נקודת ביצור הן בתקופה המוסלמית הצלבנית וגם בימיו של נפוליון במצור על עכו.
החרסים במקום מהברונזה עד לביזנטית.
במקום נחשפו שרידי ישוב מן התקופה הכלכוליתית עד לצלבנית. המקום נזכר במצור הכפול של סאלח אל דין על עכו.
אחרי כיבוש עכו ע"י הצלבנים נערך פה טבח גדול בשבויים מוסלמים.
נקרא תל "אל עידיה" בתעודות מוסלמיות. או "הדיה" בתעודות צלבניות.
אלבִּרְוָה
הכפר ניצב על גבעה סלעית שגלשה למישור עכו, 10.5 ק"מ ממזרח לעיר עכו.
הנוסע הפרסי נאסר ח'סרו, שעבר בכפר בשנת 1047, קרא לו בִּרְוָה.
הצלבנים כינו אותו בְּרוֹאֶט.
תל אל-בּיר אל-ע'רבּי [תל בירה], ששכן ממערב לכפר, הכיל ממצאים מהשנים 2300 עד 900 לפנה"ס.
ב-1944-45 נמנו בו 1,330 מוסלמים ו-130 נוצרים.
אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 13,542 דונם, מהם 546 אשר נרכשו בידי יהודים.
חטיבת כרמלי כבשה את אל-בִּרְוָה בסביבות ה-11 ביוני 1948, במבצע בן עמי.
ב-24 ביוני השתלט צבא השיחרור הערבי על הכפר, אך נסוג באותו ערב בעקבות מתקפת נגד של ישראל, שכבשה את הכפר בשנית.
ב-25 ליוני הודיע הצבא הישראלי שכוחותיו התעמתו עם כוחות ערביים בכפר שגרמו ל-100 נפגעים.
הכפר נכבש סופית בידי ישראל רק בשלב הראשון של מבצע דקל, אחרי ההפוגה, באמצע יולי 1948.
אלדאמוּן
הכפר שכן על פסגתה השטוחה ומורדותיה של גבעה סלעית נמוכה, בגבול המזרחי של מישור עכו, 11.5 ק"מ ממזרח לעכו.
הנוסע המוסלמי נאסר ח'סרו כתב על ביקורו באל-דאמון בשנת 1047.
הצלבנים כינו את המקום דמאר.
ממערב לכפר שוכן תל שמכיל יסודות של חומה, ביצורים ובאר.
מוצאם של תושבי הכפר משבט זָידנייה, שהיגרו לאיזור מחיג'אז שבחצי האי ערב.
ב-1944-45 עלה מספר תושבי הכפר ל-1,310, רובם מוסלמים ו-70 מהם נוצרים,.
שטחו עמד על 20,357 דונם, מהם 687 שנרכשו בידי יהודים.
אל-דאמון נפל ב-15-16 ליולי 1948, בשלב השני של מבצע דקל, במסגרתו כבשה חטיבה שבע מספר כפרים בגליל המערבי.
רוחם של תושבי הכפר נפלה בשל נפילת עכו ונצרת, וחלקם ברחו במהלך ההפצצה שקדמה להתקפה על הכפר. היתר גורשו והכפר נהרס כליל.
אלרֻוֵיְס
הכפר שכן על האתר הצלבני קַרֶבְּליֶה, 12 ק"מ מדרום-מזרח לעכו, על גבעה סלעית קטנה שמשקיפה אל מישור עכו.
מדרום-מערב לכפר שכנה חורבהה ובה עתיקות כגון קירות מטים לנפול, בורות מים וקברים חצובים בסלע. אבני דרך רומיות נמצאו כקילומטר מדרום-מזרח לכפר.
ב-1944-45 מנה מספר התושבים כ-330.
אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 1,163 דונם.
אחרי כיבוש נצרת ב-16 ליולי 1948 התקדמו יחידות של חטיבה שבע לעבר הגליל המערבי על-מנת לכבוש כפרים בנפת עכו, כולל אל-רֻוֵיְס.
רוב תושבי האזור ברחו תחת הפגזות או כתוצאה מכיבוש העיירות השכנות, כמו נצרת ושַפַא-עַמְר [שפרעם].
יסעור