הקצה המזרחי של רמת כוכב היה מיושב ככל הנראה כבר בתקופת ההתנחלות המקראית.
כמה חוקרים מזהים את כווכב אל-הַוָא עם ישוב בשם יַרְמוּתָא.
שבטי חַבִּירוּ הנוודים שכנו באזור במאה ה-13 לפנה"ס.
בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטים העבריים היה המקום חלק מנחלתו של שבט יששכר, השבט שנתן לרמה עליה נמצא האתר את שמה.
במקום נמצאה גם מצבת אבן, שריד מהתקופה שבה ישבו המצרים במקום.
שרידי ישוב יהודי עתיק מתקופת התלמוד (המאה ה-3) שהתגלו במקום, זוהו כיישוב "כוכב".
בחפירות שנערכו במקום התגלו שרידים של בתי מגורים וכן שרידיו של בניין ציבורי חשוב, ככל הנראה בית כנסת. אבנים מעוטרות בסמלים יהודיים, דוגמת מנורת שבעה קנים, נמצאו בין אבני הבניין של המבצר הצלבני, והן נלקחו ככל הנראה מהכפר היהודי החרב ששכן במקום בתקופה הצלבנית.
במאה ה-12, עם כיבושה של ארץ ישראל בידי צבאות הנוצרים, הוקמה נסיכות הגליל, שבירתה הייתה העיר טבריה ואשר הייתה כפופה מנהלית לממלכת ירושלים. הנסיכות השתרעה בשיאה מביירות בצפון ועד רכס הכרמל והגלבוע בדרום, וכללה את המקום בו הוקם מאוחר יותר מבצר שאטו בלוואר.
בשנת 1187 הכניע צלאח א-דין את עיקר הכח הצלבני של ממלכת ירושלים בקרב קרני חיטין והחל שועט אל פנים הממלכה כשהוא כובש ומכניע כל עיר וכל מבצר שעמדו בדרכו.
רק שלושה מבצרים עמדו בפרץ. שאטו בלוואר - יפה נוף שהיה מאויש באותה התקופה בכוחות מתוגברים, היה אחד מהם (האחרים היו מבצרה של צפת והעיר צור).
המוסלמים הגיעו לשערי המצודה בחודש יולי שנת 1187, ומשלא עלה בידם לכובשה הטילו עליה מצור. המצור הקשה נמשך עד תחילת 1189 עם הפוגה קצרה והסתיים בכיבוש המבצר על ידי התוקפים המוסלמים.
כַּווּכָּבּ אלהַוָא
הכפר ניצב בקצה גבעת אל-שַפָא [רמת כוכב], בצד המזרחי של ואדי שנשפך צפונה לואדי אל-בירה [נחל תבור].
צינור הנפט העיראקי, שהוביל נפט לבתי הזיקוק בחיפה, עבר מדרום לכפר,
ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-260, מוסלמים כולם.
שטח הכפר עמד על 6,866 דונם.
מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא.
דָנָּה
קיימת סברה שהכפר נבנה על אתר הכפר תִנְעַם מהתקופה הרומית.
הכפר הקטן שכן במורד הצפון-מזרחי של ואדי דַנָה [נחל דנה] שנשפך לואדי אל-בירה [נחל תבור], 13 ק"מ מצפון לבית-שאן.
ב-1596 חיו בכפר 28 תושבים.
ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-190, מוסלמים כולם,.
שטח הכפר עמד על 6,614 דונם.
תושבי הכפר גורשו ב-28 במאי 1948.
חוות שושנה
קיימת סברה שאל-בירה הוא אתר המוזכר במסע הצבאי של [פרעה] תחותמס השלישי.ב-1468 לפנה"ס,
כמה חוקרי תנ"ך זיהו את האתר עם בְּאֵרַה הנזכרת בספר שופטים.
הצלבנים כינו את המקום לוֹבֶּריוּם.
הכפר שכן בלב עמק בית-שאן, בשני צידיו של החלק העליון של ואדי כפרה [נחל תולע כפי הנראה], 10.5 ק"מ מצפון לבית-שאן.
ב-1944-45 חיו בכפר 430 תושבים, מוסלמים כולם.
שטחו עמד על 9,172 דונם.
תושבי הכפר ברחו ב- 16 במאי 1948 לאחר נפילת ביסאן [בית-שאן] ב – 13.5.48 וכאוכב אל הואה (כוכב הירדן) ב – 16.5.48
בִּירה
המקום היה אתר ארכיאולוגי בו נמצאו שרידי כפר עתיק ושוקת חצובה בבזלת.
נודע בשם כפרא לפחות מאז תקופת הצלבנים.
הכפר שכן שבעה ק"מ מצפון לבית-שאן על גבעה בקצה עמק בית-שאן, והשקיף דרום-מערבה לואדי יֻבּלָא [נחל יששכר].
ב-1596 היה ג'בול חווה ששילמה מסים לממשל העות'מני.
ב-1944-45 חיו בכפר 250 תושבים, מוסלמים כולם.
שטחו עמד על 15,127 דונם.
תושבי הכפר ברחו ב- 18 במאי 1948 לאחר נפילת ביסאן [בית-שאן] ב – 13.5.48 וכאוכב אל הואה (כוכב הירדן) ב – 16.5.48
כַּפְרָה
אתר הכפר נודע בתקופה הרומית ככל הנראה כגְבּול או גְבּולָ.
הצלבנים כינו את המקום גְבּול.
הכפר שכן 11 ק"מ מצפון לבית-שאן על גבעה שהשתפלה במתינות צפונה, מערבה ודרומה. בקצה המזרחי של הכפר צנחה הקרקע בחדות.
ב-1596 חיו 50 תושבים בכפר שנבנה בתוך המבצר הצלבני .
במאה ה-18, הוקם על חורבות המבצר כפר בשם "כאוכב אלהווא" שמשמעו "כוכב הרוחות". שם המאחד בתוכו את השם העברי הקדום - כוכב ואת השם הצרפתי בלוואר ששובש לאלהוא.
מקימיו של הכפר היו בני שבט בדואי שמאסו בחיי הנדודים והחליטו להקים לעצמם מושב קבע.
ב-1944-45 חיו בכפר 300 תושבים, מוסלמים כולם.
שטחו עמד על 9,949 דונם. תושבי הכפר גידלו דגנים ומטעים.
בתקופת המנדט הבריטי נודעו תושבי כאוכב אל הווא ביחסם העוין ליהודי האזור ועקב כך נערכו בשנת 1938 מספר פשיטות
במקום על ידי פלוגות הלילה המיוחדות בהנהגתו של אורד צ'ארלס וינגייט.
ב-16 במאי 1948 כבש כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני את הכפר כאוכב אל הווא. ההתקפה החלה בהפגזת מרגמות על הכפר.
עם תחילת ההפגזה נסו תושבי הכפר והוא נתפס ללא קרב.
המקום חלש על כל גזרת הקרב עם העיראקים שחצו את הירדן דרומית לקיבוץ גשר ולכן הם ניסו לכבשו.
ב-18 במאי 1948 עם שחר ישבו החיילים העיראקים לסעוד ארוחת בוקר ולהחליף כוח לקראת המשך העלייה למבצר.
חיילי גולני התגנבו בין גדרות האבן ושיחי הצבר והפתיעו את העיראקים במכת אש מטווח של 50 מטר בלבד.
תדהמת העיראקים הייתה שלימה והם החלו לסגת בחיפזון וללא סדר כשחיילי גולני מזנבים בהם.
נספרו 30 הרוגים ושלל רב. לחיילי גולני היו רק שלושה פצועים קל.
לאחר מפלה זו לא ניסו העיראקים לשוב ולתקוף את המקום והסתפקו בהפגזות.
ב-22 במאי 1948 נטשו העיראקים את האזור ועברו לצפון המשולש.
גַ'בּוּל
בשנת 1959 הקים מאיר הר ציון בקרבת המצודה את אחוזת שושנה, לזכר אחותו שנרצחה על ידי בדואים במדבר יהודה.