גליל תחתון

רכישת אדמות:

מדוע הם נטשו ?

מבצע דקל

מבצע דקל היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות נגד צבא ההצלה. הוא נערך בגליל המערבי ובגליל התחתון בין התאריכים 9 ביולי 1948 - 19 ביולי 1948.

עם כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף שלטו היהודים בגליל המערבי ברצועת חוף צרה. כוחות קאוקג'י המשיכו בהתגרויות שהגיעו לשיא בקרב באל בירווה ב-24 ביוני 1948. מטרת המבצע בשלב א' הייתה לכבוש את מוצבי קאוקג'י ברכסי הגליל המערבי כדי ליצור עומק ברצועת החוף בשליטת צה"ל. רק לאחר הצלחת המבצע הוחלט להמשיכו לעבר נצרת ולהביס את קאוקג'י ששם הייתה מפקדתו.

במבצע השתתפה חטיבה 7 המשוריינת. גדוד 21 של חטיבת כרמלי (שאר הגדודים של החטיבה היו עסוקים במבצע ברוש) וגדוד 13 של חטיבת גולני.

שלב א' - הרחבת רצועת החוף

בליל ה-8 - 9 ביולי 1948 נכבש הכפר המוסלמי כויכאת (היום קיבוץ בית העמק).

באותו לילה כבש כוח מגדוד 71 של חטיבה 7 את תל כיסון ממזרח לעכו.

בליל ה9 - 10 ביולי 1948 נכבש הכפר אל עמקא (היום מושב עמקה) .

לאור כיבוש כפרים אלה נכנעו ללא קרב הכפרים הדרוזים כפר יסיף, אבו סנאן וירכא ב-10 ביולי 1948.

השלב הבא היה כיבוש הכפר הגדול שפרעם שבו היה רוב נוצרי, ומיעוט דרוזי ומוסלמי. לפני ההתקפה נפגשו בלילה מפקדי צה"ל ונציגי הדרוזים והוסכם שהדרוזים לא יגלו התנגדות לכיבוש.

ההתקפה החלה בליל ה-13 - 14 ביולי 1948. בהפגזה נהרג תושב נוצרי אחד שהיה במנוסה לתוך המנזר. לאחר מכן פרצו כוחות מגדוד 21 ומחטיבה 7 לתוך שפרעם. התושבים המוסלמים נמלטו, והנוצרים והדרוזים נשארו.

פלוגה משוריינת מגדוד 79 של חטיבה שבע יצאה משפרעם לאעבלין וכבשה את הכפר ללא קרב.

שלב ב - כיבוש נצרת

הצלחת השלב הראשון של המבצע הביאה לחידוש התנופה שמטרתה הייתה לכבוש את נצרת שבה הייתה מפקדתו של קאוקג'י ובאותו זמן להקל על הלחץ בחזית סג'רה ששם תקף קאוקג'י ללא הפסקה.

קאוקג'י ביצר את נצרת ובעיקר את בית המשטרה שהיה הגדול בארץ, נגד התקפה מדרום, מצד עמק יזרעאל.

הוחלט לתקוף את נצרת מכוון צפון-מערב. הכביש משפרעם היה צר ומצידיו היו כפרים עוינים (כיום כביש 79).

בליל ה-15 16 ביולי 1948 יצאו כוחות חטיבה 7 וגדוד 21 משפרעם לעבר נצרת. לפנות בוקר כבשו כוחות גדוד 21 את הכפר הגדול צפוריה (היום מושב ציפורי) כמעט ללא קרב ובאבידות של הרוג ושני פצועים.

גדוד 13 כבש את הכפר אל-מוג'ידל (היום מגדל העמק) ואת הכפר מעלול ופתח את הדרך לכפר החורש.

במשך ה-16 ביולי 1948 נכבשה עילוט והתארגנה שיירת מסע מורכבת משתי פלוגות משוריינות, פלוגת זחלים, תותח 20 מ"מ ושני מחלקות מגדוד 13.

בינתיים שלח מפקד נצרת פלוגת משוריינים לעצור את השדרה הממונעת. התותח בן ה-20 מ"מ שהיה באמצע השדרה, הועבר קדימה ובמרחק של כ-500 מטר ירד מהכביש ופתח באש מדויקת על משורייני קאוקג'י. הפגיעות היו מדויקות ומתוך תשעה משוריינים נפגעו ששה והיתר נסו.

בשעה 17.40 נכנסו כוחות צה"ל לנצרת ללא קרב ותפסו את בית המשטרה. קאוקג'י ואנשיו נמלטו בלילה.

בשעה 22.00 נחתם הסכם הכניעה בין נציגי התושבים לנציגי צה"ל.

פקודות המטכ"ל לאחר כיבוש העיר היו בקשר לשמירה על המקומות הקדושים ומניעת ביזה. לא היו הוראות מה לעשות בתושבים.

דוד בן-גוריון כותב ביומנו כי חיים לסקוב הודיע לו שמפקד חזית הצפון משה כרמל מבקש לגרש את התושבים וכי בן דונקלמן מהסס. בארכיון צה"ל נמצא המברק בו מורה בן-גוריון בכתב ידו: אל תרחיקו אנשים מנצרת.

תוצאות המבצע

עם נפילת נצרת התמוטט כוחו של קאוקג' בגליל התחתון. הכפרים דבוריה ואיכסל נכנעו. הוסר הלחץ מסג'רה ולוביה נפלה ללא קרב. לקראת סוף הקרבות נכבשה סחנין אך הכוח הכובש נסוג והיא נכבשה שוב על ידי כוחות קאוקג'י. צה"ל השתלט על הכפרים טמרה כאבול, כאוכב, כפר מנדא ועוד.

נסיון לכבוש את תרשיחא נהדף ולכוח נגרמו 6 הרוגים.

קאוקג'י ברח לתרשיחא שם הקים את מפקדתו החדשה ונשאר בה עד לתבוסתו הסופית במבצע חירם.

סגרה - אילניה - לוביה

התקפה הראשונה על סג'רה

ב-6 ביוני 1948 חדר צבא ההצלה לגליל בציר מלכיה - סעסע והתבסס במרכז הגליל. תוכניתו של קאוקג'י הייתה לתקוף בכיוון מזרח בתאום עם הסורים במשמר הירדן כדי לחבור איתם ולנתק את הגליל העליון המזרחי בתנועת מלקחיים.

לאחר כישלון התקפת גולני על לוביה, שינה קאוקג'י את תוכניתו. הוא ביקש לנצל את כישלון ההתקפה ולהטיל את כל כוחו על סג'רה כדי להשיג על ידי כך שני הישגים:

• הרחקת האיום מצומת מסכנה - עילבון שהיה הקשר היחידי בין נצרת לגליל העליון.

• כיבוש סג'רה יאפשר לו פריצה לאזור התבור כדי לנתק את הכביש היחידי שהוביל מהעמק לגליל, בסביבות כפר כמא.

על סג'רה הגנו חיילי גולני מגדוד "דרור", "ברק" ופלוגה מחטיבת כרמלי. ההפוגה הייתה להיכנס לתוקף ב-11 ביוני 1948 בשעה 10.00 אולם קאוקג'י לא ראה את עצמו כבול להחלטות האו"ם.

בשעה 09.15 נתגלה טור של 50 מכוניות מצד עילבון ומנצרת ומהן ירדו מאות לוחמים ערבים. תוך זמן קצר החלה הפגזה של תותחים ומרגמות והסתערות על המשלטים מצפון וממערב לסג'רה. תוך זמן קצר נאלצו המגינים לסגת באבדות כבדות והערבים כבשו את רוב משלטי סג'רה. מטה החטיבה שנמצא ביבנאל שלח מיד משוריין נושא תחמושת ולוחמים ובניהם רופא החטיב הד"ר ישעיהו מוריס. המשוריין פרץ לסג'רה כשהוא יורה לכל עבר. לאחר שתפסו הערבים את המשלטים הם הפגיזו משם את סג'רה. פגז אחד חדר לתחנת העזרה הראשונה שנמצאה באחד מבתי המושבה והרג את ד"ר מוריס.

בלילה נסוג קאוקג'י, ייתכן בגלל האבידות הכבדות. כוחות צה"ל חזרו בבוקר ה-12 ביוני 1948 ותפסו את המשלטים שנכבשו. חילופי האש נמשכו כל היום ורק ב-13 ביוני 1948 השתררה ההפוגה בחזית הזאת.

ההתקפה השנייה על סג'רה

בתקופת ההפוגה הראשונה הובא גדוד ברק לסג'רה והחלה עבודת התבצרות קדחתנית לקראת חידוש הקרבות.

סג'רה רתקה כ-800 לוחמים ערביים, רובם אנשי צבא ההצלה ומיעוטם לוחמים מקומיים, 8 משוריינים עם צריח, 6 משורייני זחל פתוחים, תותחים ,מרגמות ומספר מטוסים (כנראה עיראקים).

קאוקג'י פתח בהתקפה ב-9 ביולי 1948 שנמשכה ללא הפסקה עד 18 ביולי 1948. הגנת סג'רה התבססה על שלושה משלטים עקריים בצפון, מערב ודרום. המגינים הפעילו יחידת קומנדו שהייתה מתגנבת לקווי הערבים ומניחה שם מוקשים שהיו מתפוצצים למחרת בעת ההתקפה. משלטים עברו מיד ליד אולם סג'רה לא נפלה. ב-12 ביולי1948 השתמשו תותחני קאוקג'י בפעם הראשונה בפגזי רסס (שרפנל). מטוסי "טייסת הגליל" עזרו בהפצצות לילה על ריכוזי התוקפים. ב-14 ביולי 1948 ערכו כוחותיו של קאוקג'י 8 התקפות בסיוע מטוסים. כל ההתקפות נהדפו אבל קאוקג'י התמיד בהתקפותיו כי כיבוש סג'רה נעשה בעיניו לעניין של יוקרה. הוא היה שקוע כולו בסג'רה ולא שם לב לכוחות צה"ל הנעים משפרעם לעבר נצרת במבצע דקל. ב-16 ביולי 1948 הבחינו מגיני סג'רה בתנועת בריחה ניכרת של מכוניות בכיוון נצרת-עילבון.

ב-17 ביולי 1948 פסקה הארטילריה של קאוקג'י מלפעול ונראתה בריחה מכפרי הסביבה. הכפר דבוריה חתם על הסכם כניעה. הארטילריה היהודית רוכזה על לוביה ונראתה מנוסה המונית משם.