אבל בית מעכה
במקום התקיימה ככל הנראה העיר העתיקה אבל המוזכרת במקרא כ"אבל בית מעכה".
אבל הייתה עיר כנענית מתקופת הברונזה הקדומה (מהאלף ה-3 לפנה"ס), שבהמשך (באמצע האלף ה-2 לפנה"ס) הייתה שייכת לממלכת חצור הכנענית.
אבל מצוינת ברשימת הערים שכבש תחותמס השלישי מלך מצרים בשנת 1468 לפנה"ס
לפי המקרא, נכבשה אבל על ידי ממלכת ישראל בראשות דוד המלך במאה ה-10 לפנה"ס.
נקראה "אבל בית מעכה" ושוייכה לנחלת שבט נפתלי. במקרא מצוין כי שבע בן בכרי, שמרד בדוד המלך, הסתתר בעיר זאת.
במאה ה-9 לפנה"ס נכבשה אבל בידי מלך ארם בן הדד:
"וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת, כָּל-כִּנְרוֹת, עַל, כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי" (ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק כ'),
ובמאה ה-8 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי:
"בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה" (ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ט).
שמה מצוין בכתובות אשוריות שבהן רשימה של הערים הכבושות, משנת 733 או 734 לפנה"ס.
במאה ה-13 כתב הגאוגרף המוסלמי יאקות אל-חמאווי על כפר בשם אבל אל-קמח ששכן במקום.
במקום נמצאו עתיקות מהתקופה הכנענית (התקופה המוקדמת ביותר ששרידים לה נמצאו באתר זה) ועד ימי הרומאים.
אלזוּק אלפַוקַאני
הכפר שכן באזור שהשתפל דרומה לעבר עמק-החולה, בסמוך לגבול עם לבנון ו-32 ק"מ מצפון לצפת.
ממצאים ארכיאולוגיים כגון עמודים, שברי קירות ובית-בד, העידו על התיישבות קדומה באתר.
ב-1944-45 התגוררו בכפר 160 תושבים.
אדמות הכפר השתרעו אז על 1,832 דונם.
התושבים נטשו ב-21 במאי 1948.
אאבִּל אלקַמְח
הכפר שכן באזור של גבעות מצפון לעמק-החולה, כקילומטר מהגבול עם לבנון ו-32 ק"מ מצפון לצפת.
הכפר הוקם על אתר שהיה מיושב עוד ב-2,900 לפני הספירה ונשאר מיושב במשך 2,000 שנה.
ב-1596 חיו בכפר 143 תושבים.
ב-1944-45 התגוררו בכפר 230 מוסלמים ו-100 נוצרים.
אדמות הכפר השתרעו אז על 4,615 דונם, מתוכם 1,327 שנרכשו בידי יהודים.
הכפר התרוקן מתושביו ב-10 במאי 1948.
כפר יובל
המושב נוסד בשנת 1952, חלקו על אדמות הכפר הערבי אבל אל-קמח, על ידי פליטי ירושלים העתיקה ממוצא כורדי.
בתחילת שנות ה-60 נטשו רוב המייסדים את המושב, והמקום אוכלס על ידי עולים מקוצ'ין שבהודו.
קרבתו של המושב לגבול עם לבנון הפכה אותו למטרה לפיגועים.
ביוני 1975 התרחש הפיגוע בכפר יובל: חוליית מחבלים מחזית השחרור הערבית חדרה אל המושב והשתלטה על בית מגורים בכוונה לבצע פיגוע מיקוח. במהלך ההשתלטות נרצח אחד מבני המשפחה. כוחות צה"ל פרצו לבית, ובחילופי האש נהרג אחד מבני הערובה ואחד הלוחמים, שהיה אף הוא בן היישוב.