תל יזרעאל הוא תל קדום במרכזו של עמק יזרעאל דרומית לעיר עפולה, בסמוך לקיבוץ יזרעאל. התל מזוהה עם העיר המקראית יִזְרְעֶאל.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן"
בחפירות ארכאולוגיות נחשפו שרידי שני המגדלים המזרחיים ושער העיר הדרומי של מתחם מבוצר מהמאה ה-9 לפנה"ס שלדעת החוקרים היה בשימושם של מלכי בית עמרי. כמו כן התגלו באתר מערות קבורה מהתקופה הרומית וכנסייה מהתקופה הביזנטית והצלבנית. עוד נמצא בתל ארון קבורה עם עיטורים יהודיים מהמאה ה-3 לפנה"ס, כך שייתכן ששכן במקום יישוב יהודי שלא נזכר במשנה ובתלמוד.
בנימין מטודלה ביקר במקום בשנת 1170 ומצא בו ישוב קטן ובו יהודי אחד שעסק בצביעה.
בתקופת הצלבנים הייתה במקום עיירה קטנה שנקראה Parvum" Gerinum" או בשם הצרפתי "Le Petit Gérin",
בהשוואה לג'נין הסמוכה שנקראה "Le Grand Gérin". ובשיבוש קל – זירעין.
במאה ה-17 סיפר הנוסע רוג'ה, כי בתל התגוררו 150 תושבים מקומיים ויהודים, "אשר חיים כמו הערבים על שוד".
ב-1596 חיו בכפר 22 תושבים
ב-1830 יישב אברהים פחה משפחות פלחים מצרים בכפר זירעין שעל התל.
אוכלוסיה 1948: 1650
אדמות הכפר השתרעו על 23,920 דונם, מהם 1,711 שנרכשו בידי יהודים.
בתחילת מלחמת העצמאות התבססה בזירעין יחידה צבאית של "צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י שהטרידה באש את התחבורה היהודית ואת יישובי עמק חרוד.
הנשים והילדים פונו והכפר כולו הפך למשלט מבוצר של אנשי הכנופיות.
קרבתו של הכפר לכביש ועליונותו הטופוגרפית היוותה איום קשה על היישובים.
התנועה בכביש העמק התנהלה בכלי רכב משוריינים.
ב-21 באפריל 1948 נעשה ניסיון ראשון לכיבוש הכפר על ידי כוח גדול של "גדוד העמק" (הגדוד הראשון) מחטיבת יפתח של הפלמ"ח, בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני. בקרב הקשה בין הצדדים פוצצו בניין בית הספר ונהרגו למעלה מ-20 ערבים, אך הכוחות נאלצו לסגת לאחר שנתקלו בהתנגדות חזקה.
מבין אנשי ההגנה נהרגו 6 לוחמים.
בליל ה-28/29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין (מבצע ארז), בקרב קל יחסית והדף את התקפת הנגד שבאה מכיוון ג'נין למחרת.
קיבוץ יזרעאל
בסוף 1948 התיישבה במקום הכשרת הפלמ"ח אשר לחמה בזירעין,
בראשית שנות ה-50 פעלה במקום מעברה בשם מעברת זרעים (מעברת זרעין).