עין גב - נֻקָיְבּ

סוסיתא

במהלך החפירות נתגלו שרידים ספורים בני התקופות הנאולית קראמית והכלקוליתית. השרידים כולם נתגלו בשכבה האדמה המכסה את סלע הבזלת של ההר ורק בסמוך למרכז ההר.

העיר נוסדה ככל הנראה באמצע המאה ה-2 לפני הספירה בידי הממלכה הסלאוקית. לא מן הנמנע כי במקום היה מוצב צבאי תלמי עד שנת 200 לפנה"ס ואילו לאחר קרב פניון, כאשר כל המרחב הארץ-ישראלי עבר לשליטת הממלכה הסלאוקית שבסיסה בסוריה, הוחזק על ההר מוצב סלאוקי עד להפכיתו לעיר כמחצית המאה לאחר מכן. שמה היווני הרשמי של העיר אנטיוכיה היפוס

לעיר היו שני מעגנים בכנרת.

בשנת 80-83 לפני הספירה, בתקופת החשמונאים נכבשה העיר בידי אלכסנדר ינאי ואנשי העיר אולצו להתגייר ועברו ברית מילה.

בשנת 63 לפני הספירה כבש הגנרל הרומי פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי.

סוסיתא נודעה בתקופה זו כאחת מהדקאפוליס (עשרת הערים). עשר ערים יווניות באזור סוריה, ישראל ובעיקר ירדן של היום, שתחומן התאפיין בתרבות ההלניסטית-רומית. בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה יחסית והיא הטביעה מטבעות מקומיות עם הטבעה של סוס לכבוד שם העיר.

סוסיתא הועברה על ידי הרומאים להורדוס בשנת 37 לפני הספירה ולאחר מותו, בשנת 4 לפנה"ס הועברה לפרובינקיה של סוריה. סוסיתא הייתה עיר פאגנית ונחשבה ליריבתה המושבעת של העיר היהודית טבריה

בעיר התגורר מיעוט יהודי.

בתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר את תושביה היהודים וכן ידוע שיהודים מהעיר השתתפו בתקיפת העיר מגדל.

לאחר הכנעת היהודים בשנת 135 לספירה במרד בר כוכבא והפיכת יהודה לפלשתינה זכתה העיר לפריחה.

העיר הוקמה מחדש במבנה הרומי עם רחובות מקבילים כאשר הרחוב המרכזי הוא הדקומנוס מקסימוס שחצה את העיר ממזרח למערב. הרחוב עוטר כנראה במאות עמודי גרניט אדומים שיובאו ממצרים והדבר מעיד על עושרה של העיר. העיר הוקפה בחומות חדשות ובעיר הוקם מקדש לקיסר וכן תיאטרון, אך הדבר המשמעותי ביותר היה בניית אמת מים שהובילה מים לעיר באמה שאורכה 25 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן עד לעיר.

עם החלוקה מחדש של הקיסר דיוקלטיאנוס בתקופה הביזנטית הפכה העיר חלק מפרובינציה פלשתינה סקונדה שכללה את הגליל ורמת הגולן.

בשנת 359 לספירה העיר הופכת מקום מושבו של הבישוף.

עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה-6 לספירה, שוקעת גם העיר.

בית אומיה פלשו לפלשתינה במאה ה-7, משלימים את הכיבוש בשנת 641. השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך ולדבוק בנצרות, אך העיר המשיכה להדרדר. בחודש ינואר של שנת 749 בעקבות רעידת אדמה שהרסה את העיר, העיר ניטשה ולא יושבה מחדש.

נֻקָיְבּ

הכפר שכן באזור שטוח על החוף המזרחי של הכינרת,

בשנות ה-1880 נרכשו כל אדמות נוקיב בידי בהא אללה, מייסד הדת הבהאית.

אנשי אל-נוקיב הוסיפו לעבד את אדמתם כאריסים לפחות עד שנות ה-1920, אז מכרו הבהאים את רוב האדמה לקק"ל.

ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-320, מוסלמים ברובם.

אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 13,010 דונם, מהם 9,851 בבעלות יהודית.

רוב התושבים עקרו לסוריה, אך חלקם יושבו מחדש בכפר שעבּ שבנפת עכו.

הבהאים שרכשו אדמות הכפר נוקייב, גרו באזור שמדרום לעין גב במבנה הקרוי "הפרסי", מתחילת המאה הקודמת ועד סוף מלחמת השחרור.

בית הקברות שלהם מצוי בתוך שטח מגודר של כ- 50 על 50 מטר גן קטן ועוד מספר קברים של הקברים הועברו לנקודה זו ב-1975 ע"י נציגי הבההים שמרכזם בחיפה, על מנת להקים במקום גן ציבורי גדול (שבינתיים טרם הוקם).

בני יהודה (הישנה)

במקום שכן הכפר ביר א שקום שאדמותיו נרכשו ב-1887 ע"י אנשי ארגון בני יהודה לאחר שני כשלונות של התיישבות קודמת ברמתנייה. זו הפעם היחידה בהיסטוריה ההתיישבותית שיהודים חיו ממש בתוך כפר ערבי כשכנים וכשותפים לאותו גורל. עד 1920 המושבה המעניינת הזו המשיכה להתקיים למרות שניטשה מספר פעמים ולמרות מגיפת הכולירע שהיכתה בתושביו. למרות עזרתם של חובבי ציון למושבה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נותרה במקום משפחת ברנשטיין בלבד ולאחר הירצחו של אחד מבני המשפחה ע"י ערבי שהיה מבני ביתם, עזבה שאר המשפחה לטבריה.

במקום שרידים מהתקופה הביזנטית.

עין גב

הקיבוץ נוסד בשנת 1937 במסגרת ישובי "חומה ומגדל". מייסדיו היו חברי גרעין "בתלם" מתנועות החלוץ והבונים בגרמניה, שהתאחד ב-1935 עם קבוצה מבוגרי תנועת נצ"ח מצ'כוסלובקיה וארצות הבלטיות. לפני עלייתם לקרקע עברו המתיישבים הכשרה באפיקים, כפר גלעדי וגבעת חיים, וישבו באופן זמני בחצר כנרת.

במלחמת העצמאות היה הקיבוץ יישוב יחידי בחוף המזרחי של הכנרת. הסורים הסתפקו בהפגזות על הקיבוץ אך ריכזו את מאמצם לפרוץ לגליל דרך בקעת הירדן והדגניות. כאשר הם נעצרו הם החליטו להסתפק בהתקפה וכיבוש נקודות בודדות. הם כיוונו את מאמציהם לעין גב ומשמר הירדן. כיבוש עין גב הוטל על גדוד סורי מוגבר בסיוע ארטילריה ומטוסים. על המשק הגנו כ-100 חברים מצוידים בנשק קל, מקלע בינוני, שתי מרגמות "2 ו-"3, מרגמת דוידקה ושני פיאטי"ם.

ההתקפה התחילה בבוקר ה-10 ביוני 1948. הסורים התקיפו מצפון, מדרום וממזרח. ההתקפות מצפון ומדרום נהדפו על ידי חברי המשק אולם במזרח הצליחו הסורים לחדור את גדר המשק ולכבוש מיצדית פילבוקס. חברי הקיבוץ החישו למקום תגבורת ובעזרת הפגזה מרגמות יעילה הצליחו לכבוש בחזרה את הפילבוקס. התקפת הסורים נבלמה והם החלו לסגת כשהפגזת המרגמות מזנבת בהם. אבידות מגיני עין גב היו ארבעה הרוגים. לסורים נגרמו עשרות הרוגים.

ב-11 ביוני 1948 הותקפה עין גב בשנית, הפעם על ידי כוח של צבא ההצלה. ההתקפה נבלמה בכוח האש של המגינים ולא הגיעה לשלב הסתערות. אחד מן המגינים נהרג.

ב-12 ביוני 1948 נערכה על המשק התקפה שלישית על ידי כוחות מקומיים מכפרי הסביבה. התקפה זו נהדפה ללא נפגעים.

ההפוגה הראשונה נוצלה על ידי חברי עין גב לחיזוק הביצורים ולתוספת אמצעי לחימה. לחברי הקיבוץ היה ברור שלא יהיה פתרון לביטחונה של עין גב כל עוד הר סוסיתא מוחזק על ידי הסורים. הוחלט לכבוש את סוסיתא לפני שהפסקת האש (ההפוגה השנייה) תיכנס לפועל.

בליל ה-18 ביולי 1948 נעה מחלקה של 37 חברי עין גב בואדי מדרום למשלט הסוסיתא והסתערה עליו ממזרח. הסורים שלא ציפו להתקפה מכיוון זה, נסוגו והמשלט נכבש ללא אבידות.

בעקבות יישום הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לסוריה ב-1949 ("הסכמי רודוס") נקלע הקיבוץ לתוך מובלעת בין שני אזורים מפורזים שהריבונות עליהם לא הייתה ברורה. ישראל פעלה למימוש ריבונותה בכל השטח עד הגבול הבינלאומי ואילו סוריה ניסתה לחלוש על השטחים הסמוכים לגבול ממערב באמצעות ירי והתקפות צבאיות. תושבי עין גב סבלו מאוד מההתקפות האלה שלא נסתיימו אלא לאחר כיבוש רמת הגולן בידי צה"ל במלחמת ששת הימים.