עין חרוד - קוּמְיָה

מעיין חרוד

(ערבית: עין ג'אלות. מילולית: "מעיין גוליית") הוא אתר במערב עמק חרוד, למרגלות הר גלבוע, דרומית לכביש 71, ליד המושב גדעונה, בצד כביש 675, בין צומת יזרעאל לצומת נבות. מעין חרוד הוא מעין המים המתוקים היחיד באזור.

המעין נובע מתוך מערה במורד הר הגלבוע, 37 מטר מתחת לפני הים. מהמערה הוא זורם לתוך ברכה, אשר בסיסה הוא עתיק יומין.

המערה ממנה נובע המעין מכונה "מערת גדעון" על שם גדעון השופט.

מלחמת גדעון

מעין חרוד מוזכר גם במלחמת גדעון השופט במדינים. הם וכל "בני קדם" פלשו לעמק יזרעאל כפי שמתואר בספר שופטים :

"וְהָיָה אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו. וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ עַד-בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר (ו',ג'-ד'). ובהמשך הם עברו וחנו בעמק יזרעאל: "וְכָל-מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (ל"ג).

התגובה של גדעון הייתה: "וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל-עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק" (ז',א'). וכאן הגיע תפקידו של המעיין: "וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּיִם וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת: וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל-הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ"(ה'-ז') וכך נבחרו 300 החיילים אשר ניצחו את המדינים.

לא הרחק ממעיין חרוד התחוללו קרבות בין הצלבנים למוסלמים בימי הביניים, ובמועד מאוחר יותר התרחש שם קרב עין ג'אלות בין הממלוכים למונגולים.

בעת החדשה

בשנת 1921 הגיעו למעיין מתיישבים מן העלייה השנייה והשלישית. הם ייבשו את הביצה שהפיצה קדחת בין אנשי הקיבוץ, והפכו את אדמתה לשדות ולבריכות דגים. בהמשך עברו ראשוני המתיישבים אל מקום הקבע של קיבוץ עין חרוד.

ובמקומם התיישבו אנשי קבוצת החוגים מקימי קיבוץ בית השיטה, עד שעברו אף הם לנקודת הקבע.

במקום עברו קבוצות מתיישבים נוספות.

בשנת 1949 הוקם שם המושב גדעונה על ידי עולים מתימן.

"בית חנקין", שבנה במקום גואל הקרקעות יהושע חנקין. הוא ואשתו אולגה חנקין קבורים במקום, והבית, שלא הספיקו לגור בו.

קוּמְיָה

הכפר ניצב בראש גבעה, 12.5 ק"מ מצפון-מערב לבית-שאן, ונחשב לשער הגישה המערבי לעמק בית-שאן.

ב-1944-45 חיו בכפר 440 תושבים.

שטחו עמד על 4,898 דונם, ש-81 מהם נרכשו בידי יהודים.

תושבי קומיה עזבו ביוזמתם מפחד מתקפה יהודית או בשל לחצים כלכליים.

עין חרוד

עין חרוד הוא הקיבוץ הראשון שהוקם בארץ ישראל.

להבדיל מחבורות החלוצים, שהגדירו את עצמם כ"קבוצה", ופעלו או התיישבו כגון דגניה א' (1909), קבוצת כנרת (1908), איילת השחר (1915), קרית ענבים (1920), ודגניה ב' (1920).

ראשוני הקיבוץ היו אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, חלוצים וחלוצות חברי גדוד העבודה ואנשי "השומר".

העלייה לקרקע בסמוך לפתחו של מעין חרוד הייתה בי"ח באלול תרפ"א 22 בספטמבר 1921, בערבו של יום.

היישוב השיתופי שאותו הקימו נקרא בתחילה: "פלוגת גדוד העבודה בעמק יזרעאל".

בקיץ תרפ"ג 1923 התפלג קיבוץ עין חרוד מ"גדוד העבודה". הצטרפו אליו חבורות חלוצים, והוא הפך ל"קיבוץ ארצי" שפלוגותיו פזורות ברחבי הארץ.

עין חרוד וקיבוצים נוספים הקימו ב-1927 את "הקיבוץ המאוחד".

ב-1926 עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו, בגבעת "קומי". (במקומו התיישב ארעית גרעין המייסדים של קיבוץ בית השיטה, עד שעבר למקום הקבע; וכן התגוררו ליד מעין חרוד קבוצות מתיישבים נוספות).

בשנת 1952, כחלק מן המאבק בתנועת העבודה והפילוג בקיבוץ המאוחד התחולל פילוג גם בקיבוץ עין חרוד. הקיבוץ התפצל לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד (שנשאר בקיבוץ המאוחד) ועין חרוד איחוד.

בשנת 1954 עברה הקבוצה המזוהה עם מפא"י ואשר פרשה מן הקיבוץ המאוחד, לאתר סמוך על גבעת קומי שבאדמות הקיבוץ והקימה את "עין חרוד איחוד".

הקיבוץ עין חרוד הוותיק, שבו נשארו החברים שזוהו בעבר עם מפ"ם, נקרא מאז בשם "עין חרוד (מאוחד)".