מלכיה - אלמַאלִכִּיָּה, קַדַס

מלכיה

מקור השם של היישוב היסטורי – "מלכיה" הייתה משפחת כוהנים שבניה שירתו בבית המקדש. השם "מלכיה" מופיע במקומות רבים במקרא: בירמיהו, בעזרא, בנחמיה ובדברי הימים. עם חורבן בית שני עקרה משפחת הכוהנים מירושלים, נדדה לגליל והתיישבה במקום שבו קיים היום הקיבוץ.

היישוב היהודי התקיים במקום כ-400 שנה. לאחר מכן הפך לכפר הערבי בשם "אל-מאלכיה".

קדש בגליל

קדש הייתה עיר בצפון שבט נפתלי, ומזוהה בתל-קדיס שבשטח הגן הלאומי תל-קדש.

קדש מתוארת כמבצר של שבט נפתלי, וכעיר מקלט ועיר המוקדשת ללויים.

העיר מכונה "קדש בגליל בהר נפתלי" כדי להבחין בינה לבין קדש נפתלי, המזוהה עם ח'ירבת-קדיש ממזרח לפוריה, בבקעת יבנאל. כמו כן, יש להבחין בינה לבין קדש שליד צומת מגידו, עיר בתחום שבט יששכר.

את העיר כבש תגלת פלאסר השלישי בשנת 733 לפנה"ס:

קדש נזכרת בפפירוסים של זנון. בספר חשמונאים א' בקרב בין יונתן החשמונאי ודמטריוס הראשון.

על פי יוסף בן מתתיהו, טיטוס קבע בה את מחנהו לקראת צאתו לקרב ביוחנן מגוש חלב.

אלמַאלִכִּיָּה

הכפר שכן בהרי הגליל העליון בגובה 675 מטרים מעל פני-הים, במורד הצפוני של גבעה. פחות מחצי קילומטר ממערב לו עבר גבול לבנון, וצפת שכנה 15.5 ק"מ מדרום.

יתכן שאל-מאלִכִּיה נבנה על אתר הכפר הביזנטי כַּפַרְגון.

ב-1596 מנה הכפר 369 תושבים.

ב-1944-45 מנה מספר התושבים כ-360,

אדמות-הכפר השתרעו אז על 7,328 דונם. .

בין מאי לאוקטובר 1948 התחלפה השליטה בכפר חמש פעמים.

הפלמ"ח כבש את הכפר ב-12 במאי 1948 מידי גדוד ירמוך השני של צבא השחרור הערבי. ל

למחרת, נכבש הכפר מחדש בידי הצבא הערבי.

ב-29 במאי כבשה שוב ההגנה את הכפר.

ב-7 ביוני 1948 שבו כוחות לבנוניים וכבשו את הכפר והחזיקו בו כל אותו הקיץ.

הגדוד התשיעי של חטיבה שבע תקף את הכפר מכיוון דרום וכבש אותו בקלות בסוף אוקטובר 1948, במסגרת מבצע חירם.

קַדַס

הכפר שכן 17 ק"מ מצפון לצפת.

ממזרח לכפר שכנה עיירה רומית וביזנטית חשובה. חפירות גילו במקום מקדש רומי מהמאה השניה לספירה.

במשך התקופה המוסלמית המוקדמת קדס היתה עיר בנפת ירדן.

הגיאוגרף הערבי אל-מַקְדִסי תאר אותה ב-985 לספירה כעיירה קטנה.

בסוף המאה ה-16 חיו בכפר 319 תושבים.

ב-1944-45 חיו בכפר, ובכפר בֻּלַיְדא [הלבנוני] הסמוך, 390 תושבים.

אדמות שני הכפרים השתרעו באותה עת על 14,139 דונם, מהם 3,491 אשר נרכשו בידי יהודים.

הגדוד הראשון של הפלמ"ח כבש את הכפר בליל ה-14-15 במאי, אך נאלץ לסגת בשל התקפה מצד כוחות לבנוניים שחצו את הגבול.

הצבא הלבנוני נשאר בכפר במשך שבועיים.

ב-28-29 במאי כבש כוח משוריין של ההגנה את הכפר.

ב-6 ביוני כבשו צבא השחרור הערבי והכוחות הלבנוניים את הכפר.

הכוחות הערבים נשארו בקדס עד שהכפר עבר שוב לידיים ישראליות במהלך מבצע חירם, בסוף אוקטובר 1948.

מלכיה

היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי חיילים משוחררים ממלחמת העצמאות.

קרבות מלכיה

לקראת הקמת מדינת ישראל נערכו צבאות מדינות ערב לפלישה. צבא לבנון בצירוף כוחות בפיקוד אדיב שישכלי מצבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י התכוננו לחבור לצבא סוריה שממזרח ובתנועת מלקחיים לנתק את אצבע הגליל משטחי מדינת ישראל, לצורך כך החלו להיערך ממערב לכפרים מאליקייה וקדס.

הכפר מלכיה

מלכיה היה כפר שאוכלס על ידי שיעים מתואלים.

שכן על גבול המנדט הבריטי ואזור השליטה הצרפתי בלבנון.

הכפר שלט על כביש הצפון לאורך הגבול עם לבנון. ויחד עם שכנו, הכפר המתואלי קדס (ליד תל קדש), חלש על תא שטח שהיווה מסלול כניסה נוח מלבנון לגליל העליון.

בכפרים, ובמחנה צבא בריטי סמוך שנמסר על ידי הבריטים לערבים באמצע אפריל 1948, שהו אנשי צבא ההצלה מתוגברים בכוחות לבנונים.

מדרום לכפר שלטה עליו גבעה ועליה עץ אלה שנודעה בשם גבעת העץ (ומאוחר יותר גבעת גנדי).

קרב מלכיה הראשון

הכנות

כהכנה למבצע יפתח הוקמה חטיבת יפתח מגדודי הפלמ"ח הראשון והשלישי.

החטיבה ישבה במחנה פילון שליד ראש פינה.

בשלבי המבצע האחרונים תוכנן להשתלט על הרי נפתלי, לתפוס את מלכיה ואת המחנה הצבאי הסמוך לה כדי שתשמש עמדה קדמית למקרה של פלישה לבנונית, ולתפוס את משטרת נבי יושע כדי למנוע את ניתוקם של היישובים רמות נפתלי ומנרה.

כיבוש מלכיה וקדס הוטל על הגדוד הראשון של הפלמ"ח.

הוחלט להפתיע את הכוחות הערבים ולפתוח בהתקפה עוד לפני הפלישה הערבית הצפויה.

על "הפלוגה הדתית" הוטל לכבוש את הכפר קדס, ובהמשך לפעול בשלוחה הצפונית של כפר מלכיה.

על שתי פלוגות הוטל לעלות מדרום על מלכיה עצמה ועל המחנה הצבאי הבריטי.

פלוגה נועדה לחסום תגבורת ערבית מכיוון דרום.

התנועה ליעד

בשעות הערב של ה- 13 במאי יצא הגדוד הראשון של חטיבת יפתח מן הכביש המוליך מראש פינה לתל-חי, למסע רגלי בן 30 קילומטר בליווי פרדות במעלה הרי נפתלי.

הפרדות סירבו להתקדם והלוחמים נאלצו לשאת את כל האספקה על גבם.

עקב הדרך הקשה בערפל ובשל טעות ניווט איחר הגדוד להגיע ליעדו וההתקפה נדחתה ללילה הבא.

בליל ה-14 במאי (יום הכרזת המדינה), התארגן הגדוד מחדש והתפצל לשני הכוחות שנועדו לכבוש את קדס ואת מלכיה.

הקרב על הכפר

הכוחות הגיעו ליעדים בחצות הלילה שבין ה-14 במאי ל-15 בו.

בתחילת ההתקפה כבשה פלוגה את המחנה הבריטי בהתנגדות מועטה.

מחלקה הגיעה ל'גבעת העץ' והתארגנה להגנה עליה מבלי שהתחפרה בה.

פלוגה הסתערה על הכפר עצמו והחלה לנהל בו לוחמת שטח בנוי.

החיילים הלבנוניים שהוצבו בכפר השתמשו במטולי-רימון וגרמו לנפגעים רבים.

הלוחמים הערבים בכפר גילו התנגדות עזה וצבא לבנון החל להזרים לכפר כוחות מצפון וביצע התקפת-נגד.

בגלל הפצועים הרבים והמבנה הטופוגרפי של השטח - לא התאפשרה נסיגה מסודרת באור יום, והמג"ד הורה לכוחות להחזיק מעמד עד הערב בעמדות אליהן הגיעו בכפר ומסביבו בתקווה שהחשיכה תאפשר נסיגה מסודרת בחיפוי הדדי.

עם ערב אנשי הפלוגה החלו לסגת, תוך שהם משאירים בשטח הכפר מספר נפגעים שלא הצליחו לפנותם.

התקפת צבא לבנון

בבוקר ה-15 במאי ריכז צבא לבנון כוח בן שתי חטיבות והחל בפלישה.

הכוחות הלבנוניים יצאו למספר התקפות מלוות במשוריינים וארטילריה וגרמו אבידות כבדות לכוח הישראלי שהתרכז בגבעת העץ ובמחנה הבריטי.

בכך נתקל כוח גדודי ישראלי שאינו מבוצר במאמץ העיקרי של צבא לבנון בפלישה לישראל. המפקד הורה לאנשיו לנצור את אשם עד שהתוקפים יגיעו לטווח של כמה עשרות מטרים ויחשפו.

בינתיים ספג הכוח הפגזה כבדה ונפגעו לוחמים נוספים.

כוח הפלמ"ח, שלא התמודד עד אז עם צבא סדיר, לא עמד בהתקפה, ומקצת הלוחמים, מהם מגויסים חדשים שהיו מותשים מחום, צמא ורעב, ברחו או הסתתרו.

הנסיגה

מפקד הגדוד עשה מאמצים לעודד את לוחמיו שלא להישבר, אך בשעות הצהריים נאלץ לתת פקודת נסיגה לכיוון עמק קדש ורמות נפתלי.

הנסיגה התבצעה באור יום ותחת אש, בחיפוי פלוגתו של אסף שמחוני, כאשר הנסוגים נושאים את הפצועים (שליש מן הכוח) ואת נשקם.

מחלקה אחת נותרה אחרונה על גבעת העץ כדי לחפות על הנסיגה.

אבדות הפלמ"ח

בקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלמ"ח ו-120 לוחמים נפצעו, חלקם קשה מאוד.

בגלל נטל הפצועים, נאלץ הגדוד הנסוג לנטוש את גופות רוב ההרוגים בשטח. לעמק קדש הורדו רק שישה חללים. השאר, 18 במספר, נותרו בכפר ועל גבעת העץ.

הכוחות הלבנונים אספו את מרבית הגופות למערום וכיסו אותן בסלעים. גופות נוספות רוכזו במערה בצלע גבעת העץ. חללים אלו נאספו רק חצי שנה מאוחר על ידי קבוצה של הורים ונקברו בקבר אחים בקיבוץ מעוז חיים. שישה מחללי הקרב נחשבו נעדרים עד שנת 2009, שאז נקבע ששרידיהם נקברו גם הם בקבר האחים.

למרות הנסיגה והאבדות הכבדות, הצליח הכוח לפגוע בלוחמים ערבים רבים, עיכב את הכוחות הלבנוניים ובלם את תנופת הפלישה הלבנונית המתוכננת במורד הרי נפתלי לכיוון עמק החולה.

קרב מלכיה השני

כמסקנה מכישלון הקרב הראשון, תוכננה ההתקפה השנייה על מלכיה כקרב הטעייה שיאגף את הכפר מצפון.

בליל ה-28 במאי 1948, כשבועיים לאחר הנסיגה, חצה בסתר טור משוריינים, האחד מהם חמוש בתותח 20 מ"מ של חטיבת יפתח דרך השדות באזור מנרה את גבול לבנון.

בהגיעו לכביש בין מרג' עיון לעיתרון, הכוח החל לנוע באורות מלאים דרומה לעבר מלכיה.

לאורך כ-15 ק"מ עבר הטור דרך מספר כפרים שתושביהם הניחו שמדובר בכוח לבנוני.

עקב טעות ניווט החמיץ הכוח את הפנייה דרומה למלכיה, והמשיך לכיוון הכפר הלבנוני עיתרון.

במקביל, ערכו כוחות פלמ"ח וחי"ש התקפת הסחה על מלכיה מכיוון בקעת קדש שמדרום, ומגיני הכפר הזעיקו עזרה מן העיירה בינת ג'בייל.

הטור המשוריין נתקל בכח התגבורת הלבנוני שהוזעק, פגע בו וגרם לנסיגתו, ואז שב לכיוון מלכיה.‏

השמדת כוח התגבור הלבנוני גרם למגיני מלכיה הערבים להימלט ולהותיר את מלכיה בידי הפלמ"ח.‏

חילופי הכוחות הישראלים

בעקבות התגברות הלחימה בגזרת המרכז, הועברה חטיבת יפתח לאזור לטרון כדי להשתתף במבצע יורם וגזרת גבול לבנון נמסרה לאחריותה של חטיבת עודד.

ב-1 ביוני 1948 הוחלפו לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח על ידי פלוגה א' של גדוד 11 מחטיבת עודד.

הפלוגה הייתה מורכבת מחברי ההגנה בחיפה, שהתבצרו בארבעה מתחמים עיקריים:

• הכפר גופו, שבו התמקמה גם מפקדת הפלוגה

• בית המכס צפונית-מערבית לכפר

• המחנה הצבאי הבריטי העזוב, דרומית לכפר וגבעת העץ שלידו.

• גבעה ממזרח לכפר

קרב מלכיה השלישי

ב 5 ביוני 1948, בשעה 12:00 תקפו את מלכיה יחידות של צבא לבנון מתוגברות בשיריוניות סוריות ויחידות של צבא ההצלה.

ההתקפה הלבנונית החלה בהפצצה מהאוויר ולאחריה הפגזה ארטילרית כבדה ובשעה 13:30 החלו כוחות הרגלים הלבנונים לתקוף את עמדות לוחמי הפלוגה.

ראשונים נפגעו הלוחמים בבית המכס ובשעה 16:30 נותק הקשר בינם לבין מפקדת הפלוגה בכפר.

ראשוני הפצועים החלו להגיע לכפר ודיווחו כי הכוח סבל אבידות קשות.

בשעה 18:00 ביקש מפקד הכוח על "גבעת העץ" אישור לסגת אך קיבל פקודה להחזיק בגבעה עד רדת החשיכה.

הכוח מילא אחר הפקודה ועם רדת הערב נסוג למחנה הצבאי כשהוא נושא עמו את מפקד הכוח שנפגע בקרב.

עם רדת החשיכה, לאחר לחימה עזה במשך למעלה מ-7 שעות מול כוחות אויב גדולים, פסקה האש. לוחמי פלוגה א' החלו להתכנס בכפר ולהתארגן לקראת נסיגת הכוח ממלכיה. מצבורי התחמושת והציוד הושמדו כדי שלא יפלו בידי הכוחות הערביים.

בחצות החלו אנשי הפלוגה לסגת לעבר מושב רמות נפתלי שממזרח לכפר כשהם נושאים איתם את הפצועים. עם אור ראשון הם הגיעו ליעדם וצבא לבנון השתלט על מלכיה וסביבתה.

כיבוש מלכיה במבצע חירם

במסגרת מבצע חירם, ב-30 באוקטובר 1948, כבשה חטיבה 7 את סאסא וב-31 באוקטובר, עם שחר, כבשה את מלכיה.

כיבוש הכפר נעשה בהתקפת פתע מכיוון צומת סאסא שמדרום לכפר בעוד מגיניו הערבים נערכו להתקפה ממזרח, מכיוון מצודת כ"ח.

להתקפה סייעה הפצצה מוקדמת של הכפר על ידי מפציצי B-17 מטייסת 69 שהמריאו מבסיס רמת דוד.