קריית ים - עַרַבּ אלעַ'וַארִנַה

אפק

אפק או אפיק נזכרת כעיר בנחלת אשר (יהושע יט, ל') ובספר שופטים כתוב "אך אשר לא הוריש את יושבי עכו.. ואת אפיק.." (שופ' א, לא')

התל יושב לאורך התקופה הכנענית קרי הברונזה התיכונה והלאה לתקופה הישראלית ואז כנראה ירדה מחשיבותה.

בתקופה ההלניסטית ולמרות קרבתה לדרך הרומית עכו-קיסריה העיירה במקום נותרה קטנה גם בתקופה הרומית.

בתקופה הצלבנית נבנתה מצודה שחלשה על אזור עכו ומאוחר יותר טחנות קמח ששיגשגו בגלל כמות המים המבורכת והמקום הפך למרכז חקלאי חשוב לנוצרים.

עַרַבּ אלעַ'וַארִנַה/גִ'דְרו

אין מידע

קריית ים

בשנת 1928 הוחל תכנונו של האזור ונקנו כ־37,000 דונם באזור מפרץ חיפה, על ידי החברות East Palestine Coperation והקרן הקיימת לישראל.

רוב האזור היה ביצות נגועות במלריה, אך שתי החברות החלו במלאכת הייבוש ופיתוח האזור. האזור תוכנן על־פי שיטת "תכנון ערים מודרניות", והאזור חולק לאזורי מגורים, תעשייה וחקלאות.

בשנת 1939 חברת הבנייה "גב ים" קנתה חלק מהאזור והחלה בבניית השכונה הראשונה.

בשלב הראשון נבנו 60 יחידות דיור, ש-40 מתוכן הועמדו לרשות הצבא הבריטי, והשאר הוצעו למכירה.

בחלק מיחידות הדיור שהוקצו לצבא הבריטי התגוררו הנוטרים.

מיקומו של היישוב היווה נקודה אסטרטגית חשובה עבור הבריטים, זאת בעיקר לשם הגנה על נמל חיפה ובתי הזיקוק ועל כן הוצבו על החוף מגדלי תצפית וסוללה בת שני תותחים בני שישה אינץ' כל-אחד.

לפני הקמת היישוב הוקם בשטחו בית ספר לתותחנים של הצבא בריטי.

70 נוטרים יהודים בפיקודו של סרג'נט יעקב נמרי שמרו על הבסיס בקרית ים ועל מחנות הצבא בקריית-מוצקין.

תחילת ההתיישבות

גרעין המתיישבים הראשון הגיע בשנת 1941 בנסיבות שונות.

חלק מהנוטרים אשר הוצבו בתחנה מתוקף תפקידם החליטו להתמקם ביישוב ולהיות לתושבי קבע.

עם קבוצה אחרת של מתיישבים נמנו חיילים יהודיים, אשר שירתו בצבא הבריטי ולאחר שחרורם החליטו להשאר ולהתיישב במקום.

קבוצה שלישית כללה את משוחררי הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה.

קבוצה רביעית הורכבה בעיקר מזוגות צעירים יוצאי אירופה.

בתחילת שנות ה-50 הגיעו לקרית ים עולים מתימן ומאירופה - ניצולי שואה ופליטי מלחמת העולם השנייה.