הכפר שכן 25.5 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, במרכז החלק המזרחי של עמק החולה.
ב-1944-45 חיו בכפר ובישוב אל-בֻּרגִ'יָּאת הסמוך 350 תושבים.
שטחם של שני הישובים עמד על 9,215 דונם, שלמעלה משליש מהם נרכשו בידי יהודים.
תושבי הכפר התפזרו בשני גלים: הראשון ב-1 במאי והשני ב-16 במאי, 1948.
אלחַמרָאא
הכפר הקטן שכן 24.5 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, במורדות הנמוכים של רמת-הגולן.
נתונים על גודל הכפר ומספר תושביו אינם בנמצא.
תושבי אל חמראא נסו ב-1 במאי 1948 כתוצאה מפחד מפני התקפה של כוחות ציוניים.
שמיר
הקיבוץ נוצר מאיחוד של שני גרעיני חלוציים: גרעין "אנשי המחרת" של חברי השומר הצעיר מרומניה וגרעין "שמיר" בפולין, שעברו הכשרה בעין שמר ובשריד.
הקיבוץ התיישב במקומו הנוכחי בשנת 1944.
ראשוני הקיבוץ עלו לארץ ישראל בשנת 1935 ושאר המייסדים עלו ב-1936.
הקיבוץ התאגד ליד רמת יוחנן במקום בו שוכנת היום חוות הצופים ובמשך שנים רבות נקראה "גבעת שמיר" על שם הקיבוץ.
ב-1938 עזבו אנשי הגרעין שעלו מפולין את הגרעין שהורכב ברובו מיוצאי רומניה והצטרפו לגרעין "גבעת גנים" ששנה לאחר מכן ייסד את נגבה.
ב-1939 הצטרפו לגרעין שמיר אנשי "משמר הדרום" - חברי "קיבוץ ב'" של תנועת ורקלויטה שישבו בגן יבנה.
ב-1942, אחרי עזיבת חלק ניכר מהחברים ומשברים רבים שנבעו מיחסי אנוש לקויים, עזבו 43 חברים - מרבית הנותרים מאנשי "משמר הדרום" - את שמיר ועברו להזורע.
במקומם הגיעה קבוצת יסעור המורכבת מאנשי הגרעינים "עמל" ו"גזית".
במלחמת העצמאות ולאורך כל התקופה שעד מלחמת ששת הימים ב-1967 סבל הקיבוץ מהקירבה לגבול עם סוריה.
בשנים הראשונות התעוררו בעיות שונות בעקבות חוסר הבהירות לגבי הגבול.
ביוני 1949 קבעה ועדת שביתת הנשק שהמעיין ממזרח לקיבוץ נמצא בשטח ישראל ואסור לסורים להיכנס אליו.
בפברואר 1951 עברו שני חברי הקיבוץ את הגבול לאחר שהוזמנו על ידי חיילים סורים להתקרב אליהם.
כן אירעו מקרים רבים של ירי על קיבוץ שמיר וחדירות של חיילים.
אחד משיאיה של התנכלות זו הייתה ההפגזה על שמיר ועל יישובים נוספים בעמק החולה המזרחי ב-3 בדצמבר 1958. ההפגזה גרמה לנזקים כבדים ברכוש אך לא היו נפגעים בנפש.
ב-13 ביוני 1974 חדרה חוליית מחבלים מלבנון לתוך הקיבוץ. לאחר שנתקלה בשני חברים, ירתה עליהם ופצעה אחד מהם, נסוגו חברי החוליה והתבצרו במכוורת של הקיבוץ. חברי הקיבוץ התארגנו להתקפה וחיסלו את המחבלים לפני הגעת כוחות צה"ל, אולם 3 נשים שעבדו במכוורת - שתי חברות הקיבוץ ומתנדבת מחו"ל - נהרגו.
חבר הקיבוץ עוזי צור קיבל את צל"ש הרמטכ"ל על חלקו בחיסול המחבלים.