אשדות יעקב - דַלְהַמִיָה

דַלְהַמִיָה

בראשיתו שכן הכפר על הגדה המזרחית של נהר הירדן, אך עם התרחבות רכישת הקרקעות בידי הציונים באזור הכינרת, פונו אנשי הכפר.

הם הקימו את כפרם מחדש מזרחה משם, על הגדה הצפונית של נהר הירמוך, בגבול ישראל-ירדן, 14 ק"מ מדרום לטבריה.

ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-410, מרביתם נוצרים.

אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 2,852 דונם, מהם 746 אשר נרכשו בידי יהודים.

מידע על כיבוש-הכפר אינו בנמצא.

אשדות יעקב

בסתיו תרפ"א (סוף שנת 1920), נעשה נסיון התיישבות קודם במקום, כאשר "קבוצת הבשקירים", חבורה של משוחררי הגדוד העברי, ביקשה להקים בו מושב עובדים על קרקע בבעלות פיק"א. אולם הנסיון נכשל ופיק"א התנתה את סיועה למתיישבים בכך שהיישוב יהיה קבוצה קטנה ולא מושב. מרבית המתיישבים התנגדו לכך ועזבו, ומיעוטם נשארו במקום והצטרפו למתיישבים החדשים.

בשנת 1924 הקימה קבוצת "אחדות", 35 מחברי "החלוץ" יוצאי לטביה, קבוצה באתר "גשר הישנה", ממזרח למקום שבו נמצא כיום קיבוץ גשר.

היישוב הקיבוצי החדש נקרא "גשר" והצטרף לארגון הארצי של קיבוץ עין חרוד, לימים הגרעין המייסד של הקיבוץ המאוחד. בשנת 1927 הצטרפו אל גרעין "אחדות" פלוגת ג'ידרושהורכבה מעולים מפולין בני העלייה הרביעית, וחלק מפלוגת עין טבעון. בשנת תר"ץ מנה היישוב מעל 120 נפשות.

הקרקע שעליה הוקמה קבוצת גשר הייתה בבעלות פיק"א כבר מסוף המאה ה-19, אולם שלטונות המנדט הבריטי הטילו ספק בחוקיות העסקה שבה נרכשה מתושביה הערבים, בטענה שהאדמות היו במעמד "ג'פתליק" (כלומר, בבעלות המלך) בעת הרכישה.

עניין מעמד הקרקע היה בדיונים משפטיים במשך שנים אחדות, שבהן סירבה פיק"א לאשר בניית מבני קבע במקום ועיכבה מגמות פיתוח. במקביל לכך מסרה פיק"א לידי הקבוצה אדמות שרכשה בשטח המרוחק מהן מספר קילומטרים צפונה, ליד הכפר הערבי דלהמיה.

בסופו של דבר, לאחר משא ומתן ממושך, עבר היישוב בין השנים 1933–1935 לאדמות דלהמיה שממזרח לנהר הירדן ומעל לירמוך הנשפך אליו.

בעקבות המעבר קיבל הקיבוץ את שמו החדש,