בית הלל - לַזַּאזָה, קַיְטִיָּה

לַזַּאזָה

הכפר שכן 27.5 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, בחלק הצפוני של עמק החולה וסמוך לנהר החצבאני.

ב-1944-45 מנה מספר התושבים כ-230, רובם מוסלמים.

שטח אדמות הכפר השתרע אז על 1,586 דונם, מהם נרכשו 942 בידי יהודים.

נשי לזאזה ברחו ב-21 במאי 1948.

קַיְטִיָּה

הכפר נבנה על אזור מישורי בין נהרות החצבאני והדן, בחלק הצפוני של עמק החולה, 28

ב-1944-45 מנה מספר התושבים כ-924, מרביתם מוסלמים.

אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 5,390 דונם, מהם 183 אשר נרכשו בידי יהודים.

תושבי הכפר עזבו אותו ב-19 במאי 1948.

בית הלל

ראשיתו של מושב בית הלל בארגון "משק משותף" שהוקם על ידי ותיקים בארץ ישראל, עולים ממדינות שונות באירופה "מברדיצ'ב עד ברלין".

הארגון הוקם ביזמת יהודה סנדלר שראה אנשים רבים עוזבים את הקיבוץ בגלל רצונם לשמור על עצמאותם בחייהם האישיים והחליט להקים יישוב שיתופי באמצעי הייצור, אך עצמאי בניהול משק הבית, מודל שנודע לימים כמושב שיתופי.

לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול הקימו חברי הארגון קבוצה בחיפה להתמודדות על עבודת הסבלות בנמל חיפה^.

בינואר 1940 עבר גרעין "משק משותף" לשטח של 1200 דונם בסמוך לכפר לזאזה‏.

בפברואר 1941 מנו אנשי המקום 75 נפש והתוכנית הייתה לגדול עד ל-60 משפחות‏^.

באפריל 1941 הסכימו אנשי משק משותף לקרוא את יישובם על שם הלל יפה‏.

במאי 1942 התגוררו במקום 24 משפחות בצריפים עלובים, ללא בתים וללא כביש גישה סלול.

התנאים השתפרו עם הזמן ובספטמבר 1944 כבר נבנו 24 בתי קבע וניתן אישור לסלילת הכביש‏^.

במהלך מלחמת העצמאות, 1948, סבל היישוב מהפגזות והיה מחופר כולו‏^..

בשנת 1949 תואר כ"עזוב למחצה ושומם"‏ והמוסדות העבירו אותו תהליך שיקום.

נוספו לו אדמות מהכפרים הערביים הנטושים, ויעד המשפחות בו הוכפל ל-120.

לקראת סוף 1949 הגיעו למקום 30 משפחות חדשות ונבנו עבורם בתים‏.

שטח המושב הוגדל ל-3,500 דונם.