יקנעם (מושבה) - ח'רבּת מַנְסֿוּרה

תל קשיש

יוחנן אהרוני הציע לזהותו עם העיר "חלקת" המופיעה ברשימות תחותמס השלישי. אמנון בן-תור הציע לזהותו עם "דַבָּשֶׁת" (יהושע יט י - יא).

התקופה הקדומה ביותר שנמצאה בתל הייתה תקופת הברונזה הקדומה I. שרידי ביצורים שיצאו מכלל שימוש בסוף התקופה.

שרידים מתקופת הברונזה התיכונה התגלו רק בחלקו הגבוה של האתר בנויים על ראשם של הקירות מתקופת הברונזה הקדומה. נמצא קטע של יישוב מתוכנן ומערכת ביצורים.

מתקופת הברונזה המאוחרת התגלו שלוש שכבת עיקריות. היישוב הוגדר ככפרי, בתקופה זו היה התל חלק מפעילות הסחר שעברה מאזור החוף מהנמל של תל אבו הואם לכוון מגידו.

שרידים מתקופת הברזל נמצאו בחלקו הגבוה של התל, שם התקיים יישוב קטן (חוה ומספר מבנים נספחים).

שכבת היישוב האחרונה שהובחנה הייתה התקופה הפרסית שעיקרה מבנה מרשים בחלקו הנמוך של התל שנראה כמו חווה מבוצרת.

מתקופת הברונזה הקדומה א נמצא מצבור של קנקני אגירה. כ- 300 מטר מצפון לתל נמצאה פאביסה (מעין בור גניזה לכלים שיצאו משימוש) שהכיל למעלה מ-200 כלים מייצור מקומי וכלים מיובאים מיוון וקפריסין.

נמצאו גם שרידים מן התקופה רומית.

ח'רבּת מַנְסֿוּרה

הכפר הקטן שכן 18.5 ק"מ מדרום-מזרח לחיפה, בראש גבעה מעוגלת במורדות הצפון-מזרחיים של הכרמל, וצפה לעבר מרג' אבּן עאמר [עמק יזרעאל].

רוב הכפרים באזור נכבשו לאחר נפילת חיפה באפריל 1948, וכך היה כפי הנראה גם בח'רבת אל-מנסֿורה. ייתכן שהכפר נכנע נוכח מתקפת ההגנה עליו במסגרת מבצע ביעור חמץ שהחל ב-24 באפריל עם התקפות על הכפר בַּלַד אל-שֵיח' ששכן כ-10 ק"מ מצפון-מערב לח'רבת אל-מנסֿורה, ונמשך שלושה ימים נוספים, בהם התפרסו יחידות ההגנה באזור חיפה על-מנת לכבשו.

יוקנעם - מושבה

בשנת 1934 קנתה חברת הכשרת היישוב 20,000 דונם בסביבת תל יקנעם.

3200 דונם מהשטח נמכר לקרן קיימת לישראל וחלק מהשטח נמכר למתיישבים פרטיים.

התוכנית הייתה להקים במקום מושבה גדולה של 400 משפחות‏ וליישב על אדמת הקרן הקיימת עוד 120 משפחות מעולי גרמניה.

משפחת שבתיאל דויטש הייתה המשפחה הראשונה שבאה לגור ביקנעם. משפחה חלוצה זו עלתה לקרקע ביקנעם כשנתיים לפני שאר המתיישבים וחיה בתנאים קשים ביותר, כאשר מסביבם היו רק כפרים ערביים. המשפחה התקיימה מפונדק ששירת את עוברי האורח שחלפו בוואדי מילק.

ב-1 בדצמבר 1935 התיישב במקום גרעין מקיבוץ הזורע וכן כמה מבעלי האדמות הפרטיות, והם החלו בבניית צריפים וקדיחת בארות מים‏.

בסוף שנת 1943 היו במושבה 29 משפחות חקלאיות ועוד 18 משפחות שלא התפרנסו מחקלאות‏.

המושבה יקנעם נכללה בוועד גוש נהלל. בעת ההחלטה על הקמת רשויות מקומיות התלבטו פרנסי יקנעם בין השתתפות במועצה אזורית מגידו לבין הקמת מועצה מקומית נפרדת,

ביולי 1950 הוקמה בצמוד למושבה, במעלה ההר, מעברה שעד שנת 1967 נכללה במועצה מקומית אחת עם המושבה.

ב - 1966 בקשו נציגי המושבה והעיירה ממשרד הפנים להיפרד אלה מאלה‏, ובשנת 1967 התנתקה המושבה מהמועצה המקומית,

השם "יקנעם" נתייחד למושבה והמועצה המקומית נקראת בשמה הרשמי "יקנעם עלית".