יחיעם - ח'רבּת גִ'דִּין

מבצר ג'דין - יחיעם

במקום נמצאו כלי צור ושרידים מהתקופה ההלניסטית.

באתר שרידים של מצודה צלבנית קטנה מהמאה השתים עשרה, שנהרסה בכיבוש המוסלמי.

המצודה הייתה חלק מהביצורים ההקפיים ששמרו על עכו אשר הייתה בירת הצלבנים אחרי נפילת ירושלים.

המבצר הועבר לידי המסדר הטבטוני הגרמני בשנת 1208 אולם כעבור כ-100 שנים נהרס בידי הסולטאן הממלוכי בייברס.

המבצר עבר שיפוץ מקיף על ידי השליט הבדואי של הגליל במאה ה-18 דאהר אל עומר ונוספו לו בניינים בחלק העליון.

ב-1770 נהרס המבצר בשנית על-ידי יורשו של אל-עֻמַר, אחמד פּאשה אל-גַ'זָּאר.

הערבים קראו למקום ג'דין לפי מקור נוצרי צלבני מן המאה השלוש עשרה.

במאורעות 1936 - 1939 שימש המבצר מקום מסתור לכנופיות הערביות.

המקום שימש כבית המשפט של הכנופיות.

ח'רבּת גִ'דִּין

הכפר נבנה 16 ק"מ מצפון-מזרח לעכו, סביב הריסות של מבצר ישן שניצב על פסגת-גבעה והשקיף על הים התיכון שממערב.

בני השבט הבדווי-מוסלמי אל-סֻוַיְטאת גרו בבנייני המבצר אותם הסבו למגורים, ובאוהלים שהקימו ליד המבצר.

ב-1944-45 חיו בח'רבת ג'דין ובשבט הבדווי ערבּ אל-סֻוַיְטאת כ - 1,500 תושבים.

אדמות ח'רבת ג'דין השתרעו באותה עת על 7,587 דונם, מהם 3,349 שנרכשו בידי יהודים.

נכבש במהלך מבצע דקל, זמן קצר לאחר כיבוש הכפר עמקא ב-10-11 ביולי 1948.

יחיעם

הקבוץ הוקם על ידי אנשי היישוב וניצולי שואה מהונגריה וממדינות נוספות באירופה, ונקרא בתחילה קיבוץ הסלע, על שמו של הגרעין הישראלי הראשון שהתיישב במקום ב-1946.

חברי הקבוץ התגוררו בראשית ימיו של הקיבוץ במבצר יחיעם.

לפי תוכנית החלוקה מ-1947 הוחלט כי יחיעם תהיה בתחום המדינה הערבית.

חלק מחברי הקיבוץ, הנשים והילדים התגוררו בתחילה בקרית חיים שהייתה בסיס האם של הקבוץ.

יחיעם במלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות הייתה יחיעם מנותקת, לרוב בגלל הכפר הערבי אל-כברי שעמד על אם הדרך לקיבוץ.

באותו זמן השתמשו אנשי הקיבוץ במבצר יחיעם הסמוך לקיבוץ להגנה. אולם התחמושת והאספקה החלו לאזול, ומטוס העביר אספקה לנצורים .

ב-20 בינואר 1948 תקפו כוחות של גדוד הירמוך השני מצבא ההצלה בפיקודו של אדיב שישקלי את יחיעם.

בשעה 06:05 פוצצו הערבים את גשר הגעתון. הפיצוץ נשמע למרחוק ובכך הם איבדו את יתרון ההפתעה. הוכרז מצב חירום וכל העמדות בתוך המבצר אוישו.

בשעה 06:30 החלה ההתקפה.

אש מרוכזת ניתכה על המבצר ובעקבותיה החלו מאות חיילי צבא ההצלה להסתער.

המגינים נתנו להם להתקרב ואז פתחו עליהם באש רובים כשהפקודה הייתה לירות רק על מטרות ברורות. כן הופעלה מרגמת שני אינץ' ומכונת ירייה. ההתקפה נהדפה.

בגלל חוסר טלפון שדה בעמדות היה צורך להשתמש בקשרים שרצו חשופים לאש בגלל חוסר בתעלות קשר.

בשעה 06:45 נהרג אחד הקשרים בהגיעו למסור הודעה בפתח חדר האלחוט.

בשעה 10:30 נפלה פצצת מרגמה לתוך אחת העמדות במבצר ושלושת הלוחמים שהיו בה נהרגו.

במשך חמש שעות המשיכו מאות ערבים לתקוף את הקיבוץ אך נהדפו.

היה זה הכישלון הראשון של צבא ההצלה במלחמת העצמאות.

בקרב זה השתתפו גם חיילים מגדוד 21 של חטיבת כרמלי (אז עדיין חטיבת לבנוני).

באותו יום יצא משוריין נוטרים מנהריה ליחיעם.

במשוריין היו 11 נוטרים. בקילומטר ה-8.5 מנהריה נתקל המשוריין במחסום ופרץ אותו וכן מחסום נוסף.

בקילומטר ה - 9 הוא נעצר לפני מחסום גבוה ואש תופת ניתכה עליו.

הנוטרים השיבו אש אך נאלצו לנטוש את המשוריין ולתפוס עמדות בסביבה.

הערבים הציתו את המשוריין ומצב הנוטרים היה נואש אך הם ניצלו לבסוף על ידי כוח בריטי שהגיע למקום.

בקרב נפלו ששה נוטרים ונפצעו שניים כולם מגדוד 21 מחטיבת כרמלי.

ב־27 במרץ 1948 יצאה שיירה לקיבוץ מנהריה (שיירת יחיעם) שמנתה 90 לוחמים. באמצע הדרך הוצב לה מארב מבעוד מועד על ידי אנשי הכפר אל-כברי הסמוך.

47 מהלוחמים נהרגו.

שאר הלוחמים הצליחו להגיע לקיבוץ בסופו של דבר.

עם כיבוש הגליל המערבי במבצע בן עמי במאי 1948 , נפרץ המצור על יחיעם.