להבות הבשן - חִ'יַאם אלוַלִיד

חִ'יַאם אלוַלִיד

הכפר הקטן שכן 25.5 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, על גבעה נמוכה בקצה המזרחי של עמק-החולה.

ב-1944-45 מנה מספר תושבי הכפר כ-280, מוסלמים ברובם המכריע.

שטחו עמד על 4,125 דונם, שרובם נרכשו בידי יהודים.

ב-1 במאי 1948 התרוקן הכפר מתושביו, שברחו מפחד התקפה צבאית יהודית.

להבות הבשן

הקיבוץ עלה על הקרקע ביום השנה להצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1945‏.

מייסדיו היו עולים של עליית הנוער מגרמניה ומפולין ובוגרי השומר הצעיר מהארץ, חברי גרעין "להבות" שנוסד ב-1940 וישב במשך 5 שנים בהמתנה להתיישבות בכרכור.

בשנת 1947 העתיק את מיקומו מגבעה שכנה למיקומו הנוכחי.

בעת פרוץ מלחמת העצמאות הוא היה הנקודה הקרובה ביותר לגבול הסורי ונבנה כיעד מבוצר.

במלחמת העצמאות, הותקף הקיבוץ מספר פעמים על ידי כוחות סוריים.

בינואר 1948 הוא הותקף בפעם הראשונה והתוקפים הונסו על ידי המגינים וכחות בריטיים‏ ב-7-8 באפריל 1948, הותקף הקיבוץ על ידי כוחות סוריים אך לא נכבש.

חבר הקיבוץ‏ ושני לוחמי פלמ"ח נפלו באותו קרב‏^[.

התקפות נוספות על להבות הבשן נהדפו ללא נפגעים‏.

עד מלחמת ששת הימים סבל הקיבוץ מהתקפות והתנכלויות של הצבא הסורי שעמדותיו צפו על הקיבוץ מרמת הגולן.

שיאן היה בהפגזה ב-3 בדצמבר 1958 בה נפלו בשטח הקיבוץ כ-300 פגזים שהרסו את חדר האוכל ומבנים נוספים.

כמה שבועות מאוחר יותר, ב-23 בינואר 1959, נרצח חבר הקיבוץ יעקב ניר על ידי חיילים סורים כשרעה את עדר הבקר של הקיבוץ ליד הגבול‏.