עמק בית שאן

רכישת אדמות ע"י הקק"ל:

על אף הקשיים הראשונים שהעמיד השלטון הבריטי בעמק בית שאן, נרכשו ב-1934 ובשנה שאחריה אלפי דונם בעמק החם והשחון הזה.

על הקרקעות החדשות ועל אלה שנרכשו באזור לקראת סופו של העשור הקודם, עלו יישובים,

ב-1937 נוסד קיבוץ טירת צבי, במסגרת יישובי חומה ומגדל, והוא היה הדרומי ביותר ביישובי העמק הקודח הזה. אחריו עלו על הקרקע יישובים נוספים, שיצרו שרשרת רצופה של קיבוצים ומושבים.

גאולת האדמה נמשכה במלוא הקצב גם בעשור הזה. הבעיה העיקרית היתה שבעלי הקרקעות שהיו מוכנים למכור את אדמתם הלכו ופחתו, והקרקעות שנותרו היו בעייתיות, בין היתר בגלל בעיות משפטיות סבוכות. בעיה נוספת היתה "הופעתם" של אנשים אשר טענו כי האדמה שקרן קימת מעבדת או מיישבת שייכת להם ולא למי שמכר אותה לקרן. כדי להתגבר על הקשיים האלה, שאיימו להאט את קצב עבודתה של קרן קימת ואת התקדמותו של המפעל הציוני, העסיקה הקרן עורכי-דין רבים, שבדקו את הזכויות של המוכרים שנותרו, כדי לאמת שהזכות או החזקה שלהם אינה פגומה או שנויה במחלוקת.

ב-19 באפריל 1936. ערביי יפו פתחו במהומות דמים ובמעשי רצח, ואלה התפשטו לכל רחבי הארץ והפכו להתקפה על היישוב העברי כולו, בעיקר על היישוב החקלאי.

בנסיבות האלה הפכה עבודתם של אנשי הרכש של הקרן למסוכנת מאוד, וכך קרה שבמהלך סיור בעמק בית שאן למציאת אדמות לרכישה נהרגו חיים שטורמן, יהודה אלמוג וצבי נדב. שמם מונצח ב"גן השלושה".

למרות הסכנות הצליח מוסה גולדברג מקיבוץ בית אלפא לרכוש – תוך שהוא מסכן את חייו, אלפי דונם של אדמה בעמק הירדן, ועל אף כל הקשיים לא נעצרה עבודת הקרן, אלא הוגברה עוד יותר.

על רכישת אדמות בעמק בית שאן תוך העברת אוכלוסיית בדואים מקומית לאדמות חליפיות בעבר הירדן, ראה הקובץ המצ"ב.

מדוע הם נטשו ?

מבצע גדעון הוא מבצע כיבוש בקעת בית שאן במלחמת העצמאות. משימת כיבוש העיר בית שאן והכפרים הערביים הסובבים אותה הוטלה על גדוד "גדעון" (גדוד 13) של חטיבת גולני בפיקודו של אברהם יפה. תפקידו של הכוח היה לכבוש את האזור מידי הכוחות הערביים בהתקרב מועד פינוי כוחות הבריטים, כחלק מההכנה לפלישה הערבית הצפויה.

עמדות המפתח שחלשו על העיר בית שאן היו תחנת המשטרה, מחנה חיל הספר מצפון לתחנת הרכבת (מחנה "גדעון") ותל אל-חוסאן (תל בית שאן). הבריטים הודיעו כי מחנה חיל הספר יימסר ליהודים ואילו משטרת בית שאן תימסר לערבים. ב-28 באפריל 1948 פינו הבריטים את האזור. מיד לאחר הפינוי נכנסו כוחות גדוד "גדעון" למחנה חיל הספר ואחר כך השתלטו על תחנת הרכבת. באותו הזמן נמסרה תחנת המשטרה לערבים. על בניין המשטרה הונף דגל, ויריות "פאנטאזיה" נשמעו מהעיר. ב-10 במאי בלילה, יצא הכוח מקיבוץ עין הנצי"ב וכבש את הכפרים אשרפיה ופרואנה (ראה גם רחוב) מדרום לעיר. בשלב הבא הוחלט לכבוש את תל בית שאן שחלש על העיר, וממנו ניתן היה לצלוף ולהטריד את העיר בתקווה לכניעתה ולמניעת הצורך בלחימה בשטח בנוי. ב-11 במאי נערכו הכוחות להתקפה על התל. בהגיע היחידות הפורצות למרגלות התל ניתן האות באלחוט והחלה הפגזת התל על ידי מרגמת דוידקה ומרגמות 2 אינץ'. התל נכבש תוך חצי שעה ללא אבידות לכוחות היהודים.

תוך כדי הקרב על התל,התקשר המג"ד אברהם יפה בטלפון (שעדיין היה מחובר למחנה "גדעון") עם נכבדי בית שאן ושכנע אותם להסכים לכניעה. מכיוון שנוכחו הנכבדים שסיכוייהם לקבל תגבורת ועזרה היו קלושים - הסכימו לקיים משא ומתן על כניעה. הפגישה נערכה בבוקר ה-12 במאי בתחנת הרכבת. לפני הפגישה יזם אברהם יפה "תרגיל פסיכולוגי": הוא פקד להביא מקיבוץ שדה נחום צינורות השקיה גדולים. הצינורות הונחו על תל בית שאן ומומחי הסוואה גרמו להם להיראות כתותחים הנכונים להפגיז את העיר. תנאי הכניעה היו - מסירת כל כלי הנשק והמכוניות והסגרת כל הלוחמים הזרים. הנכבדים בקשו שהות כדי להימלך בדעת התושבים ולקבל תשובה מג'נין. אחר הצהרים הגיעה הודעת הכניעה והכוחות הזרים הצליחו להסתנן מהעיר.

ב-13 במאי נכנסו יחידות "גדעון" לבית שאן. על בית המשטרה הונף דגל ישראל ובעיר הוכרז עוצר. למחרת נערכו חיפושים בבתי התושבים ונאספו כלי נשק רבים וכמות גדולה של תחמושת. בשל החשש משיתוף פעולה של התושבים הערביים עם הכוחות הפולשים של מדינות ערב הוחלט לגרשם מהעיר.