי. יהורם יוצא למסע נקמה באדום, ויתכן שיש לו הצלחות מסוימות, אך הפרק שלנו מציין: וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. בנו אחזיהו, שהוא נכד של עמרי, ובן דוד של יורם בן אחאב, ממשיך לשתף פעולה עם בית המלוכה הישראלי, ושניהם יוצאים להילחם בחזאל מלך ארם. ידם של הארמים על העליונה, ויהורם הישראלי נפצע בקרב, ושוכב פצוע ביזרעאל. המשך יבוא...
אם כן, פרקנו מדבר על תקופה רבת תהפוכות, עלילות, עליות וירידות של כוחות בזירה הארץ ישראלית. התנ"ך מתאר את כל האירועים האלה כנגזרים מיחס ה' לחטאיו הדתיים של בית עמרי. ואנחנו נרשה לעצמנו את הספק...