ניר דוד - סאחִ'נה, תל שָוְּכּ

תל זהרה (מצפון לקיבוץ ניר דוד)

בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו מהתקופה הרומאית שרידים של שני מבנים גדולים, לאחד מהם מסועפת מערכת ניקוז מורכבת, וכן מספר מטבעות. שרידים ארכיטקטונים מהתקופות ההלניסטית והפרסית. כמו כן נחשפו קברים מתקופת הברונזה התיכונה וכן קברים המזוהים כבדואיים.

סאחִ'נה (בקרבת תל זהרה)

הכפר שכן בלב מישור וגבל בשלושה תלים: תל אל-ד'הרה אל-סע'יר [תל זהרון]. תל עמל מדרום, ותל אל-ד'הרה אל-כביר [תל זהרה] מצפון.

ב-1944-מספר התושבים 530, מוסלמים כולם.

שטח הכפר עמד אז על 6,400 דונם, אשר 4,985 מהם נרכשו בידי יהודים.

ב-12 במאי 1948 נכבשה העיר בית שאן ועמה מספר כפרים שכנים.

יתכן שאל-סאחִ'נה נכבש באותה עת, אך סביר יותר שתושביה נטשו וברחו.

תל שָוְּכּ

הכפר נבנה על תל בו היו מצויים שרידים של מבנים מוקדמים יותר.

הכפר שכן באזור מישורי בין ואדי אל-גַ'וְסָק [נחל שוקק] מדרום, ונחל גַ'מַעִין [נחל קיבוצים] מצפון,

ב - 1945 מספר התושבים כ - 120, מוסלמים כולם,

שטח הכפר עמד על 3,685 דונם, אשר 3,116 מהם נרכשו בידי יהודים.

תושבי הכפר ברחו ב-12 במאי 1948 בשל נפילת בית שאן

תל עמל

בשנת 1934, תקעו ארבעה מבחוריו של קיבוץ ארצישראלי א' של 'השומר הצעיר' שני אוהלים עגולים-מלבינים בין מאות אוהלי-קידר בלב הבקעה, בקעת בית-שאן, הרחק מכל יישוב עברי. אך באו, ומיד החלו לחרוש בלא ליאות יומם ולילה, והתלם נמשך עד גאון הירדן. היה זה שטח גדול ראשון, שקנתה הקרן-הקיימת בעמק בית-שאן, שם יושבים היום המושבים בית-יוסף וירדנה. חודשים תמימים ישבו שם הארבעה, בשכנות עם הבדווים משבטי רזאוויה וסגר. ובינתיים נקנתה עוד קרקע בחמידיה, מסיל-א-ג'יזל ואום-עג'רה (היום כפר-רופין, מעוז-חיים ונוה-איתן), א-צפה וערידה (היום שדה-אליהו, עין-הנציב וטירת-צבי) ועוד. חברי הקיבוץ נקראו מדי פעם לעבור ממקום למקום ולחרוש את האדמות השוממות בין תלים חרבים מזה ושטחים טובעניים-ביצתיים מזה.

הלכו ראשי בתי-האב להיוועץ עם השיח' צלאח, היושב בעבר הירדן, הוא ראש השבט הגדול רזאוויה. וכך השיב להם השיח' צאלח, כמסופר בין הבדווים: 'כה אמר אללה, אשר היה - כן יהיה. אתם עברתם את הירדן והשתלטתם על הבקעה. התורכים לא יכלו לכם ואף האנגלים נבהלו מכם ונתנו לכם את העמק חינם כקניין מלא. גם היהודים, שקנו את הקרקע בכסף רב (כי טיפשים הם), לא יוציאו את העמק מידיכם. כך היה וכך יהיה לעולמים'.

חרף זאת, חורשי תל-עמל הותקפו באדמות הסחנה במטר אבנים ובמקלות בידי המוני בדווים. חייהם היו בסכנה, ורק בדרך נס ניצלו.

בלילה שבין 19 ל-20 באפריל 1936, עלתה אש בשדות שבמזרח. ניתן האות. לאחר יום הרצח ביפו - נראה שהיעד השני להתקפה היה המאחז היהודי בעמק בית-שאן, שדות תל-עמל. המטרה היתה ברורה: להפר את מאמצי ההתיישבות היהודית. החציר, שהיה קצור ומוכן כבר להסיעו למקום מבטחים - הועלה באש. הצריף הבודד, שאוחסנו בו כלי-העבודה - הוצת. הירקות שגידלנו בדי-עמל - הושחתו. הכל נשדד ונהרס ביד זדונית. חזינו באש ובהרס, שהשמידו את פרי עמלנו. והאנגלים, לא זו בלבד שלא נקפו אצבע להצלת הרכוש, אלא מנעו מאתנו להתקרב לאדמתנו. הבדווים, שהודרכו בידי שליחי המופתי, חגגו את הרס ניצני התרבות באזור.

ב - 10 בדצמבר 1936 הוקם הישוב "תל עמל". היה בין היישובים הראשונים בסדרת יישובי חומה ומגדל‏ והקיבוץ הראשון בבקעת בית שאן.

למחרת התפרסמה ידיעה בעיתון הערבי 'פלסטין', תחת הכותרת: 'אנו הורסים והם בונים'.

לאחר יום ההקמה הגדול - באו הימים האפורים והקשים של הבניין, תוך הגנה על הרכוש והנפש. תל-עמל סבלה קשות מהתקפות בלתי-פוסקות מן המארב, קרבות ומרדפים, הנחת מוקשים בידי אנשי הכנופיות בדרכים ובשדות, שריפת יבולים והתנכלויות. אמנם שכנינו העוינים לא העזו לתקוף את החומה והמגדל של תל-עמל, אך מיום היציאה אל השטח (למחרת העלייה על הקרקע) ניתכו היריות ממארב, שכן לא עמד להם האומץ להתמודד איתנו בקרב, ופגיעתם היתה בשיטה של 'פגע וברח'. שני חברים נפלו מיריות ממארב,

חיים ברוק ויהודה שפנוב ז"ל. שלושה חברים-נוטרים הותקפו ונהרגו בעלותם אל תל-שוך, התל שהיה מוקף ביצה גדולה, מקום שהיה מועד לפורענות. מאז נטלנו יזמה, כבימי העלייה בחומה ומגדל, ובנינו מגדל תצפית בראש התל, בגובה 15 מטרים, אך הפעם מבטון - לשמירה והבטחת האזור מפני הכנופיות. 'מצפה השלושה' שימש להגנת המרחב מאותו יום ואילך.

במאי 1937 שונה שם היישוב ל"ניר דוד", על שמו של דוד וולפסון, שכיהן כנשיא השני של ההסתדרות הציונית.

גן השלושה

מקור שמו הערבי של הגן - הסח'נה ("החמה"), הוא בכך שהמים בבריכה הגדולה שבו חמימים תמיד (כ-28 מעלות כל השנה). שמו העברי של הגן -

"גן השלושה", מנציח את זכרם של חיים שטורמן, אהרון אתקין ודויד מוסינזון, שנהרגו ב-15.9.1938 (י"ח באלול תרצ"ח) בעת שעלו עם המכונית בה נסעו על מוקש, כ-6 ק"מ מדרום לבית שאן, כאשר יצאו לעמק בית שאן למצוא מקום מתאים לקיבוץ חדש.