עמק הירדן

קרב עמק הירדן במלחמת העצמאות נערך ב-15 במאי 1948 - 21 במאי 1948 בין הצבא הסורי לבין לוחמי גדוד 12 של חטיבת גולני ומגיני היישובים בעמק הירדן. הקרב נגמר בנסיגת הסורים לקו ההתחלה לאחר שנגרמו אבידות כבדות לשני הצדדים.

בתחילת מלחמת העצמאות קיוו ארצות ערב שהערבים הפלסטינים המקומיים מלווים בצבא מתנדבים ושכירים (כמו צבא ההצלה) יוכלו להכריע את היישוב היהודי. לאחר שהתברר להם בסוף אפריל 1948 כי הכוחות הערבים המקומיים נמצאים בהתמוטטות גמורה, כינסה הליגה הערבית את מפקדי הצבאות הערביים ודרשה מהם התערבות בפועל בארץ ישראל מייד לאחר יציאת הבריטים.

כוח הפלישה הסורי מנה חטיבה סורית מוגברת שהסתייעה בגדוד שריון ובגדוד תותחי שדה ובסיוע אווירי. מולם עמדו יחידות מגדוד ברק (גדוד 12) של חטיבת גולני ומגינים חברי היישובים בעמק הירדן.

בתחילת הקרבות היה משה מן מפקד חטיבת גולני מפקד כוחות ההגנה באזור, אולם משהורע המצב מינה הפיקוד העליון את משה דיין למפקד גזרת עמק הירדן. גדוד ברק (12) שהתפנה לתפקידים נוספים לאחר השתתפותו בקרב על טבריה, הורד לאזור בקעת כנרות. היישובים חוזקו ובוצרו לקראת הבאות.

בין היישובים בבקעת כינרות והחזית הסורית היו משטרת צמח והעיירה הערבית הגדולה צמח (סמח'). היה צורך להשתלט עליהם לפני תחילת המערכה.

ב- 27 באפריל 1948 בשעה 18.00 הודיעה התצפית כי הבריטים עזבו את המשטרה. כוח של גולני ומגינים מקומיים, מצויד בחומר נפץ יצא בלילה ותחת אש הצליח להצמיד את חומר הנפץ לקיר המשטרה. דרך הפרצה שנפערה פרצו הלוחמים וטיהרו את הבית. לפנות בוקר ברחו כל תושבי סמח'. הכוחות התבססו בבניין המשטרה ובעיירה, התבצרו והתכוננו להתקפה.

את המערכה בעמק הירדן אפשר לחלק ל-3:

• • פלישת הסורים (15 במאי 1948 - 17 במאי 1948).

  • נפילת צמח (18 במאי 1948 - 19 במאי 1948).

  • הקרב על הדגניות (20 במאי 1948 - 21 במאי 1948).

פלישת הסורים

ב-14 במאי 1948 קיבל קולונל עבדאללה ווהאב אל-חכים, מפקד הבריגדה הסורית הראשונה, שחנתה בדרום לבנון, הוראה לנוע לתוך סוריה ודרך מזרח רמת הגולן, להגיע לאזור בקעת כנרות ולהתמקם שם לפני התקפה על הכוחות היהודיים. במוצאי ה-15 במאי 1948 נראו המכוניות המוארות של הטור הסורי בעברן בכפר חרוב לאורך רכס הגולן.

הסורים תפסו את תל אל-קאסר (כעת קיבוץ תל קציר) ובשעה 01.00 פתחו בהרעשת תותחים ומרגמות על עין גב. בבוקר ה-16 במאי 1948 הפציצו מטוסים סוריים את יישובי העמק והחלה הרעשת תותחים על מסדה ושער הגולן.

שתי פלוגות סוריות החלו לרדת מתל אל-קאסר בחיפוי תותחים ומשוריינים. תוך זמן קצר הם הצליחו לכבוש את המחנה הצבאי הבריטי ומחנה ההסגר לבהמות (הקרנטינה). אלה היו רגעים קריטיים למערך ההגנה בצמח. תוך זמן קצר הגיעו לצמח כוחות גדוד 12 שחנו בטבריה והתארגנו בקו הגנה. הסורים הסתפקו באותו יום בביסוס כוחותיהם תוך המשך הפגזות תותחים והפצצות אוויריות.

באותו זמן נעה פלוגה מתל א-דוויר למכון המים שעל הירמוך ששמש עמדת הגנה קדומנית של מסדה ושער הגולן. כל אנשי העמדה פרט לאחד נהרגו. הרגלים הסורים בחיפוי משוריינים המשיכו להתקדם לעבר שער הגולן אולם אנשי המשק בעזרת תגבורת גולני ותותח 20 מ"מ הצליחו להדוף אותם.

בלילה נערך תמרון הטעייה של סירות על פני הכנרת שפתחו באש אל החוף כדי להגביר את מתיחות הסורים ולשבש את תוכניתם.

למחרת, ב-17 במאי 1948 ניסו הסורים לשוב ולתקוף את צמח בסיוע שריון. התקפתם נהדפה בסיוע תותחי 20 מ"מ. בלילה נערך תכסיס הטעייה על ידי מכוניות שעלו לרכס פוריה באורות כבויים וירדו לעמק באורות גלויים כדי לעורר רושם של תגבורות המגיעות לעמק. באותו לילה פונו הילדים והלא-לוחמים מיישובי העמק.

נפילת צמח

ב-18 במאי 1948 החלה ההתקפה המכרעת על צמח. 30 כלי רכב משוריינים ובהם טנקים מטיפוס רנו R-35, התפרסו בחיפוי הרעשה והחלו לנוע לכיוון צמח. ההרעשה ערערה את בתי החימר של העיירה ששימשו מסתור למגינים והחפירות לא היו עמוקות במידה מספקת. הטנקים אגפו את צמח מדרום תוך כדי הפגזות קשות. למגינים לא נותרה ברירה אלא לסגת לבניין המשטרה כשאש הסורים מזנבת בהם ופוגעת ברבים מהם. מכונת ירייה שהוצבה על הגג חיפתה על הנסוגים. רק עם כיבוש צמח החל חיל הרגלים הסורי להתקדם.

תגבורת של גדוד 12 בפיקוד הסמג"ד, הגיעה לפני הצהרים למשטרת צמח. הוא החל לארגן את האנשים במשטרה אולם הטנקים הסורים סגרו עליה. לבקוב נתן ללוחמים הוראת נסיגה והוא ומספר לוחמים נשארו בבנין לחפות עליהם. כל הנשארים במשטרת צמח נהרגו. הנסוגים נאלצו לעבור את מאות המטרים עד לדגניות כשהם חשופים לאש הסורים ורבים מהם נהרגו ונפצעו. הסורים הסתפקו בכיבוש המטרה וייצבו את קוויהם בצמח ובמשטרה.

מטה חטיבת גולני שלח תגבורות מגדוד דרור של תושבי הגליל התחתון ועמק יזרעאל. למקום הגיע גם כוח מחטיבת יפתח שהתכונן לתקוף את המשטרה בלילה.

הפיקוד העליון העריך את חומרת המצב. הוא הפריד את גזרת עמק הירדן מגזרת גשר ומינה את משה דיין למפקד הגזרה.

באותו לילה החליטו חברי מסדה ושער הגולן לנטוש את קיבוציהם ולהתפנות לקיבוץ אפיקים למרות שלא קיבלו על כך אישור.

יחידה מחטיבת יפתח התקיפה באותו לילה את משטרת צמח. ההתקפה נכשלה, אך לסורים נגרמו אבידות. התקפה זו שיבשה את לוח הזמנים של הסורים וגרמה לדחיית ההתקפה על הדגניות ב-24 שעות.

ה-19 במאי 1948 נוצל להתבצרות בדגניה א ודגניה ב והכנה לקראת ההתקפה המכרעת. באותו יום נסעו נציגים של ותיקי הדגניות לפיקוד העליון בבית האדום, נפגשו עם דוד בן-גוריון ובקשו עזרה. בן-גוריון אמר להם שאין לו כל אפשרות לשלוח תגבורת והפנה אותם ליגאל ידין שהיה אז ראש אגף המבצעים. ידין אמר לנציגים כי אין מוצא אלא לתת לערבים להתקרב עד כדי 20-30 מטר משערי דגניה, ואז להלחם פנים אל פנים עם כלי השריון שלהם. לאחר ויכוח בין ידין לבן-גוריון, ובלחצו של משה דיין, הסכים בן-גוריון להעביר ארבעה תותחי שדה 65 מ"מ (נפוליאונצ'יקים) לעמק הירדן ל-24 שעות בלבד.

הקרב על הדגניות

בדגניה א' היו 70 מגינים ובדגניה ב'-80, חברי היישובים בעמק הירדן וכן לוחמי גולני וכיתות פלמ"ח. המגינים נעזרו בשלושה תותחי 20 מ"מ שהוצבו בבית ירח, בארבע מרגמות 81 מ"מ. לכל אחת מהדגניות היה מטול פיא"ט אחד ו-15 פגזים.

התקפת הסורים על הדגניות התחילה ב-20 במאי 1948 בשעה 04.30. תחילה הפגיזו במשך כרבע שעה את שני הקיבוצים. אחר כך נע גדוד רגלים בשלושה טורים בסיוע 8-12 טנקי רנו 35 וכעשרים שריוניות. הם התקדמו לאורך 600 המטרים בין משטרת צמח לדגניות. המגינים פתחו באש מכל כלי הנשק ברשותם והרגלים נעצרו אולם הטור המשוריין המשיך ופרץ את גדר המשק החיצונית. תותח 20 מ"מ פגע בשתי שריוניות. טנק אחד הגיע עד 30 מטר מהחפירה ונפגע בפגז פיא"ט ובקבוק מולוטוב. אנשי הצוות שלו חוסלו. עוד שני טנקים נפגעו מרימונים ובקבוקי מולוטוב. יחידת רגלים סורית שנעה בעקבות הטנק שפרץ חוסלה באש המגינים. ב-07.45 נבלמה ההתקפה, אם כי חיילים סורים התחפרו והחזיקו בשטח בין משטרת צמח ובין גדר דגניה א'.

עוד בלילה התקרבה יחידת חי"ר סורית לדגניה ב' וניסתה לחדור לקיבוץ, אך נהדפה. רק לאחר הדיפה ההתקפה על דגניה א' הגיע תורה של דגניה ב'. תותחים וטנקים סורים הפגיזו את העמדות הקדמיות של הקיבוץ. לקראת הצהרים הגיחה יחידת רגלים מאחורי הטנקים והתקרבה עד 30 מטר מעמדות הקיבוץ, אך נהדפה באש המגינים. הסתערות נוספת של תריסר כלי רכב משוריינים ויחידת חי"ר נבלמה אף היא.

הדגניות בלמו את הסורים, אבל הם עדיין לחמו ליד הגדרות והמטירו אש תותחים ונשק קל על שני הקיבוצים. מצב התיקו הזה נמשך שעות ספורות.

בשעה 13:20 הגיעו ארבעה תותחי 65 מ"מ לרכס פוריה והחלו להפגיז את הסורים. הפגזים הראשונים נפלו בכנרת אבל לאחר טווח נוסף פגע פגז במצבור תחמושת בצמח והוא התפוצץ. אחר כך קירבו התותחים את הטווח ופגעו ברגלים ובשריון בין צמח ודגניה. השדות היבשים החלו לבעור והחייל הסורים נמלטו על נפשם ובעקבותיהם השריון. עד הערב פינו הסורים את כל שדה הקרב ונסוגו בחזרה לתל אל-קאסר.

למחרת, בבוקר ה-21 במאי 1948 שבו כוחות ההגנה והתבססו במשטרת צמח ובעיירה. עשרות הגוויות זוהו והובאו לקבר אחים בדגניה.

תוצאות הקרב

הסורים תלו את כישלונם באי מוכנותם ובאיכות הביצורים הישראלים. הם הצביעו על רמה ירודה של חיל הרגלים והעדר תיאום בין היחידות השונות. בעקבות הכישלון הזה התפטרו שר ההגנה, הרמטכ"ל (במקומו מונה חוסני א-זעים) ומפקדי שתי החטיבות. המפלה שכנעה משקיפים בריטים כי הערבים לא ינחלו ניצחון במלחמה זו.

הסורים נטשו את תקוותם שיוכלו לפרוץ לנצרת וחיפה והסתפקו בהפגזות ובהתנגשויות מקומיות בעמק הירדן. הם החליטו לתקוף ולכבוש נקודות מבודדות כדי לזכות בהישג כלשהו. ב-10 ביוני1948 הם תקפו את עין גב ונהדפו, אולם לקראת כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף , הם הצליחו לכבוש את משמר הירדן וליצור ראש גשר בצורת משולש לעבר הגליל העליון המזרחי. מכאן ואילך התנהלו רוב הקרבות בחזית הסורית באזור ראש הגשר הזה (מבצע ברוש).

מבחינת היישוב היהודי הייתה ההצלחה בקרב עמק הירדן המשולבת בהצלחת הקרבות באזור גשר וכוכב הירדן חשובה ביותר. לא רק שתכניות הסורים והעיראקים לפרוץ משם לעבר הגליל נחלו מפלה אלא שהצלחה זו העמיקה את הביטחון ביכולת העמידה שלו על אף נחיתות בכוח הנשק, בשריון, ארטילריה ומטוסים.