מַעְדָ'ר
המקום נודע בשם כַּפָרְמַטֶר בתקופת הצלבנים, שבנו בו מבצר בשם קַסֶל דֶה-צֶ'רְיוֹ.
הכפר מַעְדָ'ר נבנה על שרידי הכפר הצלבני והעותמני, ונמצאו בו שרידים מתקופות אלה, כולל כנסייה הרוסה, אתר-קבורה ושברי מבנים ישנים.
הכפר שכן על רמה בגליל התחתון המזרחי, ששה ק"מ מצפון-מזרח להר תבור (ג'בּל אל-טוּר) .
ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 94 נפש.
ב-1944-45 חיו בכפר 480 תושבים, מוסלמים כולם, ואדמותיו השתרעו על 11,666 דונם, שקרוב למחציתם נרכשו בידי יהודים.
ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב שהכפר, כמו גם הכפרים השכנים סירין, עַוְלָם וחדת'א, צווה להתפנות ב-6 באפריל 1948 על-ידי הועד הערבי העליון.
יחידות של חטיבת גולני נכנסו לאותם כפרים ב-12 למאי.
חַדַתָ'א
הכפר ניצב בין שני ואדיות, מוקף באגן אליו התנקזו מספר ואדיות שהובילו מים לואדי אל-בירה [נחל תבור],
שנשפך. ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 121 נפש.
ב-1944-45 מנה מספרם כ-520, מוסלמים ברובם.
אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 10,310 דונם.
חדת'א נמנה על מקבץ כפרים שכלל את סירין, עַוְלם ומעד'ר פונו ב-6 באפריל 1948 בפקודת הועד הערבי העליון.
אותם כפרים נכבשו חודש מאוחר יותר, ב-12 במאי בידי יחידות של חטיבת גולני.
עַוְלָם
כפר גדול שמוזכר באונומסטיקון של אבסביוס בשם אולמה.
מזוהה עם העיר הרומית אוּלַמָה, אותה כינו מאוחר יותר הצלבנים Heulem.
במקום נמצאו ממצאים חשובים בעיקר באזור הסמוך למעיין. פרטים ארכיטקטונים רבים השייכים למבני ציבור כמו משקופי בזלת ו"טבולה אנסטה"-מסגרת בעלת אזניים-ובה 3 כתובות ביוונית .
גם המזוזות וגם המשקופים מעידים על ישוב יהודי ובית כנסת שהיה במקום.
הישוב במקום התקיים מן התקופה ההלניסטית ועד לערבית הקדומה.
במקום יש רצפות במצב לא טוב ושברי עמודים ובסיסי עמודים. כנראה שמן התקופה החשמונאית.
המקום נושב ביהודים עד לתקופה הביזנטית כאשר האלמנט הנוצרי דחק את היהודים מהמרחב או פשוט התערה בהם.
הכפר שכן על מורדות ואדי עַוְלָם [נחל אוּלָם], שמסתעף מואדי אל-בירה [נחל תבור],
ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 83 נפש.
ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-720, מוסלמים כולם.
אוכלוסיית הכפר כללה את בני השבט הבדואי ערבּ אל-מֻוַּיְלִחאת.
אדמותיו השתרעו על 18,546 דונם, מהם 7,725 אשר נרכשו בידי יהודים.
תושבי הכפר צוו לעזוב על-ידי הוועד הערבי העליון ב-6 לאפריל 1948 בשל חששו שהתושבים יתמכו בציונים.
יחידות של חטיבת גולני נכנסו לעַוְלָם ב-12 למאי.
סִירִין
אנשי הקרן הבריטית PEF חפרו כאן וגילו חרסים מן התקופה הישראלית, ועל כן זיהו במקום את שיאון שבהרי יששכר.
לעומתם יש שבשל שמו של המעין הסמוך במפות העתיקות - "עין אל-עבוץ", מזהים במקום את העיר אבץ המוזכרת גם היא ביהושע כעיר בנחלת יששכר.
מדובר כנראה בישוב יהודי שהנצרות חדרה אליו ובנתה בו יותר מכנסייה אחת, וצפוי להיות בו בית כנסת אף שהוא לא אותר ולא בוצעו חפירות מסודרות במקום.
הצלבנים כינו את המקום לוֹסֶרִין.
על אחד הבתים נמצא כיתוב יווני; שרידים אחרים מהתקופה הביזנטית בכפר כוללים רצפת פסיפס.
אתר הכפר גבל בואדי אל-רוּדוּח מצפון-מערב ובואדי אל-בַּיַדִיר [נחל רכש] מדרום-מזרח.
ב-1596 חיו בכפר 22 תושבים.
ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-810, מהם 620 מוסלמים ו-190 נוצרים.
שטח הכפר עמד אז על 28,445 דונם, מהם נרכשו 477 בידי יהודים.
תושבי ארבעת הכפרים - סירין, עַוְלָם, חַדַתָ'א ומַעְדָ'ר צווּ לעזוב ב-6 באפריל, בידי הועד הערבי העליון, אשר חשש שהכפרים ישתפו פעולה עם היישוב היהודי.
יחידות של חטיבת גולני כבשו את הכפר ב-12 במאי .1948
כפר קיש
כפר קיש הוקם ביולי 1946 כמושב שיתופי על ידי חיילים יהודים ששרתו תחת פיקודו של פרדריק קיש בצבא הבריטי.
היישוב הוקם על שטח של כ-6,800 דונם שנרכש מהשטחים של כפר מצר.