תל חנן (נשר) - בַּלַד שֵיח'

בַּלַד שֵיח'

בלד א-שייח' קרויה על שמו של השייח' הסופי עבדאללה אל-סהלי, שהיה חוכר מסים של השלטון העות'מאני באזור במהלך המאה ה-16.

באזור נמצאו שרידים שניתן לשייכם לתקופות הביזנטית והממלוכית.

הנוסע הבריטי ג'יימס סילק בקינגהאם עבר בכפר בשנת 1816, הוא מציין זאת בספרו "Travels in Palestine" שיצא לאור בשנת 1821.‏

בשנת 1848 ביקר בכפר התייר האנגלי ויליאם ג'ון וודקוק את רשמיו מהביקור פרסם בספר "Scripture lands" שיצא בשנת 1849.

הוא מספר בספרו שתושבי הכפר לא שילמו מיסים בזכות שייח' שהיה חביב על הסולטאן, ציין שהסולטאן דרש מתושבי הכפר להסביר בפנים לזרים, משימה שהם לא מלאו בהצלחה.

בספר הוא גם מתאר כוורות רבות שראה בכפר, ציור של כוורת מופיע בספר.‏

תושבי הכפר עסקו שנים רבות בחקלאות, ובעקבות הקמת מפעלי תעשייה רבים באזור חיפה הפכו רבים מתושביו לפועלים, הכפר התבסס וגדל והפך במחצית הראשונה של המאה ה-20 לכפר הערבי הגדול באזור.

בשנת 1904 נבנתה בכפר תחנה של רכבת העמק, וב-14 באוקטובר 1913 נחנכה שלוחה חדשה מהכפר לעכו.

אנשי גדוד שומריה נטו אוהלם בפאתי הכפר במחצית השנייה של 1920, תוך הסתייעות בערביי המקום.

ב 1923 פעלה בכפר מסעדה שהאכילה את הפועלים שבנו את מפעל המלט 'נשר'.

ב-1944-45 חיו 4,120 תושבים מוסלמים בכפר,

אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 9,849 דונם, מהן 285 שנרכשו בידי יהודים.

בצד הצפוני של הכפר שוכן קבר השיח' עבדאללה אל-סַהְלי והחאן הצמוד לו, שנבנה כנראה בתקופה הממלוכית. כמו כן נמצאו במקום גת ובורות-מים ביזנטיים.

בשנת 1934 הוקם בסמוך לכפר בית קברות חדש עבור תושביה המוסלמים של חיפה.‏‏

בשנת 1935 נקבר במקום מנהיג ארגון הטרור כנופיית "היד השחורה", עז א-דין אל-קסאם, ומאז הפכו הכפר ובית הקברות למוקד לאומני, בסיס יציאה לפעולות טרור, מקור למתיחות תמידית, התפרעויות, התנכלות לתחבורה וחסימת הכביש הראשי ומסילת הברזל.

במאורעות תרפ"ט תקפו תושבי הכפר את בית החרושת נשר ונהדפו.

תוקפנות נוספת התרחשה ליד הכפר, במקום שזכה לכינוי הק"מ ה-4.5, בו שכן משק חקלאי זעיר של פועלות. בעקבות התרעות וחשש לחיי הפועלות יצא אוטובוס מנשר על מנת לחלצן. בדרכו למשק נתקל האוטובוס במחסום ובהמון משולהב שרגם את האוטובוס וחבט בו במקלות. האוטובוס פרץ את המחסום, הגיע למשק והפועלות עלו עליו. בדרכו חזרה לנשר נתקל האוטובוס במחסום שהוקם מחדש. רק יריות באוויר של נוסעי האוטובוס הבריחו את ההמון. משק הפועלות נשרף על ידי ההמון ולא שוקם.

במאי 1936 התגברה המתיחות. בתחילת המאורעות המשיכו העובדים הערביים במחצבת נשר לעבוד, אך לאחר לחץ של המופתי של חיפה נפסקה העבודה ופועלי המחצבה שחלקם היו מהכפר זרקו אבנים על כל מכונית של יהודים שנסעה בכביש חיפה-נצרת שעבר בכפר.

בחודש מאי 1936, בעקבות הפגיעות באוטובוסים שעברו בכפר לכיוון עמק יזרעאל שכללו זריקת אבנים ופצצות, ושריפת רכוש יהודי, נפתחה במקום במימון תושבי הכפר תחנת משטרה.

ב-26 ביולי 1936 הותקף אוטובוס שהגיע מחיפה מתוך בית הקברות המוסלמי של חיפה ליד נשר. יריות נורו למרכז שכונת נשר גם מהר הכרמל ומתוך הכפר בלד א-שייח'.

באוקטובר 1936 התנהל ליד הכפר קרב בין כנופיה של טרוריסטים וכוחות צבא שזכו לסיוע אוירי.‏

ב-22 בפברואר 1937 שני שוטרים ממשטרת יגור שפסעו בכביש חיפה-נצרת ליד הכפר, הותקפו על ידי שני תושבי הכפר שהיו מצוידים ברובים. השוטרים ברחו לתוך בית קפה והסתתרו מתחת לשולחן, התוקפים עקבו אחריהם וירו באחד השוטרים שהיה תושב הכפר. הוצהר שהוא נרצח בגלל חלקו הגדול בחקירת רצח יהודים ביגור בשנת 1931.‏

ב-12 ביולי 1938 הותקפו ביריות שני כלי רכב שעברו בבלד א-שייח'. הרכב הראשון שהסיע פועלים מקרית חיים לבית החרושת בנשר נמלט. רכב שני שהגיע מנהלל נתקל במחסום והותקף ביריות ובפצצה. 3 הנוסעים ברכב השיבו אש ונמלטו. המכונית הוצתה על ידי התוקפים.

ב-15 באוגוסט 1938 נזרקה פצצה אל מכונית עובדי הדואר.

ב-3 באוקטובר 1938, שלושה אוטובוסים הותקפו ביריות ופצצה נזרקה לעברם.‏

ב-4 במרץ, ב-7 במרץ וב-8 במרץ 1939 נורו יריות מתוך הכפר על אוטובוסים שנסעו מחיפה לנשר וליגור. מחסומים הוצבו בפני האוטובוסים ומספר נשים נפצעו.

ב-18 באפריל 1939 נעשה חיפוש נרחב בכפר על ידי הצבא והמשטרה אחר חשודים במעשי רצח שאירעו בחיפה, מספר גדול של חשודים נעצרו לחקירה, עשרה מתוכם נאסרו.‏

ב-26 במאי 1939 נרצח נהג קטר יהודי על המסילה, כשעצר את הקטר בין הכפר לנשר כדי להעבירו למסילה אחרת.

בליל 13 ביוני 1939, כתגובתו לרציחתו, חטפה חוליה של הפו"ם 5 תושבים מאחד הבתים ורצחה אותם מחוץ לכפר.

לאחר החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל, החלו מתקפות של ערבים שהתנגדו לתוכנית החלוקה על תחבורה יהודית ותושבים יהודים ברחבי הארץ.

ב-2 בדצמבר 1947 נורו יריות על אוטובוס שהביא עובדים ממפעל המלט בנשר לביתם ועבר בכביש ליד הכפר.‏

ב-8 בדצמבר 1947 הותקפה מכונית מקיבוץ גבת על ידי אנשי הכפר שהציבו מחסומים בכביש. בהתקפה זו נהרגו שני יהודים.‏

ב-10 בדצמבר ירה כוח של משטרת היישובים העבריים על מספר ערבים שהקימו מחסום על הדרך ליד הכפר, באותו יום אותו כוח שליווה אוטובוסים של חברת "חבר" ירה ופגע במספר ערבים שברחו.

העיתון פלסטיין פוסט דיווח שמשפחות ערביות עזבו את הכפר.

בעקבות ההתקפות פסקה לזמן מה התחבורה היהודית בכביש שעבר בכפר.

התחבורה מחיפה לנשר, יגור ועמק יזרעאל עברה במסלול דרך הצ'ק פוסט, אזור הקריות, כפר חסידים ויגור.

ב-30 בדצמבר 1947 הטילו לוחמי אצ"ל פצצות לעבר ריכוז של פועלים ערבים בשער בתי הזיקוק בחיפה, הרגו שישה מהם ופצעו עשרות אחרים.

בעקבות זאת הרגו עובדי בתי הזיקוק הערבים 39 פועלים יהודים, באירוע שנודע כ"טבח בתי הזיקוק".

פיקוד "ההגנה" שלח כתגובה ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שייח' וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק. פקודת המבצע הורתה לכוחות "להרוג מקסימום של גברים בוגרים, להרוס ריהוט וכו'", אבל ביקשה להימנע מהריגת נשים וילדים.

ב-1 בינואר 1948 תקפו כוחות פלמ"ח וחי"ש, את בלד א-שייח' וחוואסה.‏

נהרגו בין 15 ל-20 מתושבי שני הכפרים יחד,

בהרוגים ובפצועים היו גם כמה נשים וילדים.

בפעולה נהרגו גם 3 מאנשי "ההגנה".

בעקבות המתקפה עזבו ב-7 בינואר 1948 חלק מתושבי שני הכפרים ואת מקומם תפסו מתנדבים ערבים שהגיעו מחוץ לחיפה כדי להגן על הכפר.‏

ב-15 בינואר 1948 טיילה אורחת יהודייה של תושב נשר, בניגוד לעצת מארחיה, ברחובות בלד א-שייח', היא נדקרה למוות ליד הכפר.‏

ב-22 באפריל 1948, לאחר נפילת חיפה הערבית והתפנות רובם המכריע של תושביה, יצאו נשים וילדים נוספים את הכפר. לדברי משקיפים בריטים חששו תושבי הכפר ש"ההגנה" עומדת לתקוף את הכפר.‏

ב-24 באפריל, כיתרה ההגנה את הכפר ודרשה מתושביו שימסרו לידיה את כלי הנשק שברשותם. להגנה הועברו 22 רובים ישנים לא תקינים, ובקשה להפסקת אש. "ההגנה" השיבה שתתקוף את הכפר אם לא יועברו לה אמצעי לחימה נוספים.

תושבי הכפר פנו לבריטים וביקשו את עזרתם.

ב-5 בבוקר פתחה ההגנה בירי מרגמות ומקלעים, ובעקבות כך נמלטו רבים מהתושבים הגברים בהשאירם מאחור את הנשים והילדים.

יחידה בריטית שהגיע למקום ב-6 בבוקר דיווחה כי מהכפר "כמעט לא השיבו אש". לאחר זמן קצר נפסקו היריות. תגבורת בריטית שהגיעה לכפר יעצה לתושבי הכפר לעזוב את המקום, והם עשו זאת מידית בליווי בריטי.

מיד לאחר כיבוש הכפרים בלד א שיח וחאווסה, נכנסו לתוכם אנשי חטיבת כרמלי והתבצרו בהם אל מול אנשי הלגיון הערבי ששכנו במחנה הצבא הבריטי ששכן על גבול נשר ובלד א-שייח'.

לאחר מספר ימים נטשו אנשי הלגיון את המחנה.‏

תל חנן

תל חנן הינה שכונה בעיר נשר שהוקמה בכפר הערבי בלד א-שיח', לאחר שנכבש על ידי כוחות ההגנה ב-24 באפריל 1948 ותושביו התפנו ממנו.

השכונה נקראת על שמו של לוחם החי"ש מפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי חנן זלינגר אשר נפל ב-1 בינואר 1948 בפעולת תגמול של ההגנה כנגד הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, שרבים מהשותפים לטבח בתי הזיקוק, התגוררו בהם.).

בשנים שבין 1948 ל-1952 הייתה תל חנן יישוב עצמאי עם מועצה משלה.

תושביה ביקשו להצטרף כשכונה לעיר חיפה אבל משרד הפנים התנגד.

ב-22 ביולי 1952 התקיימו בחירות ביישובים הנפרדים תל חנן, נשר וחוואסה, בעקבותיהן אוגדו שלוש השכונות תחת המועצה המקומית נשר, והיישוב לשעבר תל חנן הפך לשכונה ביישוב