משמר העמק - אבּו שוּשָה, עֻ'בַּיָה תַחְתָא, עֻ'בַּיָה פוֹקא, נַעְ'נַעִ'יַה

תל שוש

תל בולט מעל הסביבה הקרובה בסמוך לדרך הקדומה המקשרת בין תל יקנעם לתל מגידו בשולי העמק וישבה על מפתח של דרך רוחב שקישרה את מישור החוף ועמק יזרעאל.

במקום ממצאי תעשיית זכוכית מהתקופה הרומית ביזנטית.

מערת קברים עם אבן גולל יפה ובית בד לידה.

נמצא מטמון כלי זכוכית.

קיימת סברה שעליו נבנתה העיירה רומית גַבַּה היפֶּאוֹן.

אבּו שוּשָה

הכפר נבנה בשני צידיו של ואדי רחב, בקצה הדרומי של מרג' אבּן-עאמִר [עמק יזרעאל], 26 ק"מ מדרום-מזרח לחיפה.

ב-1944-45 מנה מספר התושבים כ-720, כולם מוסלמים.

אדמות הכפר השתרעו אז על 8,690 דונם.

בעקבות רצח של שומר יהודי על אדמות אבו-שושה הוחלט על פעולת תגמול.

אחרי חצות ב-1 באפריל 1948 פשטו יחידות של הגדוד השני של חטיבת גבעתי על אבו-שושה והרסו בית אחד ואת באר הכפר.

בחילופי-אש שפרצו עם מיליצייה פלסטינית מקומית, נפצע קשה חייל יהודי.

אבו שושה אחד מהכפרים הראשונים בגליל התחתון שנכבש במהלך קרב משמר העמק.

הקרב החל ב-4 באפריל, כשצבא השחרור הערבי תקף את קיבוץ משמר העמק.

בליל ה-8-9 באפריל יחידות של הגדוד הראשון של הפלמ"ח, חטיבת כרמלי וחטיבת אלכסנדרוני פרצו את המצור שהיו נתונות בו במשמר העמק וכבשו את הכפרים אבו שושה, אל-נע'נע'יה ואבּוּ זֻריק.

תושבי הכפרים ברחו. תושבים שלא ברחו – גורשו,

עֻ'בַּיָה תַחְתָא

הכפר הקטן שכן על גבעה במרחק 28 ק''מ מדרום-מערב לחיפה, במורדות המזרחיים של בִּלאד אל-רוחאא [רמת מנשה] וצפה לעבר עמק יזרעאל.

השתייך למשולש כפרים שנקרא אל-עֻ'בַּיאת ("היערות הקטנים") שכלל את הכפרים השכנים אל-עֻ'בַּיָה אל-פוֹקא ואל-נע'נע'יה.

ב-1944-45 חיו בשלושת הכפרים 1,130 תושבים. כולם מוסלמים.

החזיקו ב-12,139 דונם.

ב-15 במארס 1948 כוחות ההגנה הרסו 14 בתים וגרמו נזק לעשרה בתים נוספים בכפר.

לא היו נפגעים, מכיוון שתושבי הכפר התפנו מספר ימים קודם לכן ומצאו מקלט בכפר השכן אל-עֻ'בַּיָה אל-פוֹקא.

באפריל תקף צבא השחרור הערבי את משמר העמק הסמוך.

במקום התקיימו קרבות עזים במשך מספר ימים בין הצבא הערבי לבין ההגנה, במהלכם עבר הכפר מספר פעמים בין הצדדים הלוחמים, עד שנכבש סופית בידי ההגנה באמצע החודש.

עֻ'בַּיָה פוֹקא

הכפר הקטן שכן על גבעה במרחק 28 ק''מ מדרום-מערב לחיפה, במורדות המזרחיים של בִּלאד אל-רוחאא [רמת מנשה].

יחידות ההגנה שהורכבו מהפלמ"ח ומחטיבות כרמלי ואלכסדנדרוני נכנסו לכפר ב-8-9 באפריל 1948, בעקבות קרב משמר העמק.

במשך הימים הבאים הן לחמו עם יחידות צבא השחרור הערבי והכפר עבר מספר פעמים בין הצדדים הלוחמים.

נַעְ'נַעִ'יַה

הכפר שכן כ-28 ק"מ מדרום-מזרח לחיפה, במורדות המזרחיים של בִּלאד אל-רוחאא [רמת מנשה]. ב

ב-9 באפריל 1948 נכבש הכפר בידי יחידות ההגנה.

לא ברור אם תושבי הכפר נמלטו במהלך ההתקפה או גורשו עם כיבוש הכפר.

משמר העמק

הקיבוץ נוסד ב-1922 על ידי אנשי "השומר הצעיר" שעלו מפולין ומגליציה, חלקם אנשי גדוד שומריה, ועלה לקרקע בשנת 1926.

במאורעות תרפ"ט הותקף הקיבוץ ותושביו נאלצו לעוזבו באופן זמני (לעשרה ימים) בהוראת המשטרה הבריטית.‏

במלחמת העצמאות היווה הקיבוץ מטרה לצבא ההצלה של קאוקג'י, שקיווה לפרוץ את המעבר לחיפה דרך הקיבוץ.

ב-4 באפריל 1948 פתח צבא ההצלה במתקפה על הקיבוץ, בכוח של למעלה מגדוד ובסיוע ארטילרי.

ההפגזות גרמו לאבדות בין המגינים וחברי הקיבוץ וכן לנזק רב למבני המשק.

במהלך המתקפה משורייני האויב הגיעו עד גדרות המשק.‏

הקרבות נמשכו עד 13 באפריל 1948 (עם הפוגה קצרה בתיווך הבריטים, שבה נלקחו כל ילדי הקיבוץ למקום מבטחים בקיבוצים שכנים) והסתיימו בניצחון המגינים הודות לעזרה מחטיבת הפלמ"ח שנקראה לעזרה, והגיעה לאחר 4 ימים מראשית הקרבות במקום.

ביום 24 בדצמבר 1948, חלפו בשמי הקבוץ ארבעה מטוסי חיל האוויר העיראקי. הטייסים, שסברו כי מדובר בשדה התעופה רמת דוד, שיחררו פצצות על המבנה המרכזי בקיבוץ, והרגו 4 בני אדם, מהם 3 ילדים בני 8.

קרבות משמר העמק

הקיבוץ היה מוקף משלושת עבריו בכפרים ערביים שישבו על הגבעות מסביב: אבו שושה, רוביה א-תחתא, רוביה א-פוקא, נארניה, אבו זוריק, מנסי, כופרין ולג'ון. וחלש על ציר ואדי מילח.

דרכו עברה אז התחבורה היהודית לצפון הארץ.

כיבוש משמר העמק היה מקנה לקאוקג'י יוקרה רבה במחנה הערבי ומשמש קרש קפיצה לפריצה מעמק יזרעאל לעבר חיפה.

לאחר שנכשל קאוקג'י בהתקפתו על טירת צבי הוא בחר במשמר העמק להתקפה גדולה.

משמר העמק היה קיבוץ גדול שאוכלוסייתו מנתה אז כ-600 נפש.

לשם ביצוע ההתקפה גייס קאוקג'י כוח בסדר גודל של חטיבה.

הכוח היה מורכב משני גדודים של צבא ההצלה ולוחמים רבים מכפרי הסביבה. הם הסתייעו בשתי סוללות של תותחי שדה שעד כה לא השתתפו בקרבות בארץ, במרגמות 81 מ"מ ובפלוגה של עשר שיריוניות.

להגנה היו ידיעות מוקדמות אך לא מדויקות, על כוונותיו של קאוקג'י.

הקיבוץ לא היו מבוצר והיו בו מבנים בודדים עשויים בטון דק.

בבוקר ה-4 באפריל 1948 הבחינו קבוצות סיור של הקיבוץ בריכוזי צבא ערבי בכפר מנסי ובמכוניות הסהר האדום הנעות שם.

קבוצות אחרות הודיעו לקיבוץ בעזרת רצים-קשרים, על הצבת תותחים ומרגמות וריכוזי אויב בשאר הכפרים.

הוכרז מצב חירום. כל העובדים הוחזרו מעבודתם בשדות. הילדים והזקנים הוכנסו למבני הבטון והלוחמים - לעמדות ההגנה.

מערכת משמר העמק

בשעה 16.50 פתח "צבא ההצלה" בהפגזת תותחים כבדה על הקיבוץ.

מספר חברים נהרגו ונגרם נזק רב לבניינים. החשמל נותק ומשק החי נפגע קשה.

תחת ההפגזה החלו 400 לוחמים ערבים מלווים בחיפוי אש של שישה משוריינים להתקדם לעבר משמר העמק.

באש המגינים נהדפה ההתקפה על גדרות הקיבוץ.

עם רדת החשיכה נסוגו הערבים.

הפוגת הלילה נוצלה להתארגנות מחודשת.

בלילה הגיעו לקיבוץ דרך שדות עמק יזרעאל מאה לוחמים מחטיבת גולני שהצטרפו למגינים ותפסו עמדות סביב לקיבוץ למנוע התקפת פתע.

למחרת, ב-5 באפריל 1948 התחדשה ההפגזה על הקיבוץ ומספר הנפגעים גדל.

באותו יום הגיעה יחידה בריטית לקיבוץ והציעה הפסקת אש ל-24 שעות.

בתחילה חשבו שזו יוזמה של הבריטים אבל לאחר כיבוש משטרת לג'ון נמצא מסמך ביומן המשטרה באנגלית: 6/4/1948- "הופיע לויטננט מצבא השחרור עם מכתב רשמי מאת המפקד קאוקג'י שבו הוא מבקש שנישא וניתן עם משמר העמק על הפסקת אש. העברנו את השליח אל מפקדת הצבא הבריטי בג'נין".

חברי הקיבוץ קבלו את ההצעה בעיקר כדי לפנות את הפצועים והילדים.

הפצועים פונו באותו לילה דרך קווי הערבים כדי לקבל טיפול מהיר בבית חולים ואילו הילדים פונו למחרת דרך שדות העמק על ידי אנשי הקיבוץ.

בינתיים הכיר הפיקוד העליון של ההגנה בחשיבות המערכה על משמר העמק.

יצחק שדה נתמנה למפקד הכוחות באזור וקבע את מפקדתו בבית האבן בג'וערה.

שיירת מכוניות עם חמרי ביצור ואספקה ו-50 פועלי סולל בונה הגיעו לקיבוץ והחלו מיד בביצור המקום.

יצחק שדה החל לרכז כוחות לקראת פתיחת התקפה על הכוחות הערביים הצרים על הקיבוץ.

למקום הגיע הגדוד הראשון של הפלמ"ח (גדוד העמק) שהופעל לראשונה במסגרת גדודית.

למקום הגיעו גם פלוגות מחטיבת כרמלי וחטיבת אלכסנדרוני.

לאחר 24 שעות חזרו הבריטים והציעו להאריך את הפסקת האש.

מטרת קאוקג'י הייתה להעביר חלק מכוחותיו לאזור הקרבות בדרך לירושלים.

הפעם השיבו חברי הקיבוץ בשלילה.

התקפת הנגד

ב-8 באפריל 1948 פתח יצחק שדה בהתקפת נגד.

כוחות הפלמ"ח כבשו את רוביה אל פוקה ומשלטים נוספים השולטים על הקיבוץ.

הערבים הגיבו בהתקפות נגד.

בליל ה-11 באפריל 1948 נכבשו הכפרים אבו שושה ואבו זוריק מצפון למשמר העמק וחודש הקשר עם חיפה.

בליל ה-12 באפריל 1948 הגביר שדה את התקפתו וכבש משלטים וכפרים ערבים באזור^.

קאוקג'י הגיב בהתקפת נגד חזקה בסיוע תותחים.

כוח ערבי גדול נע בסיוע תותחים מהכפר מנסי למשמר העמק.

כוחות הפלמ"ח המתינו במארב ופתחו עליו באש חזקה.

לקאוקג'י נגרמו 100 נפגעים ותותח שהתפוצץ על תחמושתו.‏

לאחר קרב קשה נסוגו כוחות קאוקג'י מהאזור ולמחרת החלה מנוסת ערבים מכל כפרי הסביבה.

בתי הכפרים פוצצו וכל השטח ממשמר העמק לצומת מגידו נשאר ריק מערבים.

הניצחונות בקרב משמר העמק ובמבצע נחשון שהיו באותו זמן, היוו נקודת מפנה חיובית לטובת הכוח היהודי במלחמת העצמאות^.