גנוסר - עֻ'וַּיְר אבּוּ שוּשָה, תַל אלהֻנוּד, טַאבִּעָ'ה

תל כנרות

העיר הקדומה ששכנה במקום נוסדה בבורנזה הקדומה בישוב קטן והגיעה לשיאה בברונזה המאוחרת כעיר כנענית מהחשובות והמשפיעות בצפונה של הארץ.

מיקומה בסמוך לדרך הרוחבית ממערב אל הגולן והחורן שהיא סעיף מדרך הים הקדומה ומיקומה החולש על שתי הבקעות, גינוסר וטבחה הובילו לחשיבותה. מוזכרת בטבליטים ופפירוסים מצריים.

בתקופת ההתנחלות מופיעה בשם "כנרת" ועל שמה נקראה הימה והאזור מסביב כחלק מהאזור של שבט נפתלי (יהושע י"ט כה). גם העיר של תקופת הברונזה המאוחרת שחרבה וגם העיר של תקופת המלוכה הישראלית היו מוקפות חומה ומבוצרות.

הסירה מגינוסר או הסירה מהגליל או סירתו של ישו היא סירת עץ שהתגלתה באקראי בשנת 1986 בין קיבוץ גינוסר למושבה מגדל, כאשר מי הכנרת היו בשפל. אופיה של הסירה ובדיקה באמצעות פחמן 14 איפשרו לתארכה לתקופה שבין שנת 50 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה.

סירות דוגמת הסירה מגינוסר שימשו במאה הראשונה לספירה לדיג ולשינוע מטען ובני אדם על פני הכנרת.

עֻ'וַּיְר אבּוּ שוּשָה

הכפר ניצב בראש גבעה קטנה שהשקיפה לעבר הכנרת [גבעת איילה].

ב-1944-45 חיו בכפר 1,240 תושבים מוסלמים ואדמותיו השתרעו על 12,098 דונם, מהם 3,439 אשר נרכשו בידי יהודים.

בהלה הובילה למנוסת התושבים מהכפר בשני גלים, ב-21 ו-28 באפריל 1948, סביב מועד כיבוש טבריה ב-18 לחודש.

חלק מתושבים נעקרו לאל-ראמה שבגליל, וכשכפר זה נכבש בסוף אוקטובר הם צוו לעזוב בשנית, הפעם אל מעבר לגבול ללבנון.

תַל אלהֻנוּד

ראה להלן בטַאבִּעָ'ה

טַאבִּעָ'ה

הכפר הקטן נבנה בחוף הצפון-מערבי של הכנרת, בקצה הצפוני של מישור שכונה ע'ויר אבו שושה [בקעת גינוסר].

אתר-הכפר זוהה עם אתר הכפר הֶפְּטַפֶּגוֹן – שבעת המעיינות ביוונית.

במקום נבנתה במאה הרביעית כנסייה ביזנטית [כנסיית הלחם והדגים], ממנה השתמרו רצפות פסיפס.

מעט מדרום, לאורך האגם, שכנה ח'רבת מִינְיָה שהכילה הריסות של מבנה מפואר שנבנה במאה השמינית.

דרומה משם ניצב ח'אן אל-מִינְיָה שנבנה במאה ה-13 בידי הממלוכים.

הצלבנים כינו את המקום מֶנְסָה כְּרִיסְטִי.

ב-1596 חיו בכפר אל-טַאבִּעָ'ה 44 תושבים.

ב-1944-45 חיו באל-טַאבִּעָ'ה, בח'אן אל-מיניה ובתל אל-הוּנוּד 330 תושבים, רובם מוסלמים מלבד עשרים נוצרים,

אדמותיהם השתרעו על 5,389 דונם.

כיבוש טבריה באמצע אפריל הביא לעזיבה חלקית של הכפר.

הכפר נכבש, תושביו גורשו ובתיו נהרסו בחלקם ב-4 במאי 1948 או זמן קצר אחרי כן, במהלך מבצע מטאטא.

מבצע מטאטא

ב-4 במאי נערך מבצע מטאטא במטרה להרחיק את הבדואים בשטח המשתרע בין כביש טבריה-ראש פינה במערב עד לירדן במזרח.

מטרות המבצע הוגדרו: "חיסול בסיסי האויב המחבל ומטריד את התחבורה בגליל, הריסת נקודות היאחזות לכוחות פולשים ממזרח, חיבור הגליל התחתון והעליון ברצועה רחבה ובטוחה יחסית [של שטח יהודי רצוף]".

למבצע קדמה הרעשת מרגמות, ועם התקרבות לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח נמלטו הערבים מזרחה.‏

לטענת הסורים מדובר היה בכ-2000 איש בני השבטים ערב אל-שמלינה באזור שפך הירדן לכנרת, ערב אל-סמכיה ערב אל-סויאד וערב אל-זנגריה בירדן ההררי.

בני שבט ערב אל-הייב בכפר טובא שגילו עמדה אוהדת ליישוב היהודי ואף נלחמו לצידו במסגרת הפלהיב לא נפגעו.‏

למחרת פוצצה יחידת ההנדסה של הפלמ"ח עשרות בתים בזנגריה ובכפרים נוספים.‏

כתוצאה מהמבצע, חובר הגליל העליון אל שאר חלקי הארץ ונתאפשרה תחבורה חופשית אליו וממנו, ללא צורך בנסיעה בשיירות מאובטחות.

לדברי יגאל אלון למבצע הייתה "השפעה פסיכולוגית עצומה" על ערביי צפת ועמק החולה שנותקו מסוריה, וסלל את הדרך לכיבושם.

גנוסר

הקיבוץ הוקם על ידי קבוצת נערים בוגרי שני המחזורים הראשונים של בית החינוך לילדי עובדים בתל אביב‏.

הנערים התיישבו במחנה ארעי במושבה מגדל בשנת 1934. מאוחר יותר הצטרפו אליהם קבוצות הכשרה של הנוער העובד מעין חרוד, גבעת-ברנר ותל יוסף. לאחר העלייה לקרקע בשנת 1936 הצטרפו ליישוב בוגרי מחזור א' של בית הספר החקלאי כדורי, ובהם יגאל אלון.

בשהותם במגדל התפרנסו חברי הקבוצה מעבודה שכירה בפרדסים ובמטעים של איכרי מגדל, אך גם מעבודה שכירה במקומות מרוחקים. עשרה מחברי הקבוצה נשלחו לעבודה בסדום ואחרים עסקו בהקמת גדר הצפון. חברי הקבוצה בקשו להתיישב באדמות פיק"א בבקעת גינוסר, אולם חברת פיק"א התנגדה להתיישבות קיבוצית ולטענת חברי הקיבוץ בקשה להקים באתר שכונת וילות לבעלי ממון‏.

בשנת 1936, בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול, הסכימה פיק"א להחכיר לחברי הקבוצה 1500 מתוך 4000 דונם של אדמות פיק"א בבקעת גינוסר כדי למנוע מהערבים שעבדו עד אז את האדמות כאריסים להיאחז באדמותיה‏.

בעקבות דבריהם של חברי הקבוצה שלא יוכלו לשמור על המקום ללא שהייה במקום, הסכימה פיק"א שחברי הקבוצה יתגוררו במקום באוהלים. בראשית שנת תרצ"ז עלו חברי הקבוצה להתיישב במקום באוהלים, אולם הקימו מסביב לאוהלים חומה והקימו מגדל ובכך היו ליישוב חומה ומגדל אשר בשונה מהיישובים האחרים שבקשו להערים על שלטונות המנדט הבריטי בקשו להערים על אגודת פיק"א‏.

פיק"א דרשה מהמתיישבים לפנות את השטח בתום הקציר כפי שסוכם, כדי למנוע מהם להשתלט על האדמות, אולם חברי הקבוצה נמנעו מלפנות את השטח ונהלו משא ומתן עם פיק"א במטרה לקבל רשות להמשיך להיאחז במקום, לטענתם כדי למנוע פינוי שיתפרש על ידי הערבים כניצחון. עם התגברות התנכלויות הערבים גם בנו חברי הקבוצה במקום בתי קבע‏ אך נמנעו מהשקעת כספים רבים מידי במקום מחשש שיידרשו להתפנות.

בנובמבר 1940 נתגלע סכסוך בין חברי קבוצת גינוסר לבין תושבי מגדל על חלקה של 250 דונם שתושבי מגדל חכרו מפיק"א. תושבי מגדל טענו שמדובר בחלקה שהם חוכרים זה שנים, עוד לפני הקמת קבוצת גינוסר, בעוד חברי גינוסר טוענים שהחכירה נעשתה לאחר המאורעות במסגרת נסיון של פיק"א להיעזר באנשי מגדל כדי לסלק את קבוצת גינוסר מאדמותיה‏.

בפברואר 1941 נדונו שניים מחברי גינוסר לעשרה ימי מאסר או תשלום קנס על השחתת יבול של תושב מגדל‏. רק לאחר משא ומתן של כ-10 שנים, הושג הסדר בין פיק"א לחברי הקבוצה, על פיו יוחכרו להם כ-1000 דונם, אולם הם לא יקבלו הקצבות מפיק"א.

עם זאת, השגת ההסכם פתח פתח לקבלת תקציבים מהסוכנות היהודית‏.

בדצמבר 1947 פרסמו חברי הקיבוץ מודעת התנצלות בפני אגודת פיק"א על השימוש בקרקע שיועדה למתיישבים אחרים ועל פרסומים בלתי מדויקים‏.

בשנת 1951 הופשרו היחסים עם פיק"א אשר הלוותה לקיבוץ 10,000 לירות לפיתוח המשק‏.

ההתיישבות של קיבוץ גינוסר סבלה מהתנכלות מצד השכנים הערבים.

ביוני 1938 הוצת שדה בשטח של כ-250 דונם שעובד על ידי חברי הקיבוץ ועל הנוטרים נורו יריות‏.

באוקטובר 1938 נורו יריות על חברי הקיבוץ מהן נהרגה סוסה‏.

ביולי 1939 ארעה שריפה בשדות היישוב, והועלתה טענה שהיא הוצתה על ידי ערביי הסביבה‏.

בקטטה שארעה בסוף שנת 1939 בין חברי הקיבוץ לערביי הכפר השכן ע'ויר אבו שושה כחלק מהמאבק בין הצדדים הניצים על השימוש במי נחל הרובדיה (צלמון), נהרג מוכתר הכפר.

עשרה מחברי הקיבוץ נאסרו ונשפטו למאסר ממושך של בין 5-15 שנה.

בתחילת מרץ 1941 התקיים סולחה בין חברי הקיבוץ לבין שבט אבו שושה, בתיווך קצין המחוז הבריטי‏.

עצורי גנוסר הוזכרו ביישוב היהודי בארץ ביחד עם עצורי בן שמן ומ"ג אסירי ההגנה ולחץ כבד הופעל על שלטונות המנדט הבריטי לשחררם.

בשנת 1941 זכו אסירי גינוסר לחנינה בשני גלים כך שהאחרון שבהם שוחרר תוך 21 חודשים‏.

קיבוץ גנוסר היה בסיס חשוב של ההגנה ושל הפלמ"ח, ובחורשת גנוסר נוסדה והתאמנה פלוגה א' של הכוח הלוחם וממנה יצאו לפעילויות רבות.